הנתבעת טענה, כי התובעת לא הודיעה למי מנהליה אודות הריונה בשום שלב בתקופת העסקתה ואף לא בשיחה שבה נימסר לה על פיטוריה וההודעה נימסרה לראשונה במכתב הדרישה שנשלח בשמה באמצעות בא כוחה ביום 13.10.16.
וכך הן קובעות:
"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות הבטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות הבטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
ערה אני לכך שמר איוב טוען כי לא סיפר מעולם למר חורי על הריונה של התובעת ואילו מר חורי העיד כי מר איוב סיפר לו שהתובעת הרה מספר ימים לאחר סיום עבודתה של התובעת ואולם לא מצאתי כי יש בכך כדי להקים חזקת ידיעה בעת הפיטורים.
אלא שהתובעת מיתעלמת מדברי מר איוב שלפיהם הוא לא היה אחראי על הפיטורים (עמ' 44 ש' 19 לפרוטוקול) ועל עובדי ייצור וממילא הדברים בהתייחס לכלל עובדי הנתבעת, אינם בידיעתו האישית.
...
לאור המסקנה שאליה הגעתי שלפיה שכר התובעת לא כלל את דמי הנסיעות וכי היא הודיעה על מקום מגורים בבאר שבע (ובפני לא הוצגה כל ראיה אחרת) – זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה לסך של 150 ₪ לחודש ובסך כולל של 600 ₪ (בעבור חודשים יולי –אוקטובר 2016)
אשר להפרשות לפנסיה – הנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי היתה לה קופת פנסיה פעילה עוד קודם לתחילת עבודתה אצל הנתבעת (ראו נספח ג' לכתב התביעה).
אחרית דבר
על יסוד כל האמור תשלם הנתבעת לתובעת כדלקמן:
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 15,000 ₪;
דמי נסיעות בסך של 600 ₪;
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 2,893.33 ₪.
תביעות התובעת לפיצוי ממוני ושלא ממוני בגין פיטורים בניגוד לחוק שיוויון ההזדמנויות – נדחות.
