לאחר עזיבת הנתבע התברר כי הועברו לחשבונה כספים וניתנו שיקים של העסק ללא ידיעת התובעים וללא הסכמתם, בסך כולל של 76,000 ₪; ועוד 154,300 ₪ משכורת ששולמה לה באמצעות תלושי שכר פקטביים (בסך הכל - 230,300 ₪).
עתה אפנה לתיאור ההליך בבד"ע.
תחילה אעיר כי על אף קיומו של ההליך בבד"ע, בחרו התובעים לציין בכותרת התביעה שהוגשה כאן, כי "לא קיים הליך נוסף בבית המשפט". זאת, בנגוד לחובתם המעוגנת בתקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 (התקנות) לפרט בפתח התביעה "דבר קיומו של הליך נוסף בבית המשפט או בבית הדין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו". לא ניתן לכך הסבר מניח את הדעת (ראו פרוטוקול הדיון).
בתביעה נטען כי הנתבעת "אחראית ביחד ולחוד עם הנתבע 1 להשבת כל הכספים שנלקחו ע"י הנתבע והועברו על ידו לתשלום הוצאות המחייה המשותפת וקיום משק הבית שלה ושל בעלה. אין ספק כי הנתבעת 2 ידעה מהו המקור הבלתי חוקי של הכספים, לא נימנעה לקבלם למרות הידיעה בדבר אי חוקיות מקורם, כאשר חלק מכספי ההונאה אף הועברו ישירות לחשבונה". הנתבעים טענו כי אין עילת תביעה כנגד הנתבעת וכי אף היא שורבבה לתביעה בניסיון לשוות לבית משפט זה סמכות עניינית.
...
עם זאת, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב התביעה כנגדה עד לאחר תום בירור ההליך בבית הדין לעבודה.
סוף דבר
התביעה תועבר לבית הדין לעבודה בתל אביב לצורך בירורה בכל הנוגע לנתבע 1.
בכל הקשור לתביעה כנגד הנתבעת 2, אני מורה על עיכוב ההליכים.
