אי ידיעה על מטרת שיחת שימוע ואי ציון מטרתה בהזמנה

הרשות שלחה את ההודעה בכתב, תוך ציון חד-משמעי כי ניתנה להם "היזדמנות לבוא להסביר ולנמק, מדוע לא יוגש כתב אישום בגין ניהול עסק טעון רשוי ללא רישיון". הנאשמים אף מימשו זכות זו כאמור לעיל.

גם אם בהזמנה לשימוע לא נרשמו במפורש המילים "כתב אישום", הרי שבפתח ישיבת השימוע (נספח 2) מסר ב"כ המאשימה "מטרת השימוע - לשמוע את דבריכם בנוגע לחשדות לצורך קבלת החלטה כיצד מתקדמים. האפשרויות הן - כתב אישום, סנקציות או נקיטת הליך מקדים אחר". בשימוע נידונו ההפרות והנאשמים אף השיבו עליהן, כך שלנאשמים היה ברור מה העבירות בגינן בכוונת המאשימה להגיש כתב אישום בגינן.

יש לדחות טענת השהוי כבר בסמוך למועד תחילת ביצוע העבירות ידעו הנאשמים על כוונת המאשימה לפעול "באמצעים משפטיים". מהנספחים שצורפו למענה לכתב האישום (להלן: הנספחים) עולה כי הרשות פנתה אל הנאשמים בהזדמנויות שונות לאורך ציר הזמן: 28.5.18 - התראה 5.6.18 - קבלת התראה 19.6.18 - בירור לנאשמת 1.7.18 - סיכום בירור 16.12.18 - זימון לבירור 21.1.19 - סיכום ישיבת בירור 16.6.19 - הזמנה לשימוע 1.7.19 - שימוע 27.2.20 - הודעה על כוונה להגיש כתב אישום 30.7.20 - הוגש כתב האישום מהמענה לכתב האישום והנספחים עולה בבירור כי במהלך כל התקופה היתנהל שיח בין הרשות לנאשמים.

...

טענת הגנה מן הצדק הוכרה בפסיקה, ובהמשך עוגנה בסעיף 149(10) ל-חסד"פ, שנוסחו "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". המבחנים להחלת דוקטרינת הגנה מן הצדק נקבעו עוד ב-ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221, 370 (להלן: הלכת יפת) (ההדגשות לא במקור - זד"ל): "המבחן הקובע... הוא מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות. היינו התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי, כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר ואין להעלותה כדבר שבשגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי למקרים בהם התנהגות הרשות הייתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם שמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה". בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' פ"ד נט(6), 776 (להלן: הלכת בורוביץ) שב בית המשפט על ההלכה לפיה טענת ההגנה מן הצדק תתקבל רק במקרים נדירים, אך ריכך מעט את הלכת יפת וקבע, כי ניתן יהיה להעלות טענה זו גם במקרים בהם התנהלות התביעה הייתה רשלנית, באופן שלא עולה כדי התנהגות שערורייתית (ההדגשות לא במקור - זד"ל) - "... ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק, מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבית הפגיעה בזכויותיו, עם זאת, אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל עיקר, אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר". ב-הלכת בורוביץ' נקבע מבחן תלת-שלבי להחלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק: בשלב הראשון - על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים ולעמוד על עוצמתם - במנותק משאלת החפות או האשם; בשלב השני - על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, יש פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות? בשלב השלישי - אם שוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות - יש לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים ומידתיים יותר, מאשר ביטולו של כתב-האישום.

מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשמים, כי בהתאם להנחיית פרקליטות המדינה מיום 26.12.16 [נספח 4 למענה לכתב האישום (להלן: ההנחיה)], בתיקי המאשימה, בהם מוגשים כתבי אישום ללא חקירת חשודים עובר להגשתם, יש להודיע לנאשמים על כוונת הרשות להגיש כתב אישום ולתת להם אפשרות לשטוח טענותיהם תוך 30 יום מקבלת ההודעה - "בשל העדרה של סמכות חקירה, לרבות בעבירות של רישוי עסקים, הרשות תשלח לחשוד - באמצעות יחידת התביעה או יחידת הפיקוח הודעה בכתב ובה תציין את הכוונה להגיש נגדו כתב אישום בציון עיקרי העובדות המהוות עבירה... בנוסף במכתב יצוין שהחשוד רשאי - אך אינו חייב - לשלוח בכתב טענותיו בעניין לא יאוחר משלושים ימים מיום קבלת ההודעה. אם לא ענה החשוד תוך שלושים ימים, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום..." (ההדגשה במקור - זד"ל).

ב-ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' עזיזיאן (8.12.99) (להלן: ענין עזיזיאן) אימץ בית המשפט העליון את המבחנים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בע"פ (מחוזי ת"א) 1720/95 מדינת ישראל נ' יוסף, לגבי השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו להכריע בטענת הגנה זו (ההדגשות לא במקור- זד"ל)- "...ההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית... הדגש לענין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו 'נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי'. עפ"י בחינת המעשה לאורם של מבחנים אלה, עשוי השופט להגיע לכלל מסקנה אם אכן הדברים אמורים בעבירה מבחינה טכנית פורמלית אשר מבחינה מהותית מתאים לה הכלל 'העדר ענין לציבור'... לא ניתן לערוך מראש רשימה סגורה ומפורטת של המקרים הראויים להיכנס בד' אמותיה של ההגנה דנן,..., אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בחינה זו צריכה להיעשות בזהירות מרובה, כדי שלא לרוקן מתוכן דווקא את העבירות הקלות, וכל זאת בהתחשב בתוצאה המחוייבת מקבלת ההגנה, שהינה זיכויו של הנאשם". בסעיף 7 ל-ע"פ 39031-05-12 חננאל נ' מדינת ישראל (24.12.12) (להלן: ענין חננאל) נקבע כי קבלת הסייג מותנית "...בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים: טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי" ובסעיף 9 ל-ענין חננאל, נקבע כי " 'נסיבות המקרה' הוגדרו... כאופן ביצוע המעשה, ותנאי הזמן והסביבה שבהם אירע..., והיינו מוסיפים - גם הרקע למעשה" [תוך הפניה לפסק דינה של כב' הש' ד"ר מ' אגמון-גונן ב-ת"א (י-ם) 105/02 ניר נ' מסע אחר, פס"מ תשס"ג (3) 433, בעמ' 451 - ההדגשה במקור - זד"ל].

אשר על כן אני סבורה, כדעת המאשימה, כי דינה של טענה זו להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

סוף דבר עולה מן המקובץ, כי לא עלה בידי הנאשמים להביא ראיות, בשלב זה, לקיומה של הגנה מן הצדק, בין משום שלא הובאו ראיות לכך שהנאשמים לא קיבלו יומם עובר להגשת כתב האישום ובין משום שלא הובאו ראיות לפגמים בהליך זכות הטיעון והשימוע.

אסף ציין בשיחה כי גב' גד מאוד מעריכה את שלומי (עמ' 11 שו' 11-12), אולם שני דברים נוספים הפריעו לה בעיניינו: האחד – גב' גד שמעה ששלומי שוקל להצטרף לועד העובדים, והשני – שלומי הוזמן לישיבה עם הגב' ליאורה דרייפוס, ללא ידיעת גב' גד. בשל חשיבות הדברים, יובאו חילופי הדברים בעיניין זה במלואם: "דוד: מה ששבר את גב' גד זה ענין של הוועד שהיא שמעה.

שלומי לא ידע על השיחה או על הנוכחים מבעוד מועד.

לא נטען ולא הוכח כי מטרת השיחה הוסברה לשלומי בטרם קיומה, ניכר מתוכן הדברים כי הופתע וככל שמדובר בשיחת הבהרה/ אזהרה ו/או שימוע, לא היתקיימו הכללים לכך.

ובהמשך: "שלומי: אז את, את מטיחה בי כל מיני האשמות שאת אומרת לי שאני לא אמין ו-, אני רוצה, גב' גד: זאת ההוכחה. שלומי: בואי נבדוק, אני רוצה באמת לבדוק. אני שמח שאת בודקת, אני שמח מאוד שאת בודקת, אני שמח מאוד שאת בודקת, שאת אה, גב' גד: אני מבקשת שלומי לא לתת לי ציונים. אתה נוהג לתת לי ציונים. שלומי: אני לא נותן. גב' גד: ואתה מתבלבל, אתה מתבלבל. כי אתה, אל תתן לי ציונים ואל תיבדוק אותי, בסדר? שלומי: אני לא בודק אותך. גב' גד: אני בודקת אותך. שלומי: אני לא בודק אותך. גב' גד: נקודה. שלומי: אני, אני לא, אני לא נותן. גב' גד: כן. שלומי: לך ציונים. גב' גד: אני יודעת על מה אני מדברת, אני מודיעה לך. אתה, אל תיתן לי ציונים, בנתיים מי שבתקופת ניסיון זה אתה... " הטקסט מדבר בעד עצמו.

במכתב ההזמנה לשימוע נטען כי השימוע יתקיים בגין היתעלמות מופגנת ועקבית מהנחיות חשבת הרשות, שהיא הממונה המקצועית והניהולית עליו; היתנהלות בנגוד להנחיות המקצועיות של חשבת הרשות, הנחיות וסכומי דיון כתובים של סגן החשבת הכללית במשרד האוצר והפרעה לתפקודו התקין של אגף הכספים (בכך שהתקבלו עליו תלונות של מספר עובדים על הטרדות והצקות בלתי פוסקות, כולל הקלטת עובדים ללא ידיעתם).

האם כל הטענות שהועלו במכתב סיום ההעסקה הועלו בזימון לשיחת השימוע והאם כטענת התובע, עלו טענות שלא הועלו בשיחת השימוע ולא ניתנה לתובע הזכות להגיב לטענות? התובע טען כי במכתב סיום ההעסקה הועלו טענות שלא הוזכרו בזימון לשימוע ובמהלכו ומשכך לא ניתנה לו הזכות להגיב לטענות אלו.

...

הנתבעת טענה כי אין ממש בטענות התובע, התובע פוטר על רקע התנהלות לקויה במישור האישי והמקצועי, לא נפל פגם בהליך הפיטורים שנערך לו ודין התביעה להידחות, תוך חיוב התובע בהוצאות.

הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים, בגין העילות כדלקמן: פגיעה בהתארגנות והפרת חוק הסכמים קיבוציים, בסך של 25,000 ₪.

התביעה לביטול הפיטורים ושיבוץ התובע בשירות המדינה בתפקיד הדומה בדרגתו הכספית לתפקיד שמילא טרם הפיטורים, נדחית.

בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות התובע בסך 20,000 ₪.

בחוות הדעת שנכתבה בסוף שנת 2014, נאמר: "ערן הצטרף למלון בחודש מרץ ומיד השפיע על הצוות עם התשוקה הנמשכת ומאמציו ללא לאות להרים את הרמה ... בהמשך אין לי ספק כי התוצאות בשנת 2015 יביאו לערן ציון 4 לפחות לגבי המיומנויות שלו. ערן נמצא בדרך הנכונה לקריירה בינלאומית וגם יחדד את כישורי ה- IT שלו". על פי עדות מנכ"ל המלון, הוא הגדיר בצורה ברורה ש"תפקידו (של התובע) היה לנהל את האופרציה ותפקידו (של דויד) היה להכין את התובע למנכ"לות".

בשיחת השימוע לא היו לערן טענות חדשות או הסברים משכנעים מדוע לא לסיים את העסקתו.

לא מצאנו שמזמנים אדם לשימוע ללא שיש מחשבה או כוונה לפטרו.

מטרתו של הליך השימוע, היא לאפשר לתובע לנסות ולשכנע מדוע לא יהיה נכון לפטר אותו.

אף הם לא נימסר לתובע עותק מחוות הדעת החצי שנתית, הרי שלא ניתן לקבל את טענת התובע כי לא ידע מה נאמר, שעה שהוא עצמו מילא בחוות הדעת הערכה אודות התיפקוד, שלו, במסגרתה הודה כי היתה זו שנה קשה מבחינת עמידה ביעדים האופרטיביים וכי עליו להתרכז בפרק הזמן שנותר עד לסוף השנה, בעמידה ביעדים.

...

ממכלול הראיות עולה כי הוכח שהתובע היה מנהל טוב מאד, שתפקד באופן מצוין בכל הנוגע להיבט התפעולי של המלון, וזכה לשבחים על כך. מאידך, עלה מחוות הדעת שצורפו, כי מנכ"ל המלון הציב לתובע יעדים גבוהים ביותר בנוגע להתפתחות שלו כמנהל בכיר בנושאי אסטרטגיה וראיית רוחב.

סיכומו של דבר, משהוכח כי מתן הבונוס נתון לשיקול דעתו של מנכ"ל הנתבעת, משהוכח כי נדרש ציון 2 לפחות כתנאי לקבלת הבונוס והתובע קיבל ציון 1.5, ומשהוכח כי הטענות של המנכ"ל כלפי התובע ותפקודו לא עלו לראשונה בסמוך לפיטורים אלא היו טענות עקביות במשך מספר שנים, הרי שלא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול הדעת של המנכ"ל שלא להעניק את הבונוס השנתי לתובע.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

אלא, שלהתרשמותנו מדובר בנושא מקצועי מובהק שכן מדובר בחלק מ"סט הכישורים" שעל טייס להחזיק בו. כך, לצד היכולת הטכנית המורכבת לתפעל את כלי הטיס, עליו לדעת לתקשר עם סביבתו באופן תקין על מנת להשיג את מטרת העל – להטיס ולהנחית את המטוס בשלום ובבטחה.

אלא שלא התרשמנו כך. כך, הודה התובע כי לאחר שקצין הבטיחות, קברניט ירון מופז, פנה אל מר כנען ואמר לו כי קצינים ראשונים בחברה חוששים לטוס עם התובע – זומן התובע לשיחה אצל מר כנען במהלכה אמר לו מר כנען כי ישנם קצינים ראשונים הנפגעים מדרך דיבורו והוא מתבקש לעדן את דבריו (ר' סעיף 274 לכתב התביעה).

וכפי שהסביר זאת מר כנען: "אדם שמגיע למבחן הוא מגיע לתוך מבחן בסיטואציה שהוא יודע שהוא נבחן, בסיטואציה שהוא יודע שהוא צריך לפעול לפי כללים מסוימים, אחרת אם הוא לא יפעל לפי הכללים האלו אז הוא יקבל ציון לא טוב, הוא יודע שההסתכלות על הדברים האלו היא היסתכלות ספציפית ולכן הוא יכול לשנות את היתנהגותו. זה לא כלי מושלם, לכן כל נושא CRM נחקר וממשיך להתפתח, וממשיכים לנסות לפצח כלים...." (ר' עמ' 58 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.2021, שורות 25-30) לפיכך, לא נפל פגם בהתנהלות החברה בהקשר זה שכן היה מקום להיתחשב בהתנהלות התובע ביום-יום ולא בסביבה 'סטרילית' של מבחן או סימולטור.

עוד העיד כי נודע לו בדיעבד כי עוד במרץ 2018 התריע על כך קצין הבטיחות של החברה בפני מר כנען (ר' עמ' 79 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.2021, שורות 29-30), כי אינו יודע מה עשו קודמיו בתפקיד (ר' עמ' 81 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.2021, שורות 8-11) וכי לאחר שבדק גילה כי נוהלו עם התובע הרבה מאד שיחות שלא היו מתועדות בהן הוסברה לו הבעיה וכי פרט לשיחות אינו יודע אם נעשה משהו אופראטיבי על מנת לטפל בבעיה (ר' עמ' 82 לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.2021, שורות 17-29).

אכן, יש טעם לפגם בכך שהגורמים המקצועיים טוענים כי לתובע ישנה בעיית CRM שהייתה ידועה זה מכבר, אולם לא ידעו להסביר מה נעשה בנדון והאם נעשו נסיונות לטפל בבעיה באמצעות סדנאות וכיוב'.

. כשהוא היה מוכן לקבל את זה, זה היה לאחר עוד תהליכים שקרו שהיו אחרי אותו מיסמך, אני חושב שזה היה בתוך הזימון לשימוע השני, בתוך התהליכים המשפטיים כשהוא אמר 'אוקי אני רואה שזה לא מיתקדם למקום הזה אז אני מוכן לוותר על הכל ואני מוכן רק שתוסיפו את הסעיף הזה', זה היה לוח הזמנים.

...

עם זאת, מדובר בעדות סברה שאין להעניק לה משקל ולכן אין בה כדי לסייע לתובע בעניין זה. סיכומם של דברים - שוכנענו כי החברה התנהלה בתום לב עם התובע.

נוכח האמור, לא שוכנענו כי יש לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין התנהלות החברה בעניינו ודין טענותיו בעניין זה – להידחות אף הן. סוף דבר תביעת התובע נדחית במלואה, כמפורט לעיל.

בשוקלנו את גובה ההוצאות שעלינו לפסוק לקחנו בחשבון מחד את גובה התביעה והיקפם הרב של החומרים שהוגשו לתיק והעדויות שנשמעו בהליך ומנגד את תקופת העסקתו הארוכה של התובע שבאה אל קיצה, על כל המשתמע מכך, והגענו לכלל מסקנה לפיה יש להשית על התובע הוצאות משפט מופחתות בסך 25,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת תשאנה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד תשלומם.

התובע הוסיף כי בתקופת עבודתו האחרונה אף כונה בכינויי גנאי על ידי קולגות, ומשפנה בענין זה לממונים עליו, איש מהם לא עשה דבר ואף ביקשו ממנו "לרדת אל העם". עוד הוסיף התובע כי בהליך פיטוריו נפלו פגמים מהותיים, החל משלב זמונו לשימוע במכתב דל ולקוני, העברה חלקית של מסמכים טרם השימוע, והגעה לשימוע לא בנפש חפצה ובמטרה ברורה לפיטורי התובע.

התובע טען כי קצינת האזרחים ציינה על גבי הטופס כי התובע מסרב לחתום, בעוד שבפועל כלל לא ידע על כך. התובע הוסיף וטען כי הלין על היתנהגות זו בפני רמ"ד אזרחים, רס"ן סימה שמש, ואולם לא קיבל כל מענה לכך כפי שנידרש.

קרי, עצם שינוי ציון חוות דעת על ידי מפקד מעיר אינו עולה כדי זיוף כנטען על ידי התובע ואינו מהוה חריגה מינהלי ומנהגי הנתבעת כלפי עובדיה אזרחי צה"ל. אכן נפל דופי בהתנהלות אשר נעשתה על ידי המפקד המעיר אשר ערך שינוי בחוות הדעת ללא ידיעת התובע ומבלי לקיים עמו שיחת משוב, וראוי היה שעצם השינוי יועבר לידיעת התובע.

...

משלא מצאנו כי נפל פגם בהליך הפיטורים ומששיקולי הנתבעת בהחלטת הפיטורים היו ענייניים וסבירים, דין טענות התובע בענין זה – להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, מצאנו כי יש מקום שכל צד יישא בהוצאותיו.