אי חידוש רישיון נהיגה במשך תקופה העולה על שנה

בנסיון לקבוע מהי התקופה שלאחריה יתעורר סימן שאלה לגבי כושר הנהיגה של המבוטח פנו בתי המשפט להוראת תקנה 172א לתקנות התעבורה, אשר קבעה: " לא יחודש רשיון הנהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רשיון נהיגה, ובילבד שרשות הרשוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן". בעיניין רביבו נידרש כב' המשנה לנשיאה ריבלין לתקנה 172א וקבע כי לאור הוראת התקנה, אשר חייבה עמידה במבחנים ובבדיקות, ולחילופין קבלת פטור ממבחנים אלה לפי שיקול דעת רשות הרשוי, חדל הפגם להיות פגם טכני והופך להיות פגם מהותי הנוגע לעצם כושר הנהיגה של הנהג: "הסעיף מניח כי בחלוף תקופה מסוימת, חידוש רישיון כמוהו כבקשה לרישיון נהיגה, והנחה זו הגיונה בצדה. רישיון נהיגה ניתן על בסיס נתונים מסוימים ואלה עשויים להשתנות בחלוף הזמן. נתונים אלה עשויים להתייחס לעצם כשירותו לנהוג של מבקש הרישיון. רוצה לומר: בחלוף תקופה מסוימת שבה לא החזיק אדם ברישיון, הוא נתפס כמי שמרחף סימן שאלה על עצם כשרותו לנהוג ומיומנותו. הרישיון "ההסטורי" מאבד מכוחו כסימן להתאמה לנהיגה.

כאשר אין מדובר באי חידוש רשיון משך תקופה של עשרות שנים כבעניין רביבו, שם היה ברור כי הנהג ידע כי אין לו רשיון בתוקף, ספק בעיני אם ניתן ליצור הרתעה יעילה באמצעות סנקציה ביטוחית במקרים של נהיגה בתום לב ללא רשיון תקף ואם ראוי להפעיל סנקציה כה קשה לצורך הרתעה מפני אי חידוש רשיון הנהיגה, כאשר כבר קיימת בספר החוקים סנקציה ייעודית ספציפית לנהיגה ללא רשיון נהיגה תקף בפקודת התעבורה.

...

יישום כללי הפרשנות על ענייננו מוביל למסקנה כי מגבלת השנתיים, בנוסחה הנוכחי, אשר אינו מבחין בין נהג שידע על פקיעת רשיונו או קיבל הודעה פורמלית על כך, לבין נהג תם לב, אינו סביר ואינו הוגן ואינו משרת אינטרס לגיטימי של חברת הביטוח.

" סיכום מן הטעמים המפורטים לעיל ובהתאם לעקרונות הפרשנות של חוזה הביטוח, מצאתי כי דין התביעה להתקבל ויש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח ביחס לנזקיהם המוכחים.

הנתבעת תשלם אפוא לתובעים סך 14,757 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה (23.11.2016).

על רקע זה נקבע גם כי אי-חידוש רישיון נהיגה בשל אי-תשלום קנסות אף הוא פגם טכני ולא פגם שעניינו כושרו של הנהג לנהוג, המצדיק שלילת הפיצויים מהנוהג ללא רישיון (ראו פרשת צור שמיר [6], בעמ' 202-201, אך ראו פרשת לביא [9]).

ודוקו - אחד מהנימוקים עליהם מבוססת הפסיקה המפורטת לעיל הייתה קיומה של תקנה 172 לתקנות התעבורה אשר קבעה: "לא יחודש רישיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות...". בהתאם לכך נקבע באותה פסיקה כי מן הרגע שבו חידשו רישיון הנהיגה מותנה בבדיקות ובבחינות, הרי שלא ניתן לומר כי העדרו הנו פגם פורמאלי בלבד.

...

לאור הטעמים המצטברים שפורטו לעיל, מצאתי כי דינה של התביעה להידחות.

למען הזהירות בלבד, מצאתי לנכון לקבוע כי טענותיו של התובע באשר לשיעור נזקיו כתוצאה מהתאונה פורטו על דרך ההאדרה, ולאחר ששמעתי את עדות התובע ועיינתי במסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה, כי לו הייתה תביעתו של התובע מתקבלת היו עומדים נזקיו על פי המפורט להלן: פרטים כלליים: שנת לידת התובע: 1944 מועד התאונה: 27.6.2010 גיל בעת התאונה 66 גיל נכון להיום: 77 נכות רפואית שנקבעה על ידי המל"ל: 36% בגין כאב וסבל ובהתחשב ב 101 ימי אשפוז- 88,092 ₪.

סוף דבר לאור המפורט בפסק הדין, אני מקבלת את טענות הנתבעת ומורה על דחייתה של התביעה.

עובדות כתב האישום: בהתאם לתת"ע 8778-10-17, ביום 16.9.17, סמוך לשעה 9:50, נהג הנאשם ברכב מרכב אחוד, תוצרת "מיצובישי", מס' רשוי 06166850, (להלן – הרכב) כשרישיון הנהיגה שלו פקע ועברו למעלה משנתיים מפקיעתו, ללא פוליסת ביטוח תקפה, וכשרישיון הרכב פקע בתקופה העולה על שנה.

מדיניות הענישה בעפ"ת (ים) 4420-09-12 מ"י נ' פכורי (29.1.13), בעבירה שניה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע למעלה מעשור, עקב קנסות, בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם, והיותו אב לארבעה, קבע כב' השופט א' כהן, כי אין מקום להטיל מאסר, אימץ את גזר הדין של בית משפט קמא - אשר היתחשב בעובדה כי הנאשם לא חידש רישיונו עקב אי תשלום קנסות - לעניין המאסר המותנה של 30 יום למשך 3 שנים, וקבע כי יש להגדיל את הקנס שנקבע (1,000 ₪) והעמידו על סך 5,000 ₪.

לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את האנטרס הצבורי, עיינתי בפסיקה, נתתי דעתי לכך שמדובר בעבירות שחזרו על עצמן, אך מנגד התרשמתי מנסיבותיו האישיות של הנאשם - אי חידוש הרישיון נבע מחובות להוצל"פ, מאמציו להשתקם, הסדרת חובותיו והסרת המחדלים, החזקה ברישיון נהיגה תקף ותיקון הליקויים ברכב - אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל - 5 ימי מאסר בפועל.

...

בענייננו, בדומה לעניין כהן, לאחר שנים בהן נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה, והצליח סוף סוף להסדיר את רישיונו, אני סבורה כי אין מקום להשית על הנאשם פסילה או קנס.

לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את האינטרס הציבורי, עיינתי בפסיקה, נתתי דעתי לכך שמדובר בעבירות שחזרו על עצמן, אך מנגד התרשמתי מנסיבותיו האישיות של הנאשם - אי חידוש הרישיון נבע מחובות להוצל"פ, מאמציו להשתקם, הסדרת חובותיו והסרת המחדלים, החזקה ברישיון נהיגה תקף ותיקון הליקויים ברכב - אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל - 5 ימי מאסר בפועל.

אני דנה את הנאשם ל -3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

 תקנה 172א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 משקפת עמדה זו, בקבעה כי "לא יחודש רשיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רשיון נהיגה, ובילבד שרשות הרשוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן". לאמור, הסעיף מניח כי בחלוף תקופה מסוימת, חידוש רישיון כמוהו כבקשה לרישיון נהיגה, והנחה זו הגיונה בצדה.

...

ביום 10/5/21 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ביום 24/2/2015 הגיש התובע תגובה לבקשת הנושה בה כתב "אבקש את כבודו לא לענות בחיוב לבקשת הזוכה היות והנני עובד כאיש אחזקה.....". אני קובע כי תגובה זו מתייחסת לבקשה שהוגשה והיא באה בתגובה אליה כאשר היא אינה מתייחסת להחלטה שניתנה בעקבותיה.

לכן אני דוחה את הטענה.

סיכום לסיכום יש לפסוק לתובע את הסכומים כדלקמן: כאב וסבל 186,088 ₪ הפסדי שכר לעבר 473,350 ₪ עזרה והוצאות לעבר 130,000 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 690,806 ₪ הוצאות ועזרה לעתיד 870,000 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 145,570 ₪ סה"כ 2,495,814 ₪ התובע קיבל ומקבל קצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים.

לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,743,041 ₪.

פקיעה לתקופה העולה על 10 שנים מצדיקה בחינת אפשרות מאסר, אם כי אי חידוש רישיון, הנובע ממצב כלכלי, נתפס בד"כ כעבירה שאינה מייצרת סכנה למשתמשי הדרך (ראו פ"ל 4435-03-11 מדינת ישראל נ' אליאס (עציר) (15.10.12)).

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 7 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

...

אני דנה את הנאשם ל-8 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

אני מורה על הפעלת הפסילה המותנית לתקופה של 3 חודשים שנגזרה על הנאשם בתיק 4536-10-19, מיום 22.7.20, באופן חופף.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.