אי חידוש ביטוח לעובדים כאירוע פיטורים

לא שוכנענו כי ענין אי חידוש הביטוח לרכב ביום 1.1.08 מלמד כי היה מנוי וגמור עם הנתבעת לפטר את התובעת.

פיצוי בגין אי מתן היזדמנות להיפרד כראוי מהחברים לעבודה התובעת טוענת כי הנתבעת לא נתנה לה היזדמנות ראויה להיפרד מחבריה לעבודה, ועתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי עקב כך. לטעמינו הטענה לא הוכחה, ולו מן הטעם שלא הוכח כי התובעת פנתה וביקשה לערוך "אירוע פרידה" מהחברים לעבודה וכי בקשתה נדחתה.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 5,000 ₪, וזאת מן הטעמים להלן: התובעת אינה חולקת על הנחיצות ועל הנוהל של "סגירת היוזר", כדי להבטיח כי מידע סודי לא יועתק ממחשבי הנתבעת וכדי לצמצם סכנה למחשבים ולמידע במקרה של פיטורים.

סוף דבר התביעה נדחית בעיקרו של דבר, למעט חיוב הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 5,000 ₪ בשל מחיקת המידע האישי ממחשבי הנתבעת.

לאור התוצאה ולאחר שהבאנו בחשבון מחד גיסא את הפער שבין סכום התביעה לבין סכום הזכיה, ומאידך גיסא את העובדה כי הליך פיטורי הצמצום לא תועד ולכן עורר את החשש מפני שיקולים זרים ואת השאלה שעוררה בקשר לחוק עבודת נשים, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות בהליך זה. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 42132-12-11 א.ס. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ בפני כב' השופטת הבכירה – אירית מני-גור תובע א. ס. ע"י ב"כ עוה"ד נתנאל בירן ואח' נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד גינסברג ואח' פסק דין

בחקירתו הודה כי היו לו אירועים אלימים בחייו, אישתו בשנת 91 נאלצה לשהות במעון לנשים מוכות, גם עם אישתו השנייה בשנת 99 היה ארוע של אלימות במשפחה בגינה נעצר, בעקבות ארוע זה פנה לתוכנית שקום לגברים אלימים בבית נועם בכפר מלל, ועל פי עדותו עבר שקום זה בהצלחה (ראה עדותו של התובע בעמ' 12 ו-13 לפרו').

אינני מקבלת את גירסתו של התובע כי פוטר אך ורק בגלל שינוי היתנהגותו עקב הפוסט טראומה ממנה סבל, יש להניח שלעובדת אי חידוש רישיונו על משאית היתה השפעה על פיטוריו מ"אמגזית".

...

אני סבורה כי ניתן לקבל את טענת התובע ביחס למחצית הראשונה של השנה בה נכותו הזמנית של התובע על פי המל"ל היתה 35%, ועל פי חוות דעת מומחה ביהמ"ש בתחום הנפשי היתה 13% בתקופה זו. לפיכך, יש לחשב את הפסד שכרו באופן מלא גם לחצי שנה נוספת, היינו 36,660 ₪ (6X 6,110 ₪).

גם אם אקבל את גרסתו הרעועה של התובע כי נזקק להלוואות ואלה נוכו מתלושי השכר ב- 2012, הרי כפי שעולה מפרק הניכויים סך כל ההלוואות היו 14,912 ₪, ולפיכך אני מקבלת כי יש להשיב לתובע סכום זה. סכום זה צמוד מ-12/11 ועד היום הינו 15,520 ₪.

התביעה נדחית אפוא, התובע ישלם את המחצית השנייה של האגרה ואת הוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪.

מהמקובץ עולה כי אי חידוש ביטוח החובה, מקים לזיידמן עילת תביעה נגד סוכן הביטוח בגין התרשלותו המתבטאת באי חידוש ביטוח החובה ובגין הפרת ההיתחייבות לחדש את ביטוח החובה לשמה ניתנו פרטי כרטיס האשראי.

בעניינינו, סוכן הביטוח והמבטחת אינם בגדר מעוול שגרם לארוע התאונה ואינם בגדר אדם אחר החייב בפיצויים לפי החוק כמשמעו בסעיף 9 לחוק.

בהיתחשב במהות הפגיעה ושיעור הנכות מחד גיסא ומאידך גיסא, בכך שהנפגע המשיך לשרת במישטרה מבלי שניגרם לו הפסד שכר עד היום ומבלי שהוכח כי הוא מועמד לפיטורין, ראיתי להעריך את הפצוי בגין הפסד כושר הישתכרות באופן גלובאלי בסך של 1,000,000 ₪ (כ - 50% מהחישוב האקטוארי, ראו לעניין זה ע"א 998/91 יפרח נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (16.2.1994), וע"א 7950/02 קלישבסקי נ' לוין (19.6.2007)).

...

סיכום בנסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי הנפגע לא היה זכאי לפיצויים על פי סעיף 7א' לחוק הפיצויים.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

משהתביעה נדחתה - ממילא נדחות גם ההודעות לצד ג' ולצדדי ד'.

באשר לנתבעת הרי שהעד מטעמה העיד כי הם אינם שומרים שום מיסמך מלבד תלושי משכורת, ולכן לא יפלא כי הם לא הצליחו לאתר כל מיסמך בעיניין זה. מעבר לכך אציין כי התובע העיד על קרש שנשבר בפיגום ולא על קריסת הפיגום כולו, כך שיתכן שהארוע היה פחות דרמאטי מכפי שטוענים הנתבעת וצדדי ג' וד'.

תכלית תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן "התקנות"), כך נקבע, היא כפולה: "הראשונה היא הבטחת הבטיחות במיתחם בו מתבצעת הבניה, והשנייה היא יצירת "כתובת" אחת ממנה יוכל להפרע אדם שניפגע ונגרם לו נזק כתוצאה מהפרת התקנות" (ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 23 (30.8.2015) (להלן "עניין עדן בריאות")).

יתר הצדדים טוענים כי מומחה בית המשפט אישר לתובע 11 ימי מחלה בלבד, וכי התובע עצמו העיד כי היה לו קושי לחזור לעבודה בשל אי חידוש רישיון העבודה שלו ולא בגלל מצבו הרפואי.

עם זאת, המומחה ציין מפורשות כי "במידה וקיימים מסמכים נוספים המלמדים על המשך חופשת המחלה ניתן יהיה לקבוע את הנכות התפקודית הזמנית לאחר תאריך זה". כמו כן, לא היתה מחלוקת כי התובע פוטר לאחר התאונה, כך שלא היה קיים לו אינטרס בזמנו לדאוג לקבל אישורי מחלה נוספים.

...

לפיכך, גם אם אניח כי הנכות לא השפיעה על נכותו של התובע בעבר, אני סבורה כי לאור אופי עבודתו של התובע והעדר השכלה, יש להעמיד את הנכות התפקודית קרוב לגובה הנכות הרפואית, דהיינו על 12%.

לסיכום, על הנתבעת, צד ג'1 וצד ד' לשאת ביחד ולחוד בנזקו של התובע העומד על סך של 215,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ והוצאות משפט.

התביעה נגד צד ג'2 נדחית.

בהסתמכותו של התובע, על פסק הדין, בעיניין ע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ. נאה יחיאל, פ"ד נג (2) 193, אין כדי לסייע לתובע בטענתו שכן, באותו עניין, נפסק אמנם כי אין מקום להבחין, לעניין סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, בין מצב של אי חידוש רישיון נהיגה, בשל אי תשלום קנסות לבין אי חידוש הרישיון, מחמת אי תשלום אגרה, אלא ששם דובר במקרה בו תוקף רישיון הנהיגה של המשיב, פקע כחודשיים טרם התאונה ולא חודש, עקב אי תשלום קנסות אך לא היתה כל מחלוקת כי בעת אירוע התאונה, היה המשיב, זכאי לחדש את רישיון הנהיגה שפקע, על ידי תשלום הקנס ובלי שיחויב על ידי רשות הרשוי, לעבור מבחנים, בדיקות או כל הליך אחר, לצורך חידוש הרישיון, שכן טרם חלפה שנה, ממועד פקיעתו.

התובע טוען כי בעקבות פגיעתו, פוטר מעבודתו אך הדבר אינו מוצא ביטוי, באישור המעביד.

...

לטענת הנתבעות, היות ולא היה בידי התובע, רישיון נהיגה בר תוקף, בעת אירוע התאונה, דין התביעה להדחות, מחמת העידר כסוי בטוחי.

בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה כי בעת ארוע התאונה, לא היה בידי התובע, ביטוח המכסה את השימוש שעשה ברכב ולפיכך אין הוא זכאי לפיצויים, על פי חוק הפיצויים.

בהיעדר כיסוי ביטוחי, המכסה את השימוש שנעשה ברכב, בעת ארוע התאונה-דין התביעה להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.