אי חזרה לעבודה לאחר תאונת דרכים עקב נכות

לדבריו, בעקבות המיגבלות בתאונה הוא אינו יכול לשוב לעבוד כמסגר (מיקצוע אליו הוכשר והוסמך), התקשה למצוא עבודה לאחר שפוטר ושכרו ירד בשיעור משמעותי ולכן יש לקבוע כי שיעור הנכות התפקודית גבוה משעור הנכות הרפואית.

בעיניין זה נפסק בע"א 62416-10-17 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (22/03/2018) כדלקמן: "בית משפט קמא ביסס את הכרעתו על כך שהנכות בשיעור 5% בגין שבר בחוליה C2 (dens), אינה נכות תפקודית. אין בידנו להסכים לקביעה זו. ראשית, מסקנה זו לא עולה מחוות הדעת הרפואיות של מי מן המומחים; שנית, וזה העיקר, אמנם שבר בחוליה שהתאחה, ואשר אינו מותיר הגבלה, אין בו כדי להגביל תנועות עמוד השידרה לעת עתה, אולם נכות זו, שמקורה בשבר בחוליה, היא בעלת השלכה תפקודית מאחר ואין יודעים מה יוליד יום. נראה, כי המחוקק קבע נכות בגין שבר בחוליה שלא הותיר מיגבלה בתנועות, מתוך הנחה ששבר בחוליה עלול להשפיע בעתיד על מצבו התיפקודי של הנפגע (ראו לעניין זה דברי כב' השופטת דודקביץ לגבי ההיגיון שבבסיס הוראות 37 (8) א' לתוספת לתקנות בת"א (מרכז) 1402-08-13 אוסי נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (22.10.2013)" (ההדגשות אינן במקור, ד.ג).

התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולכן בעקרון מכוסות כל הוצאותיו הרפואיות ע"י המוסד לביטוח לאומי, מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

...

בעניין זה נפסק בע"א 62416-10-17 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (22/03/2018) כדלקמן: "בית משפט קמא ביסס את הכרעתו על כך שהנכות בשיעור 5% בגין שבר בחוליה C2 (dens), אינה נכות תפקודית. אין בידנו להסכים לקביעה זו. ראשית, מסקנה זו לא עולה מחוות הדעת הרפואיות של מי מן המומחים; שנית, וזה העיקר, אמנם שבר בחוליה שהתאחה, ואשר אינו מותיר הגבלה, אין בו כדי להגביל תנועות עמוד השדרה לעת עתה, אולם נכות זו, שמקורה בשבר בחוליה, היא בעלת השלכה תפקודית מאחר ואין יודעים מה יוליד יום. נראה, כי המחוקק קבע נכות בגין שבר בחוליה שלא הותיר מגבלה בתנועות, מתוך הנחה ששבר בחוליה עלול להשפיע בעתיד על מצבו התפקודי של הנפגע (ראו לעניין זה דברי כב' השופטת דודקביץ לגבי ההיגיון שבבסיס הוראות 37 (8) א' לתוספת לתקנות בת"א (מרכז) 1402-08-13 אוסי נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (22.10.2013)" (ההדגשות אינן במקור, ד.ג).

התובע טוען שיש לפסוק לו פיצוי גם בגין שכר טרחת עו"ד שייצג אותו בהליכים שהתנהלו במוסד לביטוח לאומי, בשיעור 17% ומע"מ מסך התגמולים שקיבל מהמל"ל. לעמדתו, הנתבעת אינה יכולה ליהנות מניכוי המל"ל מבלי לפצות את התובע על ההוצאות בהן נשא (בגין שכ"ט עוה"ד) לצורך ניהול ההליכים במל"ל. הנתבעת טוענת כי דין טענות התובע להידחות.

במקרה דנן, לא הוכח וממילא לא שוכנעתי כי לולא ייצוג על ידי עורך הדין לא הייתה תביעתו של התובע מטופלת כדבעי במוסד לביטוח לאומי (ראו בעניין זה פסד דינה של כב' השופטת אורלי מור-אל בת"א 32672-05-12 ס.ק נ' שפע חברה לייצור ושיווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ (15/09/2017).

הערכת הנזקים: מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר בתוספת פנסיה - 65,297 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה - 105,800 ₪ ג. עזרת הזולת - 35,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות ונסיעה- 2,000 ₪ ה. נזק לא ממוני - 18,185 ₪ ו. בניכוי תגמולי מל"ל 87,204 ₪ - סה"כ- 139,078 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך בשיעור 139,078 ₪, בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

בעיניין זה נטען בתמצית כי: המומחה מטעם בית משפט לא מצא שנותרה לתובע הגבלה בעמ"ש מתני; בהתאם לפסיקה אין מקום לתת לנכות בגין שברים בחוליה שהתרפאו משמעות תפקודית; המעקב הרפואי של התובע נמשך חודש וחצי לאחר התאונה ומאז הוא לא פנה להמשך טפול רפואי; שכרו של התובע לא נפגע והוא אף ממשיך לעבוד במשרה מלאה; התובע ממשיך בשירות מילואים; התובע מחזיק בבעלותו אופנוע כבד; התובע טייל בחו"ל שלוש פעמים מאז התאונה ועמד על רגליו במשך שעה בזמן עדותו.

במקרה דנן, לאור הראיות שפורטו לעיל, לתובע נותרה נכות רפואית ותפקודית בשיעור 19% בעמוד השידרה, לא נמצאה הגבלת תנועה בעמוד השידרה והתובע חזר לעבודתו לאחר תקופת אי כושר קצרה.

נזק לא ממוני: בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשעור הנכות ולימי האישפוז, עומד הפצוי על – 35,517 ₪.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח לפניי נחה דעתי שאין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר.

לסיכום, הנתבעת מציעה פיצוי בסך 400 ₪.

נזק לא ממוני– 10,517 ₪ סה"כ פיצוי בשיעור– 545,517 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך בשיעור 545,517 ₪, בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

המומחה בתחום האורתופדי שמונה מטעם בית משפט –דר' אבי שז"ר (להלן: "המומחה"), בדק את המערערת וקבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהפגיעה בתאונה, בין היתר בכתף, נותרה למערערת נכות לצמיתות בשיעור 20% בגין מצב לאחר ניתוח עם התמשכות הכאבים בכתף והגבלה בתנועות, לפי סעיף 41(4) ב'-ג' לתקנות וכי אין מקום להפחית נכות בגין מצב קודם.

עוד לא קיבל בית משפט קמא את קביעת המומחה שהכאבים החלו בתאונה והפנה בעיניין זה לתעוד רפואי בדבר תלונות המערערת על כאבים בכתף שמאל מהחודשים שקדמו לתאונה וכן לתאונת דרכים נוספת בה נפגעה כשנה ושלושה חודשים לפני התאונה בעקבותיה התלוננה המערערת על כאבים בצואר וכן לתעוד רפואי ישן המצביע על פריצת דיסק ב-L5-S1 .

לעניין אי פסיקת הפסדי שכר חלקיים, לא מצאתי עילה להתערבות בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא על כי לא ניתן לשלול שאי חזרתה לעבודה (למעט בתקופת אי הכושר), או חזרתה לעבודה לאחר מכן בהקף חלקי, לא נבעו בשל הכאב בכתף אלא בשל הצורך לטפל בבנה כפי שנהגה בביתה עד הגיעה לגיל 4.

...

לאחר שעיינתי בחומר שעמד בפני בית משפט קמא, לרבות בחקירות המומחה והמערערת, שוכנעתי כי הגם שניתן היה להחמיר פחות עם המערערת ולקבל את התרשמותו המקצועית של המומחה, או לכל הפחות להפחית את הנכות שקבע בצורה מתונה יותר, עדיין אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בעניין זה. עיון בפסק הדין מעלה כי בית המשפט בחן באופן יסודי את חוות הדעת של המומחה, התעמק בתשובות המומחה בחקירתו ולאחר השוואה ובחינת התיעוד הרפואי לפני ואחרי התאונה ולאור העובדה שקביעת המומחה התבססה בעיקר על האמון שנתן בתלונות המערערת על כאבים (שהרי לא מצא הגבלה מכאנית בכתף), מצא שלא לקבלה.

לאחר שבחנתי את פסק הדין ושקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי קיימת חריגה בולטת מהמקובל ברכיבי הנזק של הפסדי שכר לעתיד וכן כי המערערת אף קופחה שלא נפסק לה פיצוי כלשהוא לתקופה בה הייתה באי כושר מלא .

ראשי הנזק כפי שפסק בית משפט קמא בתיקון הרכיבים של הפסדי שכר לעבר, הפסדי שכר לעתיד והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים עומדים לפיכך על הסכומים הבאים: הפסד ההשתכרות לעבר- 23,400 ש"ח אובדן כושר ההשתכרות לעתיד-196,785 ש"ח הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים – 27,523 ש"ח עזרת הזולת עבר ועתיד- 30,000 ₪ הוצאות נסיעה ורפואית עבר ועתיד – 5,000 ₪ כאב וסבל- 21,097 ₪ סה"כ – 303,805 ₪ לאור כל האמור אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי ולהגדיל את סכום הפיצוי שנפסק כך שיעמוד על סך של 303,805 ₪ ,זאת כמובן בצירוף החזר אגרה ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ועוד מע"מ. בנוסף, אציע לחייב את המשיבה בהוצאות הערעור בסך 23,400 ₪.

הנכות התפקודית התובע טען כי יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית כשיעור הנכות הרפואית ומנגד, טענה הנתבעת כי לא הוכחה ירידה בשכרו, וכי אין כל הסבר מדוע התובע לא שב לעבודה לאחר שתמה תקופת אי הכושר שאושרה לו, בחודשים שבהם היתה נכותו הזמנית בשיעור 15% בלבד.

נפסק שם (בפיסקה 8, עמ' 799): "בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד... אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית... נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שניפגע גופנית, יכולה איפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה." אני סבורה כי בשים לב לאופי הנכות, הגורמת לתובע הפרעה לעשות שימוש רגיל ותקין בידו הדומינאנטית בשל קישיון לא נוח של אחת האצבעות, ואינה מאפשרת איגרוף של היד, יש לה השלכה ממשית על תיפקודו הכללי של התובע.

חישוב הנזק הפסדי שכר בע"א 7964/06, אלי נהור נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (24.03.2009) קבע בית המשפט העליון, בעיניינו של בעלים ומנהל מוסך לתיקון והרכבת צמיגים, אשר נגרמה לו עקב תאונת דרכים נכות אורתופדית בשיעור של 10% ונכות נוספת בשיעור 10% בגין צלקות (כאשר משמעותה התפקודית מחצית משעור זה), כך: "אומדן הפצוי המגיע לניזוק שעבד קודם לתאונה באופן עצמאי והמשיך לקיים את העסק גם לאחר התאונה – מעורר תכופות קושי של ממש. לא פעם מתעורר קושי לחלץ נתונים מבוססים לגבי ההשפעה של התאונה על הפקת הכנסות מהעסק-החי, ואף כאשר העסק מוסיף לפעול ואף להצליח – עשויה להוותר שאלה אם אילמלא התאונה הנתונים היו טובים אף יותר. בית המשפט המחוזי נקב בעניינינו בראיות מסוימות שעשויות היו לסייע בשומת הפצוי אולם אין לשלול במקרים מסוימים הזקקות להערכה גלובלית בהקשר זה. במקרה זה, יש לציין כי בית המשפט קמא בחר בדרך של הערכה גלובלית לגבי הפסדי הישתכרות בעתיד, וקבע – במסגרת הדיון בשאלת הנכות התפקודית – כי לנכות הרפואית אכן הייתה השפעה שלילית על תיפקודו של המערער. בנסיבות אלה, ובהיתחשב גם בנתון שלפיו בשנת התאונה הייתה ירידה בהכנסות העסק (שאכן קשה לבודד מתוכה את המרכיב הקשור לתאונה), נראה כי ראוי היה לפסוק למערער סכום מסוים בגין הפסד הישתכרות בעבר, ולוּ באופן גלובלי..." התובע לא הביא במסגרת המוצגים שהגיש, נתונים ברורים בנוגע להכנסותיו, לאחר ניכוי מס הכנסה, לאחר התאונה.

...

בשים לב לנתונים ולשיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי עבור העבר – משך 4 שנים ו- 4 חודשים - התובע זכאי לפיצוי בסכום גלובלי המבטא כ- 60% מהחישוב האריתמטי, של 29,175 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים: הפסדי שכר בעבר 69,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 188,000 ₪ עזרה – עבר ועתיד 10,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 3,000 ₪ כאב וסבל 17,529 ₪ סה"כ 287,529 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל 92,000 ₪ יתרת הפיצוי 195,529 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 195,529 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בשל הצורך לנהל את ההליך, ובין היתר בשים לב לזמן שנדרש ממנו לצורך פגישות עם עוה"ד והתייצבות בבית המשפט, בסך של 3,000 ₪, ותשיב לו את אגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).

אני ער לטענה כי קביעת המוסד לביטוח לאומי אינה מחייבת, אך יחד עם זאת, וכפי שקבעתי בהחלטת ביניים, הנתבעת לא ביקשה מטעם המומחה בשטח האורתופדי להתייחס לשאלה האם נותרה נכות צמיתה בגין פגיעה זו, ובשים לב כי הנטל הוא עליה להוכיח כי נותרה נכות כתוצאה מהתאונה הקודמת, הרי מבחינה משפטית לא הוכח על ידה טענה זו. שנית, לא הונח לפני כל תעוד לפיו התובע התלונן לאחר התאונה קודמת, ולפני תאונת הדרכים, על בעיות נפשיות בגין התאונה הקודמת.

אם לא די בכך, התובע הצהיר בפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שדנה בתאונה הקודמת, שלא חזר לעבודה לאחר התאונה הקודמת, בשל תאונת הדרכים נשוא ענייננו.

נזקיו של התובע כאב וסבל בגין נכות בשיעור 35% ו- 12 ימי אישפוז בתוספת ריבית מיום התאונה יש לפסוק סך של 68,266 ₪ נכון למועד פסק הדין.

...

בהתחשב בכל הנתונים לעיל אני סבור שיש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 40%.

סיכום לסיכום יש לפסוק לתובע את הנזקים הבאים: כאב וסבל 68,266 ₪ הפסד שכר מלא לעבר 46,421 ₪ הפסד שכר חלקי לעבר 163,936 ₪ הפסד כושר לעתיד 941,678 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 144,004 ₪ עזרה והוצאות לעבר 40,000 ₪ עזרה והוצאות לעתיד 170,000 ₪ סה"כ 1,574,305 ₪ סכום זה בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ וכן אגרה ראשונה בסך של 703 ₪ מגיע לסך של 1,814,459 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,628,091 ₪.