אי חזרה לאותה עבודה ותנאים לאחר חופשת לידה

משהבינה מנכ"לית הנתבעת כי התובעת חזרה בה מסיכומה עם מנכ"ל העיריה, נתבקשה התובעת לשוב לעבודה, אולם התובעת לא שבה לעבודתה, מסרה מיד כי בתה חולה ולא יצרה קשר עם הנתבעת למשך שבוע, למרות פניית הנתבעת לתובעת בבקשה לעדכנה בדבר מצבה.

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) דבורה צנעני - המכון הצרפתי (1.1.18), שם נקבע כי: "סעיף 9 א' לחוק עבודת נשים מרחיב אם כך את הקף ההגנה על נשים בהיריון, לרבות בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, כך שהאיסור אינו חל על פיטורים בלבד אלא גם על פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה. בכך ביקש המחוקק (בין היתר) להבטיח את שובה של העובדת מחופשת הלידה לאותה עבודה ולאותם תנאים שהיו לה לפני צאתה לחופשת הלידה". אמנם, חוק עבודת נשים אוסר על שינוי בהקף העסקה או בתנאי השכר, להבדיל משינוי בתפקיד העובדת השבה מחופשת לידה, לגביו אין איסור מפורש.

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

בשיחה נוספת שהיתה לנתבע עימה, מסרה לו התובעת שהיא לא רואה את עצמה חוזרת, אין לה כוחות והיא מעדיפה להיות ללא תזוזה בהריון הקשה ביותר שתיארה לו. לאור התפטרות התובעת והודעתה ההחלטית כי לא תשוב לעבודה, קלט התובע עובדת חדשה במקום התובעת (ס' 24 – 29 לתצהירו).

עוד הודיעה התובעת כי " אם שאחזור תוכלו לקבל אותו בחזרה אני אשמח". אילו התכוונה התובעת רק לצאת לחופשת מחלה זמנית ובתומה לשוב לעבודתה – היא לא היתה מציעה לנתבע להעסיק עובדת חדשה במקומה אלא דואגת לגיבוי כפי שעשתה לאחר שחזרה לעבוד בחודש נובמבר 2018, שאז העידה: "קרו מקרים שלא הרגשתי טוב ודאגתי לגיבוי. ניסיתי להיתקשר לעובדת של הערב ושאלתי אם היא יכולה להחליף. הייתי בהריון אני ברוך השם יש לי תאומים. אני לא יודעת אם את יודעת זה הריון קשה ממש. הכל היה נמוך גם הבדיקות מדדים והרגשתי על הפנים אבל למרות הכל הגעתי לעבודה. ביקשתי לעבודה, רציתי לעבוד" (עמ' 5 ש' 18 – 21 לפרוטוקול).

עם זאת, משגרס הנתבע כי התובעת התפטרה מעבודתה ביום 11.10.2018 עם משלוח מיסרון באותו היום (נספח א' לכתב התביעה), היה עליו למסור לה הודעה חדשה, אשר תיתן ביטוי לתנאי עבודתה בתקופת עבודתה השניה וזאת ביום בו חזרה לעבוד אצלו ביום 5.11.2018 או בסמוך לאחר מכך.

משהתובעת לא עבדה אצל הנתבע לאחר יום 27.12.2018 – אין היא זכאית לימי חופשה עד הלידה ועד תום 60 יום לאחר תום חופשת לידה וטענתה זו נדחית.

...

מנימוקו של הנתבע וכן מהטעם שהנתבעת לא הוכיחה כי הופר חוק עבודת נשים – נדחית טענה זו. 6.8 הפסד הכנסה ופיצוי בגין עוגמת נפש: התובעת טענה כי אילו היתה מועסקת עד ליום הלידה היתה משתכרת הכנסה אותה הפסידה משנאלצה להתפטר בדין מפוטרת (ס' 37 לכתב התביעה).

טענותיה אלה – נדחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

וכך קובע הסעיף: "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה;...". בעיניין מורי[footnoteRef:132] דן בית הדין הארצי בעובדת שתנאי עבודתה השתנו לאחר שובה מחופשת לידה ופסק כי ההפרה של סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים כוללת גם פגיעה בתנאי העבודה בתקופה המוגנת ולא רק פיטורים באותה תקופה.

לכן משהתובעת בחרה להתפטר מהעבודה ולא לחזור לעבוד בתפקיד מוכרת בחנות באותו הקף שבו עבדה לפני הלידה, למרות שהדבר הוצע לה, אין כל הפרה של חוק עבודת נשים על ידי הנתבע.

האם התובעת זכאית לפצוי בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה או בגין אפלייתה? התובעת טענה כי הנתבע הפר את הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"א-1981 מכיוון שאילמלא יציאתה לחופשת לידה לא היה מפטר אותה מעבודתה כספרית ומעדיף את מחליפתה על פניה.

...

] כאן המקום לציין שלא נעלם מעינינו שהתובעת טענה שהנתבע יזם את הרעיון של הכנסת המספרה לחנות והציע שתלמד ספרות במטרה להרחיב את הפעילות של החנות[footnoteRef:10], אלא שלא נתנו אמון בגרסתה ושוכנענו שמדובר ברעיון עסקי משותף, כפי שיפורט בהרחבה בפרק העוסק בשאלה אם התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים בעת עיסוקה של התובעת כספרית כלבים בחנות.

הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: הפקדות לפיצויים בסכום של 3,464 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.1.2016 ועד לתשלום בפועל.

התביעות להחזר כספים ולפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב ועגמת נפש – נדחות.

התובעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין סכום של 4,000 ₪ בגין החזר עלות קורס ספרות כלבים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.9.2017 ועד לתשלום בפועל.

עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי תצהירה לא נסתר: "מפנה לסעיף 50 לתצהירך. מקריא. איך זה נודע לך? ת. כשהגעתי פיזית. בימים הראשונים כשחזרתי נודע לי גם הייתה ישיבה של ה-BEAS ובמהלכה הודיעו לי שגלעד אחראי על הטמעת המערכת החדשה, וגם אחר כך כשדיברתי עם חברים העובדים כולם אמרו לי שגלעד עומד להחליף אותי להיות אחראי על מערכת הזאתי שהיא מערכת מרכזית. ש. אבל אף אחד לא אמר לך שיש כוונה להחליף אותך בתפקיד של מנהלת מערכות מידע? ת. מבחינת הנהלה המנכ"ל סמנכ"ל - לא, מבחינת כל השאר- כן לגמרי. ש. הצגת את קו"ח של גלעד בתצהירך. את חושבת שקו"ח שלו פחות מתאימים לתפקיד שביצעת מאשר קו"ח שלך כשקיבלת את התפקיד? ת. כן. אני חושבת שהייתי הרבה יותר מוכשרת מזה. הכוונה שלי בעלת הכשרה מגלעד בעיקר בגלל התואר והניסיון שלי. ש. אמרת קודם שהייתה ישיבת הנהלה שאמרו לך שגלעד אחראי על המערכת הזאת? ת. לא ישיבת הנהלה, ישיבה. ש. נכון שבתקופה מאז שחזרת ועד שהתפטרת לא הייתה ישיבת הנהלה? ת. אני לא יודעת, זאת ישיבת הנהלה בכירה, צריך לשאול את יוסי. היה צפוי שאם אני חוזרת מחופשת לידה והכל בסדר שתיהיה לפחות ישיבה אחת קטנה שמקבלת אותי. ש. כעובדת בכירה כ"כ לא חשבת שאת צריכה לפנות ליוסי ולומר לו חזרתי ושיש דברים לא ברורים מבחינת תפקידים ולכן את מבקשת פגישה בנידון? ת. אמרתי לו פעם אחת בסיום ישיבה פניתי אליו בנושא היה, ליוסי, הוא אמר לי שכמובן שלא מתכוונים לפטר אותי או לשנות את תפקידי. וזאת מבלי להישיר מבט אליי. הנושא מעולם לא נדון ביני לבין יוסי אבל ההתנהלות גם במיילים וגם בפועל לא השתנתה, כלומר התפקיד שלי רוקן לגמרי. כל פעם שפניתי זה התמוסס. לא היה דיון על הנושא. ש. מפנה לתצהיר עדות שלך. יש בו תיכתובות מיילים שלך. למה לא כתבת מייל ליוסי בעיניין הזה שהדברים לא מסתדרים? ת. שלחתי, שלחתי תגובות בעיקר לגלעד עם העתק ליוסי ויוסי מעולם לא הגיב אליהן. גם גלעד בתשובות שלו כיתב את יוסי בחלק מהמיילים. ש. וזה לא עזר? ת. לא. ש. נניח שיוסי חשב שאין פה בעיה גדולה, אבל אחרי שראית שאת מכתבת את גלעד ויוסי ושום דבר לא משתנה, לא חשבת עדיין שזה נכון להגיד ליוסי שתפקידך נפגע ואת רוצה לטפל בזה? ת. כמו שכבר אמרתי, אני פניתי ליוסי וכל פעם מחדש נאמר לי שמי שאחראי על המערכת הזאתי הוא גלעד. העניין שהמערכת הזאתי היא מערכת שקשורה למערכות מידע. מי שמנהל מערכות מידע צריך לעסוק בה. אבל לא קבלתי מענה מעבר לזה. המאקסימום שהיתקבל זה מייל מיוסי שאומר לי שהוא מפריד אותי מגלעד. זו מערכת שהיא מאוד מרכזית, היא קשורה להמון נדבכים מהייצור ועד המשרדים. לשאלת ביה"ד מה יוסי ענה לי לגבי תפקידי אני משיבה כי אין כביכול קשר בין השניים. הפרוייקט של ה-BE AS הוא פרוייקט אחר באחריות גלעד ואני ממשיכה כביכול בתפקיד אחראית מערכות מידע, אני מדגישה כביכול, כי בפועל התפקיד שלי רוקן, חוץ מדברים קטנים לא היה לי תפקיד. ש. את לא חושבת שכמנהלת בכירה לא תפקידך ליזום בעצמך מה לעשות? ת. עד אותה נקודה כל הפרוייקטים הגדולים היו תמיד עם אישור ותחת יוסי. גם הפרוייקט הזה הוא פרוייקט שנידון לפני שיצאתי לשמירת היריון. זה משהו שנאמר וחשבנו עליו דיי הרבה אחורי ולכן הנחתי שאם אני חוזרת אז הוא יגיע אליי. ושזה יחזור אליי כי כך דיברנו לפני שיצאתי לשמירת היריון. מה גם שיש לי את ההכשרה והיכולת והידע של מה שהחברה צריכה לתפקיד הזה". (ר' עמ' 12-13 לפרוטוקול).

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) דבורה צנעני - המכון הצרפתי (1.1.18), שם נקבע כי: "סעיף 9 א' לחוק עבודת נשים מרחיב אם כך את הקף ההגנה על נשים בהיריון, לרבות בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, כך שהאיסור אינו חל על פיטורים בלבד אלא גם על פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה. בכך ביקש המחוקק (בין היתר) להבטיח את שובה של העובדת מחופשת הלידה לאותה עבודה ולאותם תנאים שהיו לה לפני צאתה לחופשת הלידה". אמנם, חוק עבודת נשים אוסר על שינוי בהקף העסקה או בתנאי השכר, להבדיל משינוי בתפקיד העובדת השבה מחופשת לידה, לגביו אין איסור מפורש.

...

שעה שלא קיבלנו את טענת התובעת לעניין העלאת שכרה, ושעה שאין כל הסבר מפורט ממה נובעים החוסרים ושעה שהתובעת לא הציגה את כל תלושי השכר ואת כל הדוחות בהתאמה, לא שוכנענו כי הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. משכך רכיב השלמת הפרשות לפנסיה ופיצויים נדחה.

משנותר לתובעת יתרה ל 2.25 ימי מחלה כעולה מתלוש השכר ל 3/18, ומשגרסתה לעניין ימי העבודה לחודש זה לא נסתרה, הרי שאכן שוכנענו כי היה על הנתבעת לשלם לה שכר בגין 9 ימים .שכך שוכנענו כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3044 ₪ בגין רכיב זה (השכר ששולם ( 2095 ₪ ) - (571 ₪ ליום * 9)).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 50,000 ₪; הפרשי שכר בגין חודש 3/2018 בסך של 3,044 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקה (13.3.18) ועד יום התשלום בפועל.

לגופו של עניין, טענה, כי התובעת עבדה מחודש 10/2018 עד ליום 07.09.19, אז יצאה לחופשה ומעולם לא שבה, ולמעשה, התפטרה ממקום עבודתה.

נסיבות סיום העסקת התובעת כאמור בפתח הדברים, התובעת טענה, כי פוטרה בנגוד לחוק עבודת נשים, שכן בית האבות לא קיבל אותה בחזרה לעבודה, וזאת מבלי שקבל לכך היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.

מן המקובץ מתבקשות המסקנות הבאות: לדברי התובעת, היתה מוכנה לחזור לעבודה בבית האבות אחרי חופשת לידה בתנאי שיומצאו לה תלושי שכר על מנת שתוכל להגיש תביעה לקבלת דמי לידה.

...

איננו מקבלים את החישוב שערכו הצדדים, שכן מחד גיסא, צודקת התובעת, כי במניין ימי החופשה, יש לקחת בחשבון גם את התקופה המוגנת, בעוד שנתבעת 2 ספרה את מספר חודשי העבודה רק עד מועד הלידה.

מאידך גיסא, מצאנו כי בהתאם לחומר הראיות, התובעת החלה לעבוד ביום 19.09.18 ולא ביום 01.08.18, כפי שטענה התובעת, ועל כן, היא זכאית ל- 14 ימי חופשה ובסה"כ ל- 2,755 ₪.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אנו פוסקים כדלקמן: התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית.