אי זכאות לדמי אבטלה ללא תקופת אכשרה

בדומה, בשים לב לכך כי מינויו של התובע כסגן בשכר לא אושר ביחס לתקופה שבמחלוקת ומשתביעת התובע לתשלום שכר ביחס לתקופה שבמחלוקת נדחתה, הרי שהתובע אינו זכאי לתשלום פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה.

לא נעלמה מעיננו טענת התובע כי אין לידרוש ממנו לפנות לשירות התעסוקה כשהוא יודע מראש כי תביעתו תידחה לנוכח היעדרה של תקופת אכשרה כנדרש בהוראות חוק הביטוח הלאומי.

...

על כן, התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש- נדחית.

אשר על כן, התביעות לתשלום פיצוי בגין שלילת מענק הסתגלות, אי קבלת דמי אבטלה ולפיצוי בגין עגמת נפש – נדחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה- נדחית.

" תקנה 179ד לתקנות שעת חרום קבעה כי: "על אף האמור בסעיפים 171, 171א ו-179ג, מבוטח שלא זכאי לדמי אבטלה לפי פרק זה רק בשל כך שתקופת התשלום המרבית הקבועה לגביו לפי סעיפים 171, 171א או 179ג, לפי העניין, מסתיימת בתקופה שמיום ה' באדר התש"ף (1 במרס 2020) עד יום ו' באייר התש"ף (30 באפריל 2020), ימשיך לקבל דמי אבטלה בהתאם להוראות פרק זה עד יום ו' באייר התש"ף (30 באפריל 2020)". סעיף 160(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כך: "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה - זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1." סעיף 161(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כך: "לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע". דיון והכרעה: התובעת טענה כי היא זכאית לדמי אבטלה מחודש ינואר 2020 ועד חודש אוגוסט 2021, שאז החלה לעבוד כמוכרת בחנות.

...

מצאנו להוסיף כי זכאותה של התובעת לדמי אבטלה בתקופה שמחודש מרץ עד 16.8.2020 נובעת מחקיקה שחלה לפרק זמן מסוים בלבד ובוטלה.

במצב דברים זה ובהעדר הודעה מוקדמת על כך לתובעת מהנתבע – סביר והוגן לטעמנו להקל עימה בענין אי התייצבותה בלשכת התעסוקה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה נדחתה בהחלטת פקידת התביעות מיום 13.12.16 מהטעם שלא נצברה תקופת אכשרה מזכה ובשל העדר יחסי עבודה בין התובע למעסיקו.

המסגרת המשפטית סעיף 158(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) מגדיר "מבוטח" לצורך זכאות לדמי אבטלה כמי שמתקיים בו, בין היתר, התנאי בדבר היותו "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו". הגדרת "עובד" נקבעה בסעיף 1 לחוק כך: "עובד" – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, 'בן מישפחה' – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות;"

באישור המעסיק מיום 10.9.16 שצורף לטופס התביעה צוין שהתובע אינו זכאי לקיצבת פרישה, בעוד בשאלון מיום 8.12.16 לבדיקת יחסי עובד ומעביד (עליו מתנוססת חותמת המעסיקה וחתימת האם) צוין בשם המעסיקה שהכספים צבורים בקופה על שם התובע.

לא נעלם מעינינו שהתובע הגיש בעבר תביעה לתשלום גמלת אבטלה בסיומה של תקופת העסקה קודמת והתביעה אושרה ולתובע שולמו דמי אבטלה בתקופה שבין החודשים 12/14 עד 5/15 ובגין 138 ימים.

...

נקדים ונציין שבנסיבות המקרה כאן, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי התובע לא עמד בנטל להראות שבינו לבין העסק השייך לאביו התקיימו יחסי עובד ומעסיק באופן המצדיק את זכאותו לגמלת אבטלה, וזאת על יסוד הנימוקים המצטברים שיפורטו להלן.

לא הובאו בפנינו המסמכים שהצדיקו את תשלום הגמלה אז. לא מצאנו שיש בתשלום הגמלה בעבר כדי להצדיק את קבלת התביעה הנוכחית על יסוד הראיות שהוצגו בפנינו בנוגע לתקופה הרלוונטית לתביעה כאן.

על יסוד כל האמור והמפורט לעיל מצאנו שיש לדחות את התביעה.

בנסיבות אלה מצאנו לחייב את התובע בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לתובע.

מכאן גם ההסדר המיוחד בעיניין ה"ימים החסרים", שאין מחשבים אותם במניין התקופה שלפני "התאריך הקובע", ביניהם נמצא גם ימים של היעדרות מפאת "מחלה או תאונה – 180 ימים". "מתוך ההסדר שבחוק עולה, כי המחוקק ער למגוון אפשרויות, שבגינן אפשר שלא יעלה בידי העובד, מסיבות שאינן תלויות בו, להשלים את מניין ימי "תקופת האכשרה" כפי שנקבעה בו. כך למשל, נקבע בחוק כי בתקופת אכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח, ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג המובטל לא עבד בהם, ימי מחלה שבהם היה זכאי לדמי מחלה כמשמעם בחוק דמי מחלה, התשל"ו – 1976 וכן ימי שירות סדיר או ימי שירות מילואים בצה"ל. אף ער המחוקק לתקופות נוספות שבהן נימנע מן העובד לעבוד ובגינם לא השלים את תקופת האכשרה (להלן – "ימים חסרים").

הנתבע "אינו רשאי לשלם למבוטח קצבה בנגוד להוראות החוק, היינו כאשר הוא אינו זכאי לקבלם מכוח הוראות החוק" (ראה: עב"ל 20243/97 עזר מיטרני נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו]), לפיכך, מאחר והתובעת לא צברה תקופת אכשרה של 12 חודשים בתוך 18 חודשים בתכוף לתאריך הקובע, דחיית תביעתה לקבלת דמי אבטלה על ידי הנתבע, הנה כדין.

...

בנסיבות אלה, הגענו למסקנה כי התובעת לא הפסיקה את עבודתה עקב שמירת ההריון ועל כן, דין תביעתה להידחות.

על כן, גם מטעם זה, דין התביעה לגמלת שמירת הריון – להידחות.

מכל מטעמים המפורטים לעיל, מצאנו כי בדין נדחו תביעותיה של התובעת ועל כן, דין התביעות להידחות.

התובעת אישרה בעדותה כי התייצבותה בלישכת התעסוקה לא היתקיימה באופן מלא על כן ,בהיעדר התייצבות בלישכת התעסוקה אינה זכאית לדמי אבטלה בגין תקופת אי התייצבותה.

מלשון החוק עולה כי קיימים מספר תנאים מהותיים לצורך קבלת דמי אבטלה והם: השלמת תקופת אכשרה; רישום בלישכת התעסוקה כמחוסר עבודה; נכונות ויכולת לעבוד "בעבודה מתאימה" או קבלת הצעת עבודה מתאימה משירות התעסוקה.

...

אשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש , משעה שנדחתה תביעתה ולא נמצאו אדנים לתמיכה והוכחת טענותיה דין תביעתה בגין רכיב זה אשר רק במקרים מיוחדים וחריגים יתקבל, להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

בשם לב לתוצאת ההליך ומשעה שלא היה כל מקום להגשתו, תשלם התובעת לנתבע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.