סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:
"במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק".
המחוקק קבע כי הפצוי לא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
(1) לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך;
(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;
(3) הוא לא נתכוון לנפגע;
(4) הוא היתנצל בשל הפירסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהוה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפירסום המכיל את לשון הרע, ובילבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים".
בנוסף להגנות הקבועות בסעיפים 19 כאמור לעיל, מצאתי כי ישנן נסיבות נוספות שיש בהן כדי להשפיע על גובה הפצוי.
באשר לתביעה שכנגד- פירסומם של הנתבעים שכנגד הסתכם, כאמור, בפירסום "כמה רוע וכמה הרס אנשים מסוגלים לזרוע". מילים אלו נכתבו לצד תמונת מישפחת הנתבעים כפי שאלו עצמם פירסמו באתר הפיסבוק ובהמשך לפרובוקציה ולשון הרע, שנחשפו אליהם התובעים בתביעה העיקרית מאת התובעים שכנגד, כפי שהובהר לעיל.
...
הנה כי כן אני קובעת כי הפרסום לא נעשה בתום לב. יצוין בהקשר זה כי הפרסומים נעשו כאשר לנתבעים כאמור אין כל הכרות עם התובעים ומעולם לא רכשו מהם דבר, בהקשרו יכלו להגיד כי התנסו וכי אינם מרוצים ממנו.
לגופו של עניין, הגם שאין החוק, כאמור, דורש הוכחת נזק אני קובעת כי במקרה זה נגרם נזק לתובעים כפי שהוכיחו על פי המסמכים האמורים.
הדברים לא נכתבו על מנת "להשפיל או לעשותם לשנאה לבוז או ללעג".
הדברים נכתבו על ידי התובעת כפרסום שכנגד מתוך מטרה לשקף את תחושותיה לדברים הקשים אשר פירסמו הנתבעים אודותיה אודות בעלה והאופן בה הם מנהלים את עסקיהם וזאת, כאמור, לאחר שפנתה אליהם בבקשה כי יחדלו שכן הדברים פוגעים בה.
בנסיבות הענין- התביעה הנגדית נדחית ללא צו להוצאות.
