אי התייצבות עד בחו"ל לעדות מחשש לעיכוב

כמו כן, סכום התביעה הועמד על סך הגבוה מ-8 מיליון ₪ ודיון בתביעה צפוי לכלול חוות דעת לדין החל בסין וכן לגרום למבקשים הוצאות בגין הטסת מומחים זרים ו/או עדים מחו"ל, שהייתם בישראל, תירגום מסמכים וכיו"ב. בנסיבות אלה, לטענת המבקשים, יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מ-800,000 ₪.

המבקשת הגישה אף היא היתייחסות לטענות המשיבה, במסגרתה העלתה טענות דומות לטענות המבקשים והוסיפה כי סרובה של המשיבה להפקיד ערובה בקופת בית המשפט בסכום שהוא נמוך ביותר ביחס ליכולותיה הכלכליות הנטענות מבהיר מעל לכל ספק כי קיים חשש ממשי ומשמעותי אשר לנכונותה לשלם למבקשים כולם הוצאות משפטיות שתיפסקנה לחובתה.

דיון והכרעה המבקשת והמבקשים מבססים את בקשותיהם על הוראות סעיף 353א לחוק החברות, אשר קובע: "353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." על פי הוראות סעיף 353א לחוק החברות, בררת המחדל היא כי תובעת שהיא חברה בע"מ תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

אשר למבקשת טוענת המשיבה כי היא לא התייצבה בהליכים שתנהלו בחו"ל ולא היתנגדה לפסק הבוררות שניתן כנגדה, ועל כן ברי כי סכויי התביעה כנגדה להיתקבל גבוהים, אלא שאף בכך אין די כדי לקבוע אם יש לאכוף את פסק החוץ בישראל, על פי התנאים הקבועים לכך בדין, אם לאו.

...

שעה שזה הסעד הנתבע במסגרת התביעה, אין בידי לקבוע כי הקביעות שבמסגרת פסק החוץ מעידות על סיכויי התביעה להתקבל, שעה ששאלת אכיפתן בישראל של הקביעות שבפסק החוץ היא השאלה שיש להכריע בה. אף טענות המשיבה בכל הנוגע למימון הליכי הבוררות על ידי המבקשים, וכפועל יוצא מכך קיומן של עילות תביעה כנגד המבקשים, הן טענות עובדתיות הטעונות הכרעה, ואיני סבורה כי ישי בהן, בשלב זה, כדי לבסס את טענת המשיבה אשר לסיכויי התביעה להתקבל.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשות לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת והמבקשים להתקבל.

סוף דבר הבקשות לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת והמבקשים מתקבלת.

בהתאם לסעיף 14 להסכם "ימי שביתה או השבתה, או אסון טבע, פעילות טירור או פעילות צבאית וכל איחור שלא נגרם באחריות נותנת השרות, לא ייחשבו כאיחור לעניין סעיף 2 להסכם"; בסעיף 15 להסכם נקבע "לקונה ברור שלמוכרת אין שליטה על תהליכים בחו"ל וברור לקונה כי עשויים להיות איחורים שנובעים מתהליכים ולוחות זמנים של ייצור ו/או הובלות ו/או הפלגות ו/או כל בעיה אחרת ולא תהיה לו בעיניין זה כל טענה נגד המוכרת" הנתבעים לא הציגו בדל של ראייה לקיומן של נסיבות שאינן בשליטתם בגינם לא הגיע הרכב במועד המוסכם לישראל.

על עדותו של הנתבע לבדה לעיכובים בייצור הרכב בעקבות מגיפת הקורונה בו היו מפעלי יצרני הרכב בחו"ל סגורים ולמחסור בחלקים, לא ניתן להסתמך.

מה יותר פשוט מכך שהנתבע היה מרגיע את חששותיו של התובע, מציג לו את הזמנת הרכב ואת מספר השילדה שלו (לאור עדות הנתבע שהרכב כבר קיים ויוצר) ומוסר לו נתונים על מיקום הרכב ומועד הגעתו לישראל.

...

סוף דבר מכל האמור הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 90,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (29.12.2020) ועד התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת את אגרת המשפט ששולמה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 30,000 ₪.

סכום אותו אני קובעת כסכום סביר ומידתי בנסיבות העניין, ובכלל זה בהתחשב בתוצאות ההליך שנוהל עד תום, בסכום התביעה ובכך שרק לאחר הגשת התביעה הושב לתובע סך של 110,000 ₪ מתוך סכום התביעה ויתרת כספו של התובע לא הושב לו במשך שנתיים.

בית הדין קמא הסתמך בהחלטתו, כאמור לעיל, על מכתביהם של שני בתי דין בחו"ל, אך את מסקנותיו השתית בעיקר על מכתבו של 'בית דין אבן העזר' שעל פיו קבע בית הדין קמא כי מאחר שהבעל זומן לבית הדין האמור כמה פעמים החל בג' בטבת ולא התייצב לפניו עד ה' בניסן, המועד שבו הוצא נגדו צו עיכוב היציאה, הרי שהתקיים התנאי האמור בחוק "לא התייצב לפני בית הדין במשך ארבעה חודשים מיום שזומן על ידי בית הדין" ובית הדין קנה את הסמכות.

לאמור צירף בית הדין קמא סניפים נוספים: לעניין טענת האיש על אי־הגעת ההזמנות לידיו העלה בית דין קמא חשש כי מדובר בשקר, ואף לעצם טענת הסמכות כי נטענת היא בחוסר תום־לב שכן אם אכן פועל הבעל בתום־לב והוא 'ציית דין' – מדוע לא ייתן גט לאשה וימשיך את הדיונים בחו"ל בשאר העניינים? ואם על כך ישיב כי רצונו בשלום בית – "למה לא פעל זמן כה רב להשיב אליו את אישתו עד שגילה שיש נגדו עיכוב יציאה?!" כאמור הבעל מערער על החלטת בית הדין.

...

אנו מצידנו נעיר ונציין כאן כי במועד הגשת הבקשה לעיכוב יציאה לא הוגשה עדיין תביעת גירושין אלא בקשה ליישוב סכסוך ועימה בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים שלה נעתר בית הדין בהחלטה נוספת שניתנה באותו יום עצמו.

ניכר וברור מדברי בית דין אבן העזר כי נקט בכל האמצעים הסבירים והאפשריים מבחינתו כדי להמציא למערער את ההזמנה וכי להבנתו 'יצא ידי חובתו' בעניין זה. כך סבר גם בית דין קמא שאף הבהיר והטעים כי אם אמצעים אלה לא הועילו ולא הביאו את המערער להתייצב לפני אותו בית דין, ובהתחשב גם בהעדרה של יכולת אכיפת ההתייצבות בו, יותר מסביר הוא 'החשש' כי גם בעתיד לא יתייצב לפניו ולא כל שכן שלא ייתן גט גם אם יחויב בו – חשש שהוא העומד בבסיס חקיקה סעיף 4ב1 לחוק ושההנחה בדבר קיומו בנסיבות אלה היא העומדת בבסיס ההוראה בדבר קום הסמכות במקרה של אי־התייצבות לפני בית הדין שבחו"ל. וכך, בנסיבות המתוארות ולאור כל האמור לעיל, סבור גם בית דיננו.

לפיכך ולאור כל האמור פוסק בית דיננו ומורה: הערעור נדחה.

נוכח האמור היה מקום להורות על חיובו של המערער בהוצאות המשפט של הליך זה. אולם לפנים משורת הדין – ובהתחשב גם בהערות שמצאנו כי יש להעיר, למרות האמור לעיל, על כמה מדבריו של בית דין קמא ועל כמה פרטים בנוגע לניהול ההליך שבשלהן ייתכן שהיה מקום לטעות ולסבור כי טעה בית דין קמא גם במסקנתו וממילא אין לראות בערעור זה ערעור סרק – אין אנו מורים על כך. נוכח האמור תושב למערער הערובה להוצאות שהפקיד בקופת בית הדין.

במסמך של דף אחד מתוך שני דפים יש פניה מסודרת בתאריך 23.4.02 אל התובעת שם נכתב "הנידון: חוב בקיצבת ילדים הריני להודיעך כי בבדיקה שערכנו ברישומנו מצאנו כי שולמו לך בעבר תשלומים עבור קצבת ילדים שלא הגיעו לך על פי חוק הביטוח הלאומי. החוב לתשלום החוב שצברת מגיע לסך של 50,735 ₪ נכון לתאריך 23.4.02... ".לא כתוב כי מכתב זה נשלח אליה בדואר רשום או עם אישור מסירה או בדרך שהיה על המוסד להבין בבירור אם הפניה הגיעה ליעדה.

הנתבע טען כי התובעת תרמה לטעות בכך שלא דיווחה על יציאתה לחו"ל. נכונים הדברים אולם זאת רק עד למועד שבו המוסד פנה אליה בדבר אי בהירות מעמדה ממועד זה ואילך היה על המוסד לדעת כי תשלום שהוא משלם הנו תשלום שלא כדין אלא אם כן היה מוסיף אותו והמבוטח היה פונה לברר מדוע אינו מקבל את הגימלה.

עוד עולה מכתב התביעה בבית משפט למשפחה כי "עיון בכתבי הטענות שהנתבע הגיש מראה כי בידי הנתבע מוחזקים כימעט כל דפי החשבון של התובעת אף כי הכתובת המופיעה בדפי החשבון היא הכתובת של התובעת ולפיכך קיים חשש נוסף ולפיו הנתבע שהיה בעברו פקיד ו/או מנהל בכיר בבנק פעל ו/או פועל להיכנס ו/או לפרוץ ללא הסכמה וללא כל הרשאה אל חשבונה של התובעת..." (סעיף 13 לתביעה שם).

יכול היה לעקוב אחר יציאות וכניסות לארץ, ולפעול בהתאם בעת שנכנסה ולא עשה כן. לתעודת עובד הציבור לא צורפו פניות לבנק ו/או עיקולים ו/או דרך אחרת של עיכוב יציאה מהארץ וכד'.

...

יחד עם זאת, לא קיבלנו את בקשת התובעת להשיב את הכספים שקוזזו מדמי האבטלה בשנים עברו, מחמת שבאיזון בין כספי ציבור למצבה של התובעת, מצאנו כי סכומים אלו שקוזזו יש להותיר בידי הנתבע.

מצאנו כי בדרך זו יש מימוש נכון של חוק הביטוח הלאומי, חוק עשיית עושר ולא במשפט, והאיזון בין האינטרסים השונים.

בנסיבות אלה מצאנו גם כי על הנתבע לשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך 6,500 ₪ תוך 30 יום.

נטען כי מר יואל גבאי הודיע כי לא יתייצב לדיון מכיוון שהוא בחו"ל. בהחלטה מיום 6.12.2022 קבע בית משפט כי לא ייתן צו הבאה לפני הדיון אך ככל ולא יתייצבו העדים לדיון, עשוי בית משפט להוציא נגדם צו הבאה.

לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 21.11.2023 לא התייצבו לדיון העדים.

בית משפט זה התבקש להורות על עיכוב בירורה של התובענה קמא עד להכרעה סופית בבקשת רשות העירעור.

ד) במקרה דנן, אין מדובר בחשש ולפיו ינוהל הליך שלם שגוי באופן המצדיק היתר להשגה ערעורית כבר עתה.

...

למשל ברע"א 4834/22 ד"ר שלמה כהן נ' עו"ד ליעד וטשטיין (20.7.2022) כי בית משפט רשאי לא להיעתר לבקשה לזימון עד, בין היתר, אם מצא שאין בה צורך "או אם מצא שיש שיקולים נוספים המצדיקים שלא להיענות לבקשה שאינם מוגבלים לרלוונטיות ולקבילות של העדות... בין היתר ניתן לבחון בהקשר זה האם ישנן ראיות אחרות בשאלות השנויות במחלוקת והאם דווקא זימון העדים המבוקשים עשוי להכריע את הכף.

מהאמור לעיל נובע גם כי בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לזמן עד לעדות אף אם עדותו קבילה ורלוונטית (ראו למשל: רע"א 457/21 לומדעת מכשירי כתיבה בע"מ נ' עיריית אילת, פסקה 8 [פורסם בנבו] (16.2.2021); עניין כהן, בפסקה 8).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.