אי התייצבות לראיון עבודה בלשכת אבטלה

במסגרת דיון זה, הוצגו טענות הצדדים והועדה הכריעה כדלקמן: "בפנינו דו"ע שהופנה לעבודה במשמרות כשומר. בעירעור שלו טען דו"ע שבגלל שהתבקש לעבוד עם נשק, ואין לו רישיון לנשק, הוא לא היתקבל לעבודה. אלא שדו"ע לא הגיע לראיון העבודה. בירור שערכה נציגת הלישכה (שהופיעה בפנינו) עם המעסיק העלה כי הוא לא נידרש בכלל לעבודה עם אקדח. בנוסף, הועדה הרפואית אפשרה לו לעבוד במשמרות ולכן היה על דו"ע לקבל הפניה זאת ובכך שלא ניגש אפילו למעסיק, יש משום סרוב. טענתו של דו"ע בדבר עבודב בשבת לא נטענה בערר שהגיש ולכן אין מקום לידון בה. ובכלל, אין כל אסמכתא לכך שדו"ע נידרש לעבוד בשבת. לכל עובד קיימות זכויות קוגנטיות בחוק. אם היה דו"ע נידרש לעבוד בשבת ולא היה רוצה בכך, החוק היה מגן עליו. אך העובדה שדו"ע קבע מראש, אפילו מבלי שנאמר לו כך, שהוא יידרש לעבוד בשבת ולכן אין לו טען אפילו ללכת לראיון העבודה, מהוה סרוב שכן בהפניה שקבל נכתב שעליו ליצור קשר עם המעסיק בתוך 24 שעות, משמע שהיה עליו להגיע לפחות לראיון עבודה. מכל האמור לעיל, דין הערר להדחות." נוכח הדברים, מבקש המערער כי בית הדין יבטל את החלטת ועדת הערר ואת הסרוב שנירשם לו או לחילופין יורה למשיב לבטל את הסרוב בעצמו.

בדב"ע 1061/04 אריה זוהר - שירות התעסוקה, 14.10.04 נאמר: "אדם התובע דמי אבטלה חייב לעמוד בדרישות החוק הקובעות את זכאותו. תנאי בסיסי לזכאות לדמי אבטלה הוא נכונותו של דורש העבודה לבצע "עבודה מתאימה" ויכולתו הגופנית לכך.

בפסק הדין בעיניין מחמד אבו גאמע עמד בית דין זה על תכליתו של חוק הבטחת הכנסה וכך נאמר שם: "החוק אינו מזכה את המבוטח בגימלת הבטחת הכנסה, מבלי שיתייצב בלישכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד. החוק מזכה אדם בגימלת הבטחת הכנסה אם הוא 'מוכן ומסוגל' לעבוד. המבוטח אינו ממלא את חובתו על פי החוק והתקנות כאשר הוא מקבל הפניה למקום עבודה. עליו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד" [דב"ע נג/ 3 -91 מחמד אבו געמא - שירות התעסוקה, פד"ע כה, 297, 299].

...

במסגרת דיון זה, הוצגו טענות הצדדים והוועדה הכריעה כדלקמן: "בפנינו דו"ע שהופנה לעבודה במשמרות כשומר. בערעור שלו טען דו"ע שבגלל שהתבקש לעבוד עם נשק, ואין לו רישיון לנשק, הוא לא התקבל לעבודה. אלא שדו"ע לא הגיע לראיון העבודה. בירור שערכה נציגת הלשכה (שהופיעה בפנינו) עם המעסיק העלה כי הוא לא נדרש בכלל לעבודה עם אקדח. בנוסף, הוועדה הרפואית אפשרה לו לעבוד במשמרות ולכן היה על דו"ע לקבל הפניה זאת ובכך שלא ניגש אפילו למעסיק, יש משום סירוב. טענתו של דו"ע בדבר עבודב בשבת לא נטענה בערר שהגיש ולכן אין מקום לדון בה. ובכלל, אין כל אסמכתא לכך שדו"ע נדרש לעבוד בשבת. לכל עובד קיימות זכויות קוגנטיות בחוק. אם היה דו"ע נדרש לעבוד בשבת ולא היה רוצה בכך, החוק היה מגן עליו. אך העובדה שדו"ע קבע מראש, אפילו מבלי שנאמר לו כך, שהוא יידרש לעבוד בשבת ולכן אין לו טען אפילו ללכת לראיון העבודה, מהווה סירוב שכן בהפניה שקיבל נכתב שעליו ליצור קשר עם המעסיק בתוך 24 שעות, משמע שהיה עליו להגיע לפחות לראיון עבודה. מכל האמור לעיל, דין הערר להידחות." נוכח הדברים, מבקש המערער כי בית הדין יבטל את החלטת ועדת הערר ואת הסירוב שנרשם לו או לחילופין יורה למשיב לבטל את הסירוב בעצמו.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

במסגרת תפקידו עורך נאשם 1 רישום ראשוני ופתיחת תיק לדורשי העבודה אשר מגיעים לראשונה לקבלת טפול בלישכת התעסוקה, עורך להם ראיון ראשוני הנוגע לכישוריהם ולהשכלתם ומעדכן אותם בדבר יום ההתייצבות אשר נקבע להם בלישכת התעסוקה.

בהמשך איתר נאשם 1 את פרטיהם של דורשי העבודה במערכת הממוחשבת וערך בה רישומים כוזבים בכך שסימן במערכת הממוחשבת הנ"ל כי דורשי העבודה הגיעו ללישכת התעסוקה והתייצבו בפני פקיד מטפל זאת למרות שידע כי דורשי העבודה כלל לא התייצבו בפני פקיד מטפל וכל זאת בתמורה לסך של 500 ₪ בעבור כל חודש מתקופה הזכאות.

במקרה זה פנה הנאשם, ששמש כפקיד רישום בשירות התעסוקה, למתווכים והציע להם, תמורת תשלום שוחד, לרשום בכזב במסמכי הלישכה התייצבויות של דורשי עבודה תמורת תשלום על מנת שדורשי העבודה יקבלו במירמה דמי אבטלה או הבטחת הכנסה.

...

לעניין זה ראו למשל ע"פ 6564/04 סטויה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.10.2014): "השיקול המרכזי בענישתן של עבירות מסוג זה הוא הרתעתם של עובדי ציבור אחרים מפני ביצוע עבירות דומות, ושיקול זה אכן מחייב, כפי שכבר צוין, להעניש על ביצוען של עבירות מסוג זה בעונש מאסר שיש עמו כליאה בפועל"; ובע"פ 3609/14 מדינת ישראל נ' עדי אלסין (פורסם בנבו, 20.10.2014), פסקה א' לפסק דינו של השופט רובינשטיין: "ייאמר בקול צלול, עבירת השוחד-המטילה רקב מצחין בשירות הציבורי ומדרדרת אותו למדרגת עולם שלישי שמדינת ישראל אסור לה ליפול אליה – צריכה להיענש במאסר מאחורי סורג ובריח"; ובעניין בר-זיו פסקה 21: "הלכה פסוקה היא כי בענישה בגין עבירות שוחד, יש להעניק מעמד בכורה לאינטרס הציבורי על פני שיקולים אחרים, ואין לחרוג ממדיניות הענישה המחמירה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח, לרבות משיקולי שיקום". לסיכום אומר זאת.

מן הצד השני, הודאת הנאשמים במיוחס להם בשלב מוקדם מאוד (בדיון הראשון), אופי המתת והיקפו, נסיבותיהם האישיות לרבות מצבם הרפואי-נפשי, לצד הסכמתם המוקדמת לשאת בקנס ממשי, הובילוני למסקנה לפיה אין למצות עימם את מלוא חומרת הדין.

21 לאור כל האמור אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: א. 7 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר.

בחודש נוב' 2021 התייצב המערער בלישכת התעסוקה והוזמן לראיון עבודה ליום 6.12.21 לתפקיד של בודק סחורה ברשת "מקס סטוק". לטענת המערער, הוא התייצב בתאריך שנקבע, וטען בפני המראיינת בלישכת התעסוקה שהוא מוכן ורוצה לעבוד, ובשום שלב לא סרב לעבודה.

לטענתו, פרוטוקול הועדה אינו משקף את מרבית הדברים שנאמרו בשיחה, נכחה בה נציגה בשם שמרית שאינה נמנית על חברי הועדה, החברים לא הוצגו בפניו וזאת בנגוד לדין, כך גם המראיינת מרשת "מקס סטוק" לא הגיעה לדיון חרף בקשתו.

בדב"ע 1061/04 אריה זוהר - שירות התעסוקה, 14.10.04 נאמר: "אדם התובע דמי אבטלה חייב לעמוד בדרישות החוק הקובעות את זכאותו. תנאי בסיסי לזכאות לדמי אבטלה הוא נכונותו של דורש העבודה לבצע "עבודה מתאימה" ויכולתו הגופנית לכך.

...

ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד רז מסורי, קבעה כדלקמן: "...העורר קיבל סירוב לעבודה עקב ראיון עבודה שהתקיים בלשכה 6.12.21. לטענתו לא סירב לעבודה וכל מה שאמר לשאלת המראיינת כי הוא היה בחופשת מחלה. לבקשתו ביקש לזמן את המעסיקה שתתמוך בגרסתו. המשיבה לעומת זאת הציגה מסמך בכתב ידה של המראיינת בו ציינה לגבי העורר כדלקמן: "לא יכול לעבוד פיזית, אישור על עבודה בישיבה בלבד. בטיפולים רפואיים הציג אישורים רפואיים". לאחר ששקלנו את טענות העורר הגענו למסקנה כי בצדק ניתן לעורר הסירוב.

בנוסף לכל האמור לעיל, התרשמתי כי נפגעה זכות הטיעון הבסיסית של המערער בשל האילוצים לקיים את הוועדה באופן טלפוני.

בסיכומו של דבר, המשיב לא הציג שום ראיה מטעם המעסיק לפיה המערער סירב לעבודה (הגם שוועדת הערר ציינה בהחלטתה כי הוצג לה מסמך בכתב ידה של המראיינת) ומנגד, הריני מקבל את גרסת המערער שהייתה עקבית ולפיה בשום שלב של הריאיון לא סירב לעבודה והוא בסך הכל השיב לשאלות המראיינת לעניין מצבו הרפואי (שראתה את ידו עם סד).

סוף דבר: הערעור מתקבל.

ככל שהוא היה נידרש על ידי שירות התעסוקה להתייצב או להגיע לראיון עבודה, הוא היה יכול להגיע לישראל ולהתייצב כנדרש.

לא שוכנענו שהתובע היה זמין לעבודה בתקופת שהייתו בחו"ל. אמנם, התובע טען שהוא היה מוכן ומסוגל לכל עבודה המתאימה לו וכי היה בידו להערך להתייצבות על פי דרישה באמצעות טיסה לארץ (2-3 טיסות בשבוע ממינסק, 4 שעות טיסה)[footnoteRef:9] ואולם לנוכח מצבו הכלכלי של התובע ולפיו גם בתקופה שבה קיבל דמי אבטלה, הוא לא היה מסוגל לקיים את עצמו ולספק צרכים בסיסיים כגון מזון ודיור בהיתחשב בתשלום דמי המזונות עבור בנותיו, התובע לא היה מסוגל להתייצב לעבודה באופן מיידי ועל פי קריאה, כפי שהוא לא התייצב בלישכת התעסוקה בחודשים מאי – יוני 2021, בעת שנידרש להתייצב בלישכת התעסוקה לצורך בירור המשך זכאותו לדמי אבטלה[footnoteRef:10].

...

לא נעלם מאיתנו כי התובע הוסיף שהוא לא הגיע מאחר שכבר בוטלה הזכאות לדמי אבטלה ולא הוצעה לו עבודה[footnoteRef:11], עם זאת, ממכלול הראיות עולה שהתובע עזב את הארץ בחודש 9/2020 בכוונה להעתיק את מקום מגוריו ומרכז חייו לבלרוס וזאת על הרקע הגירושין, דמי המזונות שנדרש לשלם, העדר רשת תמיכה של משפחה וחברים בישראל ומנגד הוצאות המחיה הנמוכות בבלרוס וקיומו של מעגל חברתי קרוב ותומך בבלרוס.

כך גם, לאחר היציאה מתקופת הקורונה, התובע לא פעל על מנת למצוא עבודה בישראל ואנו סבורים כי התנהלות התובע בדיעבד מעידה גם על כוונותיו בזמן אמת בעת יציאתו מהארץ מלכתחילה, כך שלא ניתן לראות בתובע כמי שהיה מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו בתקופה הרלוונטית לתביעה לדמי אבטלה.

] "תכלית השינויים שנעשו ברישום והתייצבות בתקופת הקורונה היה מיצוי זכויות המבוטלים ודורשי העבודה. אין מקום לנצל שינויים אלה כדי לקבל כספים עבור תקופה בה התובע לא שב לישראל מסיבותיו האישיות, ולא התכוון לחזור אליה כדי לעבוד". מטעמים דומים, איננו מקבלים את טענת התובע ולפיה יש להעניק לו את דמי האבטלה גם מטעמי הצדק, משעה שפעל בתום לב על סמך ההנחיות שקיבל משירות התעסוקה.

המשיבה זימנה את המבקש לראיון שימוע שאליו לא התייצב, ובסופו של דבר החליטה להפחית את הפעימה האחרונה של התשלום למחצית.

לאחר מיון, המועמדים מזומנים לראיון ולקורס הכשרה שבסופו מבחן שבאמצעותו מבוצע מיון נוסף שלאחריו נערך שיבוץ המועמדים לרשויות על פי קריטריונים שקבעו והשמות מועברים ללישכת שר הפנים לצורך השלמת החתימה על כתבי המינוי.

עמד על כך בית המשפט העליון בפסק הדין בדנג"ץ סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נב (4) 817, בקבעו כי מי שכיהן כסגן ראש מועצה מקומית (נבחר ציבור) יהיה "עובד" לצורך קבלת דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו מצאתי כי דין הבקשה להדחות וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות והמחלוקת בין הצדדים: המבקש הוא עובד מדינה קבוע במשרד האוצר / רשות המיסים.

על רקע האמור, התפתחה בין הצדדים מחלוקת בשאלת זכאותו של המבקש להשלמת התשלום בגין כהונתו כמנהל בחירות.

על רקע האמור, ואף אם ימצא כי מכאן ולהבא יש מקום להנהיג שינויים במתכונת ההתקשרות, בנסיבות העניין אינני מתרשמת שיש אפשרות סבירה שבית הדין יתערב בדיעבד בהסכמת הצדדים בדבר תשלום גלובלי שכולל את כל הזכויות הסוציאליות ויכפה על המדינה תשלום נוסף לזה ששולם.

משהגעתי למסקנה כי דין הבקשה לאישור להידחות לפי סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות כמו גם לפי סעיף 8 לחוק, אינני רואה צורך להידרש לטענת המדינה לעניין העדר הומוגניות בין חברי הקבוצה כמו גם ביחס לטענת המדינה לפיה התובע איננו מתאים לייצג את הקבוצה בגין התנהלותו הפסולה במילוי תפקידו וסירובו להשלים את ספירת הקולות תוך העלאת טענות סרק.

כללו של דבר מהטעמים שפורטו לעיל מצאתי כי דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, הן בהתאם להוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות והן מהטעם שלא עלה בידי התובע להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה טובה, אשר יש סיכוי סביר שתוכרע לטובתו ולטובת יתר חברי הקבוצה.