אי התייצבות לישיבת השימוע תחשב כויתור מצידך על זכותך להשמיע את טענותייך בענין ובמקרה כזה תהיה וועדת השימוע רשאית לקבל את החלטתה על סמך המידע המצוי בפניה
חברי ועדת השימוע הם:
יו"ר הוועדה- מר גבי דרור- מנהל המוסד.
אני התעניינתי בשבילה בלישכת התעסוקה לברר אם יש קורסים לאנשים שנמצאים בתאונת עבודה.
מבחינה תכליתית החיוב לפעול לאיתור תפקיד חלופי מקדמת שילוב שוויוני בתעסוקה, שהוא אחד ממטרות החוק כעולה מסעיף 2 לחוק, לפיו מטרתו "להגן על כבודו וחרותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להישתתפות שויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".
לסקירה מקיפה באשר לחובות המוטלות על המעסיק בנוגע להתאמת מקום העבודה לעובד בעל מוגבלות ראה גם האמור בעיניין קופולק[footnoteRef:37] שם נקבע בין היתר כי על מעסיק לקחת על עצמו נטל ואף "נטל כבד" אך לא כבד מדי על מנת לשלב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה: [37: ע"ע (ארצי ) 61235-02-17 קופולק (1949) בע"מ - מיכאל חננשוילי (פורסם בנבו, 16.10.2018)]
"ראוי לציין כי הדרך בה הגדיר המחוקק את סייג ה"נטל הכבד מדי", כמו גם הדרך בה הגדיר את החובה הרחבה בבצוע התאמות, מלמדת כי נקודת המוצא של החוק היא כי מעסיקים, גם פרטיים, וגם בינוניים או קטנים (כל עוד הם מעסיקים לפחות ששה עובדים), יחויבו ליטול על עצמם "נטל" מסוים, לרבות כלכלי, ואף "נטל כבד" (כל עוד אינו כבד "מדי"), לצורך השגת תכלית החוק של שילוב והשתתפות אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה (להצדקות לכך ראו אצל מור, בעמ' 111-112, וכן אצל ספיר).
...
בהתאם למסמך שהציגה הנתבעת והסבריה אשר לא נסתרו, התובעת סיימה עבודתה בדרגה הגבוהה מהדרגה המקסימלית לתפקידה ולכן בהעדר כל מקור נורמטיבי לביסוס טענות התובעת, איננו מקבלים את התביעה ברכיב זה.
עוד לקחנו בחשבון כי טענות התובעת ברכיב זה מתבססות על הטענה כי התובעת הייתה עובדת מדינה וכו' בעוד שהתובעת חזרה בה מטענתה בעניין זה ובכל מקרה, בוודאי לא הוכיחה כי היתה עובדת מדינה.
על כן, תביעת התובעת ברכיב זה נדחית.
מכאן שאנו דוחים התביעה ברכיב זה.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, עגמת נפש ואפלייה המנוגדת לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
