אי התייצבות לדיון ללא כתובת מסירה ידועה

בהחלטה שניתנה בדיון לא ניתן פסק-דין בהיעדר התייצבות הנתבע, וזאת בשל קושי באסמכתא על מסירת ההחלטה המורה על קיום הדיון והזימון לדיון לידי הנתבע.

כידוע, נהוג להבחין בין ביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד מחובת הצדק, דוגמאת במקרה של העידר המצאה כדין, לבין ביטולו מכוח שיקול דעת בית המשפט.

אם כן, המסמכים הנוגעים למועד הדיון הראשון נשלחו לכתובת הדוא"ל שנרשמה בטופס שמילא הנתבע, המסמכים הנוגעים למועד הדיון השני נשלחו לכתובת הדוא"ל שנרשמה בראש כתב הגנתו – והן לדיון הראשון, הן לדיון השני, הנתבע לא התייצב.

...

לסיום, כמובן שהנני ער למשקל הרב הניתן לזכות הגישה לערכאות, ולכך שלא אחת הנטייה היא להיעתר לבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר בעל הדין ובמקרים המתאימים לעשות כן לצד חיוב בהוצאות או הפקדת סכום בקופת בית המשפט.

אולם בענייננו מדובר במקרה קיצוני שבו חרף המשקל הניתן לזכות הגישה לערכאות, דין הבקשה להידחות.

על כן, הבקשה נדחית.

לדיון לא התייצב התובע ובהיעדרו ניתן גזר דין של שלילת רישיון הנהיגה של התובע לתקופה של חודש ימים וכן הוטל עליו קנס בסך של 2,000 ש"ח. ( להלן:"גזר הדין") במועד כלשהוא בדצמבר 20 או תחילת ינואר 21, התובע הגיש לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול גזר הדין שניתן בהעדרו.

אוסיף כי גם לו היתה חלה החזקה, הרי שהיא נסתרת לא רק מעדות התובע ששלל את קבלת דבר הדואר אלא גם מאישור המשלוח של דבר הדואר הרשום בו צויין מפורשות שהדואר לא נימסר מהסיבה ש"לא ידוע במען" .

...

סיכום: אשר על כן, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו המבוטח בעת התאונה.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 117,790 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

בנוסף, תשלם הנתבעת הוצאות משפט בסך של 16,500 ₪ (שכ"ט על פי התעריף המינימלי בהתאם לתקנה 153 לתקנות וכן אגרה- על פי הסכום הנפסק).

נמצא ונקבע כי תצהירו של המבקש ולפיו ההחלטה לא הגיעה לכתובת הדוא"ל שמסר (תצהיר שניתן להגיש לפי תקנה 161 (1) (ה) לתקנות) הוא סתמי וכללי.

עוד נקבע בסעיף 26: "זאת ועוד, המבקש לא סיפק הסבר לעובדה כי זימון קודם שנשלח לאותה כתובת דואר אלקטרוני הגיע למשרדו ונתקבל על ידי מי מעובדיו. כאמור, הדיון ביום 21.5.2023 נקבע לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון הוכחות קודם אשר היה קבוע ליום 22.2.2023. כעולה ממערכת נט המשפט הזימון לדיון ביום 22.2.2023 נשלח לאותה כתובת דואר אלקטרוני אליה נשלח הזימון לדיון ההוכחות הנדחה. זימון זה, אשר נעשה לאותה כתובת דואר אלקטרוני היתקבל בידי המבקש או בא כוחו – עו"ד בזמן, שכן המבקש הגיש בקשה לשינוי מועד הדיון". נקבע כי בעניינינו חל גם "כלל הידיעה". ההחלטה מיום 27.2.2023 במסגרתה נקבע מועד הדיון ניצפתה על ידי עורך דין בזמן במערכת נט המשפט ביום 28.2.2023 בשעה 10:27.

אין צורך להאריך בהילכות הידועות ולפיהן ניתן לבטל פסק דין מחובת הצדק כאשר מתברר שבעל הדין לא זומן כלל לדיון שבמסגרתו ניתן פסק הדין או לבטל פסק דין מכוח שיקול דעת בית משפט כאשר סיבת המחדל וסכויי ההגנה מצדיקים ביטול פסק דין.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ככלל, הגם שאין זכות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין ויש לקבל רשות לערער, אני נוטה פעמים רבות לבקש תשובה לבקשת רשות הערעור, כיוון שיש בהחלטה כדי להשפיע ממשית על זכויות הצדדים ואין מועד עתידי להגשת ערעור בזכות על ההחלטה.

למרות זאת, במקרה דנן לא מצאתי לנכון לבקש תשובה, שכן שוכנעתי כי גם אם תינתן רשות ערעור, אזי דין הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה (ראה תקנה 138 (א) (1) לתקנות).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

סמכות בית הדין לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד קבועה בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, לפיה: "בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל" (ההדגשה הוספה).

בהתאם לתקנה 162 לתקנות סדר הדין האזרחי "אם זה המסמך הראשון המוגש בתיק או כתב תביעה,יומצא לנמען שאינו בית המשפט בדואר או במסירה אישית, זולת אם היתה הסכמה אחרת בכתב של הנמען" (ההדגשה הוספה).

בהתאם לתקנה 161(3) לתקנות סדר הדין "המצאה של מיסמך בדואר תהיה באמצעות שליחתו בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת שציין הנמען בכותרת כתב טענותיו או למענו; באין אפשרות להמציא כאמור – לכתובת הידועה לשולח של מגוריו או עסקו של הנמען; יראו את מועד המסירה שצוין באישור המסירה כמועד ההמצאה; מיסמך שהומצא למען שהנמען ציין בכותרת כתב טענותיו ולא נידרש, יראוהו כמסמך שהומצא כדין, זולת אם בית המשפט הורה אחרת" (ההדגשה הוספה).

...

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק דין, בתגובה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה, כדלקמן: רקע כללי: ביום 6.7.2021 הגיש התובע כתב תביעה בו נטען כי עבד אצל הנתבע כשליח מיום 1.9.2020 ועד 18.11.2020 ובמסגרת עבודתו ביצע משלוחי מזון עבור מסעדת בורגר קינג וגרנד קפה בגבעת שמואל.

התובע עומד על כך כי ככל שבית הדין יאשר את בקשת הנתבע, בניגוד לעמדתו, יורה על הפקדת סכום התביעה נגדו בקופת בית הדין ויחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. ביום 8.12.2022 הגיש הנתבע תשובתו לתגובת התובע, בה חזר על טענותיו כאמור בבקשה מושא החלטה זו. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 26.10.22 ניתנה לצדדים אפשרות לקיים דיון בבקשה מושא החלטה זו והם לא עמדו על כך. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי אותן החלטתי לדחות על הסף את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד מחמת היעדר הגנה והיעדר התייצבות.

משכך דין הבקשה להידחות על הסף.

עם זאת, נוכח מחדל הנתבע באי הגשת בקשה להארכת מועד והגשת הבקשה לביטול פסק הדין קרוב לשנה לאחר שנודע לו על פסק הדין, אין מנוס מלדחות על הסף את הבקשה.

לאחר ששני זימונים שנשלחו למבקשת חזרו בציון "לא ידוע במען", ביום 8.9.19, בית המשפט הורה על מחיקת הבקשה, בנימוק כי המבקשת לא הגישה שום בקשה נוספת מטעמה אשר מתעניינת בתוצאות ההליך וכי הזימונים אליה חזרו.

לטענתה, המשיבה ביצעה מסירה לכתובת שגויה ולכן לא קיבלה כל החלטה בנושא.

המבקשת לא התייצבה למועד הדיון שנקבע ליום 1.6.21, ולאחר טענות התביעה, ניתן פסק דין בהעדר לפיו הוטל על המבקשת קנס בסך 200 ₪ בגין כתב האישום שהוגש כנגדה.

...

התביעה התבססה בהגשת כתב האישום על דו"ח הקנס שנרשם ע"י שוטר, בו פירט את פעולותיה של המבקשת וכן תגובתה לדו"ח זה. משכך, סברה המשיבה כי ישנן די ראיות לכאורה, וכן ישנו סיכוי סביר להרשעה ולהוכחת אשמתה של המבקשת בעבירה המיוחסת לה. התביעה לא פעלה בזדון, ברשלנות חמורה או באי סבירות קיצונית לאורך ההליך, ואף לא נטען כך. יתרה מכך, התביעה הגיבה לכל בקשותיה של המבקשת, העבירה לה את המסמכים הנדרשים וזימנה לחקירה את העדים הנדרשים, הכל כפי שהתבקש וכפי שעל תובע סביר לנהוג בהליך מעין זה. ראה לעניין זה, דבריו של כב' השופט ד' מינץ בעניין אברג'ל: "..לעיתים עלול שיקול הדעת הראשוני של התביעה להתברר בדיעבד, לאחר שלב הבירור המשפטי, כשגוי. כמו כן, במקרים נוספים עלולות לחול התפתחויות ראייתיות בשלב המשפט המשנות את התמונה הראייתית שהייתה ידועה בפתיחת ההליך. ישנם גם מקרים שבהם עשוי בית המשפט להגיע למסקנה שונה מזו של התביעה באשר למסקנה המתבקשת ממכלול הראיות. ואולם, בכל המקרים האמורים לא יהיה בזיכוי הנאשם כשלעצמו כדי להצביע על כך שההחלטה להעמידו לדין מלכתחילה הייתה בלתי סבירה, בהינתן שבטרם קבלת ההחלטה נשקלו שיקולים עניינים ונערכה בדיקה קפדנית, מקיפה ומקצועית של חומר הראיות." (עמ' 10, פסקה 15 לפסק הדין).

אך לפי סקירת השתלשלות האירועים בחלק המקדמי להחלטה זו, נראה כי בית המשפט נעתר לבקשות חוזרות ונשנות מצידה של המבקשת לדחיית הדיונים ולקבלת חומר חקירה שדרשה לצורך ניהול הגנתה (12 בקשות דחייה רק בהליך העיקרי).

סיכומו של דבר, משלא עלה בידיה של המבקשת לשכנע כי מתקיימת בענייננו אחת מהעילות המנויות בסעיף 80 לחוק העונשין, הרי שאני דוחה את בקשתה.