אי התייצבות לדיון בבית הדין לעבודה בשל טעות טכנית

ביום 29.6.2020 התובע הגיע לעבודה עקב טעות שלו למשמרת ערב למרות שנקבע לו לעבוד במשמרת לילה, והוא הודיע שהוא חולה ולכן מהוה סכנת הדבקה לדיירים ולצוות, כאשר ביקשו ממנו ללכת הביתה ולהביא אישור מחלה, התחיל התובע להתווכח וסרב ללכת לרופא.

אולם, שעה שהעדים הנוספים לא הגיעו, הודיע ב"כ התובע כי רק תצהיר התובע יישאר בתיק.

דיון והכרעה זכאות התובע לפצויי פיטורים לפי הפסיקה פיטורים או התפטרות יש להוכיח בפעולת היתנהגות אשר יש בה להצביע על כוונה והבעה מפורשת של המעשה, כך ש: "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא, שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, 'לידי גמר'" (ר' דב"ע שן/6-3 ניהול רשת חניונים (א. מרקור) - ז'ק לוי פד"ע כא 309 (1990), דב"ע (ארצי) ל/1-3 זמל הרמן – דואיב גילה, פ"ד א (1) 18 (1970)).

בע"ע 24649-10-14 לירן לחיאני – פיינסטון בע"מ (10.1.16) (להלן: עניין לחיאני) ציין בית הדין הארצי כי: "הקביעה אם לפנינו פיטורים או התפטרות מהוה, דרך כלל, קביעה עובדתית, אך קיימים מקרים שאינם חד משמעיים בהם נידרשת מסקנה משפטית האם מערכת עובדות מסוימת מעידה על פיטורים או התפטרות..." לגופם של דברים, לאחר ששמענו את העדים, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי התובע הרים את הנטל הנידרש ממנו להוכיח כי פוטר מעבודתו.

יתר על כן, הנתבעת לא הציגה כל ראיה כי אכן ביום 29.6.2020 התובע היה משובץ למשמרת לילה מלכתחילה ולא למשמרת ערב, כפי שהתובע אכן התייצב הלכה למעשה, כעולה מכרטיס הנוכחות ליום זה. ערים אנו לטענת הנתבעת לפיה, העובדה שהתובע הוציא אישור מחלה ליום אחד סותרת את טענתו לפיטורים.

בנוגע לחלק העובד, טוענת הנתבעת כי נתקלה בקשיים טכניים להפקדה, ושעה שהתובע נטש לא נעשה לו גמ"ח. עיון בסעיף 1יא1 לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 מטיל על מעסיק חובה לבצע הפרשות לפקדון בעד כל חודש בו משולם שכרו של עובד זר שהוא מסתנן, קרי מהחודש הראשון להעסקתו (16% חלק מעסיק ו- 20% חלק עובד).

...

ומשכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תעביר לפיקדון מסתננים על שם התובע, לא יאוחר מיום 3.8.22 סך של 5,849 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.10.2019 (אמצע תקופת העסקה) ועד למועד התשלום בפועל.

ככל שלא ניתן לבצע הפקדה לפיקדון עד למועד זה , הנתבעת תשלם לתובע סכום כאמור, עובר למועד יציאתו מהארץ.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע, תוך 15 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.2020 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

דינו של הנאשם טרם נגזר במועד זה, שכן במסגרת הענישה המוסכמת הוסכם על מאסר שיכול שירוצה בעבודות שירות אם יימצא מתאים ועל כן ניתנה החלטה המורה לממונה על עבודות שירות למסור את חוות דעתו בעיניין.

טענות הצדדים בבקשה לחזרה מהודיה טען ב"כ הנאשם כי הוא (ב"כ הנאשם החתום על הבקשה) הודה בתיק המצורף "עקב טעות מצערת וטכנית" מצידו.

לבקשה לא צורף תצהיר של הנאשם וזה אף לא התייצב לדיון שנקבע בעיניין.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית לדיון בבקשה קבועה בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 אשר לשונו כדלקמן: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". המחוקק לא הגדיר מהם אותם "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה.

...

פרוטוקול הדיון מיום 08.05.2022 תומך בטענה כי ההודיה ניתנה מתוך רצון טוב וחופשי של הנאשם ומתוך הבנת המיוחס לו בכתב האישום בתיק המצורף, שהרי: אותו סניגור, שערך עבור הנאשם את הסדר הטיעון בתיק הנוכחי הכולל תיקון של כתב האישום, ביקש לצרף לתיק זה את התיק הנוסף מבלי שיקדם לצירוף זה תיקון של כתב האישום בתיק הנוסף, ובידיעה שבצד הצירוף תבוא הודאה ("לנאשם תיק נוסף שאני מבקש לצרף ולהודות מס' התיק 9796-12-21."); ב"כ הנאשם הודיע כי "הקראתי לנאשם את כתב האישום המצורף והסברתי לו תוכנו. הנאשם מודה בעובדות כתב האישום המצורף.". בשלב זה וודאי מצוי בידיעתו של ב"כ הנאשם טיבו של כתב האישום המצורף, אשר לא תוקן; גם הנאשם עצמו הודיע כי "אני מאשר דברי בא כוחי, ואני מודה."; מיד בתום הכרעת הדין נרשם מפי ב"כ הנאשם כך: "מובן לי כי ההסדר שאליו הגעתי בתיק זה אינו רלבנטי לאור הצירוף. מבקש דחייה כדי למצות הידברות גם לגבי התיק המצורף.". אישורו של הסניגור כי ההסדר בתיק זה אינו רלבנטי לאור הצירוף מלמד על הבנתו כי "כללי המשחק" השתנו בנקודת הזמן האמורה, לאור הצירוף והרשעתו של הנאשם על פי הודאתו בכתב האישום שצורף.

נוכח התרשמותי כאמור, כי הבקשה מטעם הנאשם נובעת מטעמים טקטיים, לשם השגת יתרון דיוני וממניע של תיקון כתב האישום בתיק המצורף לצרכי הפחתה בענישה ולא מתוך רצון כן ואמתי לעמוד על חפותו או בשל כך שלא הבין את פשר הודייתו, הגעתי לכלל מסקנה שלא התקיימו התנאים להתיר לנאשם לחזור מהודייתו.

נוכח האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.

בין היתר, שלח נאשם 4 לזוהר מסרונים ביום 25.06.15, בהם נכתב: "נדבר בשולחן אתה בבעיה גדולה זהר הרבה יותר ממני", "אתה עושה טעויות של בית סהר. אני בקשתי שלא יעשו לך כלום עד שיושיבו אותך בשולחן ויתברר הכל...". בנוסף, עידכן נאשם 4 את נאשמים 5 ו-6 אודות המפגש המתוכנן.

בעברו הרשעה בעבירה של הימורים אסורים, שאך בשל טעות טכנית לא ניתן להפעיל את המאסר על תאני שהושת עליו בהליך הקודם.

בגזר דינם של הנאשמים האחרים פרטתי בהרחבה את כל הנוגע להתארכות ההליך המשפט, והמסקנה הייתה כי על אף שלא ניתן לומר כי ההליך נמשך באופן מיוחד בשל מי מהנאשמים, ניתן להצביע על כך, שמספר דיונים בוטלו בשל אי התייצבות מי מבעלי הדין – בעיקר הנאשם שלא התייצב לשלושה דיונים ואף לא התייצב תחילה בשירות המבחן כשנדרש לכך, נאשם 5 שלא התייצב פעמיים וכך גם נאשם 1, ונאשם 3 שלא התייצב פעם אחת.

הנאשם יתייצב ביום 28.03.23 בשעה 08:00 ביחידת ברקאי – עבודות שירות – שלוחת מרכז – רח' לוחמי בית"ר 6, רמלה.

...

בשים לב לכל האמור אני סבור כי מתחם העונש ההולם למעשי הנאשם, בשים לב לחלקו בהחזקת דירת ההימורים וניהולה, ובשים לב לכך כי חלקו בתקיפה היה על דרך ביצוע בצוותא ולא הוכח כי הוא נטל חלק פעיל בתקיפה, מתחם העונש ההולם נע ממאסר לתקופה של 10 חודשים ועד למאסר של 28 חודשים, לצד מאסר על תנאי קנס ופיצוי לקרבנות העבירות.

בגזר דינם של הנאשמים האחרים פרטתי בהרחבה את כל הנוגע להתארכות ההליך המשפט, והמסקנה הייתה כי על אף שלא ניתן לומר כי ההליך נמשך באופן מיוחד בשל מי מהנאשמים, ניתן להצביע על כך, שמספר דיונים בוטלו בשל אי התייצבות מי מבעלי הדין – בעיקר הנאשם שלא התייצב לשלושה דיונים ואף לא התייצב תחילה בשירות המבחן כשנדרש לכך, נאשם 5 שלא התייצב פעמיים וכך גם נאשם 1, ונאשם 3 שלא התייצב פעם אחת.

בדיון שהתקיים ביום 14.3.2021, אמר ב"כ הנתבעים באותה עת, כי המסמכים לא הועברו עקב טעות משרדית, היתנצל על כך והתחייב להעביר לב"כ התובע את המסמכים בתוך 7 ימים.

יוער כי הנתבעים לא התייצבו לדיון ההוכחות מיום 31.3.2022, בנסיבות שאין צורך להרחיב בהן במסגרת פסק דין זה, אשר קיבלו היתייחסות במסגרת החלטת בית הדין מיום 22.5.2022.

בעיניין ע"ע (ארצי) 60/10Timalsina Prasad Bishnu – יוסף אפללו ואח' (4.10.11), בית הדין הארצי עמד על הדברים הבאים: "הלכה פסוקה היא כי זהותו של מעסיק אינה נקבעת על פי הגדרות הצדדים עצמם, כי אם על סמך בחינה מהותית של כלל נסיבות המקרה, "ותוך העמדת תכליתם של דיני העבודה מול עינינו, וביתר ספציפיות - התכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה" (ע"ע 478/09 יצחק חסידים – עריית ירושלים, מיום 13.1.2011; להלן – עניין חסידים).

עם זאת מבחני העזר אינם עומדים בפני עצמם, ואין ליישמם באופן טכני; "התשובה לעולם אינה תלויה... בהתקיימות מבחן ספציפי זה או אחר, אלא במכלול התמונה" (עניין חסידים).

...

גם בעניין זה, לאור המחלוקת בין הצדדים, לא מצאנו לנכון לחייב בהוצאות הלנה.

לסיכום - אנו קובעים כי על הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום יחסי עובד מעביד ביום 5.5.2020, ועד למועד התשלום בפועל: · פיצויי פיטורים, בסך של 61,605 ₪; · הודעה מוקדמת בסך של 5,357 ₪; · דמי חגים בסך של 17,045 ₪; · פדיון חופשה 2,669 ₪; · דמי הבראה בסך של 13,319 ₪; · תגמולי מעסיק בסך של 23,831 ₪; · תוספת וותק בסך של 4,982 ₪.

כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: · בגין פיטורים ללא שימוע במהלך חופשת מחלה סך של 50,000 ₪.

עוד נטען, כי הליקויים מקורם פרי בחירות שגויות של התובעים בחומרים ובתכנון דירתם.

בתגובה נטען כי מדובר בניסיון מחטף פסול וחמור מצד התובעים, לקבל נצחון טכני.

בקשת התובעים לפסק דין בהעדר הגנה תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקסד"א"), שכותרתה "אי התייצבות לדיון", קובעת: "לא התייצב בעל דין ולא ניתן טעם סביר לאי-ההתייצבות, יחולו הוראות אלה:

ה"הסבר" שניתן לכך (ככל שניתן לקרוא לכך הסבר), הוא "עקב עומס עבודה נכבד עומס דיונים, וטרדות רבות". תמוה בעיני כי ב"כ הנתבעת לא מצא ביומנו העמוס זמן להתייצב לקדם משפט ראשון בתובענה, בעוד שבית המשפט המתין לנתבעת וב"כ, תוך ביזבוז זמן שפוטי וציבורי.

...

לא מצאתי כל ממש בטענת הנתבעת כי התובעים הפרו החלטה כלשהי של בית המשפט, בוודאי לא הפרה שיטתית כנדרש לצורך נקיטת הסעד הקיצוני של מחיקת כתב טענות (ר' בעניין זה, למשל, החלטתי בת"א (של' ראשל"צ) 50782-06-21 ג'ייקובס נ' רוזנפלד (25.9.2022)).

אשר על כן, בקשת הנתבעת למחיקת התביעה ולחיוב התובעים בהוצאות, נדחית.

סיכום והנחיות להמשך אני קובעת ישיבת קדם משפט ליום 30.1.2024 בשעה 9:30.