אי התייצבות המהווה זלזול בבית המשפט

טענות התובע – טיעונים משפטיים התובע תמך את בקשתו לפתיחת התביעה מחדש בפסיקה שקובעת כי אי התייצבות לדיון אינה מהוה, כשלעצמה, עילה לדחיית תובענה, מקום שעילת התביעה מוצקה ומקום שאי ההתייצבות אינה נובעת מזלזול מופגן בבית המשפט.

...

תקנה 75(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט 2018, (להלן: "התקנות") קובעת כי בשל אי התייצבות בעל דין עלולה תביעה להימחק ואף להידחות.

עם זאת, לנוכח הנסיבות האישיות המתוארות לעיל סבורני כי בזמנים הרלוונטיים לבקשה התובע התקשה לטפל טיפול מושכל בענייניו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני נעתרת לבקשת התובע ומורה על ביטול ההחלטה מיום 15.6.2-21 הדוחה את התביעה.

אי התייצבות מטעם הנאשם מהוה זילזול בבית המשפט.

...

בחנתי את טענותיה של ב"כ המבקש ולא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש, משלא לא שוכנעתי כי יגרם לנאשם עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון.

הבקשה נדחית.

על מנת שהתובענה תדחה בשל אי התייצבות תובע צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: האחד – ברור על פני הדברים כי אין בכוחו של התובע להצביע על עילה בת תביעה העשויה להקים זכות לסעד ולכן, דחיית התביעה ממילא לא תיגרום לעיוות דין; השני – אי ההתייצבות אינה תולדה של תקלה בלתי מכוונת מצד התובע, אלא הבעה של זילזול חמור ומופגן כלפי בית המשפט (רע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' בן דוד (פורסם בנבו, 6.3.2012) פסקות 25-23).

בנסיבות העניין, אני מתקשה לקבל טענה זו. מעיון בכתבי בית-הדין ובפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בבית משפט קמא, נלמד כי המערערת לא העלתה את הטענה בכתב הגנתה, אלא רק במסגרת הסיכומים בעל פה (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מיום 16.2.2021, ש' 4-3) ולכן טענתה מהוה הרחבת חזית אסורה שאין להעתר לה. בנוסף, מאחר ובסיפת סעיף 2 לחוק שירותי תעופה צוין כי "ואולם נוסע אינו מחויב להתייצב במועד כאמור, אם הטיסה בוטלה;", בהנתן שלא היתה מחלוקת בין הצדדים שהטיסות בוטלו, ממילא המשיבים לא נדרשו להוכיח כי התייצבו "במועד" לטיסה.

...

ביום 10.9.2019 הודיעו המשיבים בכתב, כי הימנעותם מהגשת תצהירי עדות ראשית הייתה מדעת "ומתוך שיקולים לניהול ההליך". מאחר והמערערת טענה (בדיון ביום 11.9.2019) כי בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות וכן טענה (במסגרת השלמת טיעון בכתב) כי, בהיעדר פרשת תביעה, התשתית הדיונית הראייתית הנדרשת כתנאי מוקדם להבאת ראיותיה לא התגבשה, היה על בית משפט קמא לסלק את התביעה בהיעדר פרשת תביעה ולפיכך, דין החלטתו מיום 14.1.2020 להתבטל, תוך קבלת טענות המערערת ומאליו ביטולו גם של פסק הדין.

אני סבור, כי המקרה דנן אינו המקרה בו יש ליישם מטרה זו, בהינתן שכאמור, טרם הנקיטה בהליך המשפטי, הציעה המערערת פיצוי למשיבים שלשיטתה "הולם את הנסיבות" (כאמור בסעיף 17 לכתב ההגנה), מאחר והיא סברה שמדובר במחלוקת כנה ואמיתית לגבי תחולת הפטור על נסיבות המקרה ולא הוכח כי מדובר במקרה הקלאסי בו המערערת נדרשת להרתעה, מאחר והתעלמה לחלוטין מדרישת המשיבים והפרה ביודעין את הוראות חוק שירותי תעופה, תוך התנערות גורפת מהוראותיו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בכל הנוגע לפיצוי לדוגמא.

קביעות בית משפט קמא בפסק הדין ביחס לפיצויים לדוגמא – בטלות ותביעת התובעים ביחס לאותו פיצוי - נדחית.

בנוסף, מן הראוי להזכיר, כי "ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, הגישה היא ליבראלית, תוך ריפוי הנזק שניגרם לבעל דין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות". במקרה דנן, פסק הדין ניתן מחמת אי התייצבותו של הנתבע לדיון ולכן בשלב ראשון יש לבחון את הסיבה לאי התייצבותו של הנתבע לדיון שהיה קבוע ביום 1.12.2022 והאם יש מקום לביטול פסק הדין "מחובת הצדק". במסגרת זו יש להבחין במקרים שבהם אי ההתייצבות נבעה מטעות או אי הבנה לבין מקרים שבהם אי ההתייצבות נבעה מזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה ברורה (ראה לעניין זה רשות ערעור אזרחית 1838/16 החבובות חנות צעצועים בע"מ נגד פקיד שומה פתח תקווה).

החלטתו של הנתבע וב"כ, שלא לחזור לאולם בית המשפט לאחר שיחת הטלפון בין עו"ד קורן לב"כ הנתבע בשעה 9:07, מהוה זילזול בזמנו של בית המשפט, ובהחלטותיו ואף בתובעת.

...

כמו כן לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע, אני קובעת כי הנתבע בחר במודע שלא להתייצב לדיון ,לאחר שיחת הטלפון שנערכה בשעה 09:07 ובכך עשה דין לעצמו, תוך זלזול בבית המשפט ובהחלטותיו.

נוכח האמור לעיל, הנתבע לא הציג כל טענה ראויה לפיה דין תביעת התובעת לחייב אותו לשלם דמי שכירות עבור הדירות מושא התביעה, בהתאם לנהלים הקיימים בתובעת, ממועד פטירתה של אימו המנוחה ועד להגשת התביעה, להידחות.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי דין הבקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 1/12/23 בהעדר התייצבות של הנתבע, להידחות ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

יש לקבל את בקשת רשות העירעור ולהורות על ביטול ההחלטה קמא; על בית משפט קמא לערוך דיון מחודש בהחלטתו מיום 20.3.22, אשר ניתנה במעמד צד אחד ולבטל אף אותה; בפסיקה נקבעו שני מבחנים לביטול בשל שיקול דעת – האחד, אי התייצבות מהוה הבעה של זילזול מופגן כלפי בית המשפט.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.

לא זו בלבד שבית משפט קמא נתן את ההחלטה ביום 20.3.22 תוך התעלמות מבקשת האורכה – אלא ששלושה ימים לאחר מכן, ביום 23.3.22 נעתר לבקשת האורכה של המבקשת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן.