אי התייצבות בלשכה בלי סיבה מחמת טעות

החל ממועד זה, המבקשים לא התייצבו בלישכת הרשות והמבקשת המשיכה לשהות בישראל שלא כדין.

תמצית טיעוני הצדדים טיעוני המבקשת המבקשת טוענת כי שגה בית הדין לעררים אשר נתן משקל רב לעובדה כי בני הזוג לא התגוררו יחד כל ימות השבוע והתעלם מהנסיבות האופפות את הסיבה להיעדר המגורים המשותפים.

בשל הנסיבות שפורטו נוצר מצב נסיבתי שלא חלקו את ביתם באופן רציף.

...

בנוסף, הרשות טוענת כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת חוסר תום לב ועשיית דין עצמי.

משכך, ניתן היה לדחות את הבקשה רק מטעם זה. אולם, דין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים.

סוף דבר בנסיבות העניין לא מצאתי להיעתר לבקשה לסעד זמני.

לאור הבהרות המפורשות באתר המוסד לביטוח לאומי, שדרש ממי שמבקש לקבל דמי אבטלה "להרשם אונליין באתר שירות התעסוקה" (כך כתוב לגבי חל"ת ראשון) ו "להרשם באתר שירות התעסוקה" (כך כתוב גם לגבי החל"ת שני ושלישי") לא נותר אלא לדחות את טענתה של דו"ע שלא ידעה שעליה להתייצב בלישכת התעסוקה.

דו"ע לא נרשמה אונליין בשירות התעסוקה בעת שיצאה לחל"ת ורק ביום 26.4.21 היא ביקשה לראשונה להכיר בהתייצבות רטרואקטיבית למרות שלא התייצבה בפועל ובכך לא קיימה את הדרישות המפורטות לעיל.

נוהל רישום דו"ע רטרואקטיבית (משבר הקורונה) מיום 15.2.2021, מס' 2.01.01-03, (להלן: "נוהל רישום רטרואקטיבי") בא וקובע כי - "2.2 אישור הבקשה לרישום רטרואקטיבי או הזנת ימים מזכים לתקופה שקדמה לרישום דו"ע באתר, יתבצע רק לאחר שעובד השרות השתכנע כי דו"ע לא נרשם, מיד עם סיום העסקתו, מאחת משתי הסיבות:

2.2.2 קושי טכנולוגי/תקלה- לרבות בחינת הוכחה לניסיון ולפניות בנושא למוקד השרות ובאמצעי ההיתקשרות הקיימים לדוג' תעוד של פניות למוקד בעיניין, תעוד של הודעה על רישום באתר במקום לרישום ללשכה באתר, הוכחה על טעות במועד הרישום או דיווח הקליטה וכיוצא בזה.

...

אשר על כן, ולאור העובדה כי המערערת לא עמדה בתנאי זכאותה לפי נוהל רישום דורש עבודה רטרואקטיבית, בתקופת משבר הקורונה, דין הערעור להידחות.

לפיכך, צדקה ועדת הערר שקבעה כי - "גם בחינת הנוהל בדבר רישום רטרואקטיבי לא מעלה שהלשכה פעלה שלא כדין שכן דו"ע לא הראתה כי היא נכנסת בגדר סעיף 2.2 לנוהל". לאור האמור לעיל, בהינתן כי החלטת ועדת הערר היתה עניינית ולא נפל בה כל פגם, אין לי אלא לקבוע כי הדין עם המשיב ועל כן דין הערעור להידחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

מבירור שנערך מול מזכירות בית הדין עולה, כי חרף החלטתי הנ"ל, סיווגו של התיק לא שונה במערכת נט המשפט ל"ממתין לפס"ד" עם קבלת תשובת הנתבעת ביום 22.12.21, ולכן במהלך חודש מאי התיק לא הופיע ברישומיי עם יתר התיקים שסווגו במערכת כממתינים לפס"ד. בעקבות האמור לעיל, חודדו נהלי העבודה בין לישכת האב"ד למזכירות על מנת שמקרה זה, בו תיק "נופל בין הכסאות", לא יישנה, וכאמור בפתח הדברים, עם הצדדים הסליחה.

מצב זה גרם, לדבריה, לכך שדוח השעות לא הועבר למחלקת השכר בסמוך לאחר הגשתו, ויש לראות את העיכוב כנובע מתוך טעות כנה בתום לב. הנתבעת הפניתה בהקשר זה להוראות סעיף 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, הקובע כי בית הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בשל טעות כנה, או בשל סיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה.

...

אשר להחלטתי – מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי מדובר בהרחבת חזית, וכי שעות חודש מרץ ששולמו בצוותא חדא עם שכר חודש אפריל, לא היוו חלק מההסכמה אליה הגיעו הצדדים במהלך הדיון בפניי.

לפיכך, אני דוחה את הטענה ביחס לחודש זה. ביחס לחודש אפריל 2020, טענה התובעת בתגובתה, כי הנתבעת מודה בהלנת שכרה של התובעת בשל "האנדרלמוסיה" ששררה אצלה (סעיף 8 לתגובת התובעת).

אין לי אלא להניח, שמחדלה של התובעת להעביר את הדוח עד לסוף חודש מאי, נבע מטעות אנוש, ולמצער, מהבוקה ומהמבולקה שהיתה מנת חלקם של כל תושבי ישראל באותם ימים שהיו מלאים בחרדה בריאותית, בחוסר ודאות ובבלבול רב. לפיכך, אני דוחה את הדרישה להשית פיצויי הלנה בשל האיחור בתשלום שכר מאי 2020.

יחד עם זאת, מקובלת עלי טענתה, כי היא נדרשה, לשם מיצוי זכויותיה, לשכור את שירותיה של באת כוחה, ועל כן, בשים לב לסכום הפסוק, אני פוסק לה השתתפות בהוצאות משפט בסך 750 ₪.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי הלנה בסך 1,500 ₪ והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 750 ₪.

ואולם, הגם שבית הדין סמוך ובטוח שאי ההתייצבות לא ארעה בזדון ונבעה כאמור מיעוץ מוטעה ו/או אי הבנה שקבל ממתאמת ההשמה, אזי הוראות החוק והתקנות כפי שפורטו לעיל ברורות והזכאות לדמי האבטלה מתגבשת שעה שדורש העבודה התייצב בלישכה.

מאחר שהמערער לא התייצב בלישכה הוא לא איפשר לשירות התעסוקה להציע לו עבודה ולפי הוראות החוק והתקנות - אין זכאות לדמי אבטלה בנסיבות אלו.

עוד אציין, כי גם אם המערער הסתמך על דברי מתאמת ההשמה שנתנה לו יעוץ שגוי (והדבר לא הוכח) עדיין יעוץ שגוי ו/או אי ידיעת החוק, בכל הכבוד, אינה סיבה לחרוג מהוראות החוק (כידוע, אי ידיעת החוק אינה פוטרת.

...

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לשכת התעסוקה בלשכת הרצליה במחוז דן (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה לדחות ביום 5.12.22 את בקשת המערער לאישור התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 7.6.22 ועד ליום 7.9.22 ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד שלומי שלמה פרידמן, קבעה כדלקמן: "... בפנינו דו"ע הטוען שהתייצב מייד אחרי שהתפטר, אך אחרי שהבין שלא יקבל דמי אבטלה (בגלל שהוא התפטר) הפסיק להתייצב. דו"ע טוען שאחרי שב"ל הכיר בהתפטרותו כמוצדקת, ביקש מלשכת התעסוקה להכיר בו רטרו מיום התפטרותו. קיבלנו את עמדתה של מתאמת ההשמה – עדי כאמינה. האמנו לה שהיא רק דיווחה לדו"ע שהוא לא זכאי ככל הנראה לקבל דמי אבטלה בגלל שהוא התפטר, אך יחד עם זאת האמנו שהיא לא אמרה לו לא להתייצב בלשכה. בסופו של דבר, גם דו"ע, שעשה עלינו רושם כביר, הודה שמרגע שהבין שלא יקבל דמי אבטלה, לא מצא טעם להתייצב בלשכה, כי למצוא עבודה בתפקידו הבכיר כמנהל מוצר, הוא יודע לבדו.

לכן הערר נדחה".

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל והגם שגם בית הדין (בדומה לוועדת הערר) התרשם מתום ליבו של המערער – אין מנוס מדחיית הערעור.

מנגד ב"כ המשיב ציינה "לא עילה על הדעת שדורש עבודה שמבקש לקבל דמי אבטלה לא התייצב ולו פעם אחת, בתמימות או לא ידע, בין אם קיבלה ההודעה ביוני 20' שהוא לא המועד במחלוקת, הודעה לא להתייצב, כך שעליה היה להתייצב כדין. כמו כן היה עליה ליצור קשר כדין עם שרות התעסוקה, או עם אחת הלשכות או לקרוא באתר האנטרנט מה עליה לעשות וכך היתה יודעת שעליה להתייצב. מדובר בתקופה שאחרי הקורונה, במרץ 21' כל משרדי הממשלה חזרו לפעילות מלאה, כך שנדמה שהמערערת עשתה דין לעצמה ולכן אין ביכולתנו לאשר באופן רטרו' או בחלק מהתקופה. כיוון שדורשת העבודה לא הוכרה כשדורשת עבודה בש. התעסוקה, כי המלל לא אישר אותה. לכן שרות התעסוקה לא יכול ולא זיהה אותה כדורשת עבודה שיכולה להתייצב בתעסוקה. זאת הסיבה שלא נשלחה אליה הודעה לבוא ולהתייצב במהלך התקופה. היתה עליה האחריות לבדוק מולנו מה לעשות. היינו אומרים לה שעל אף שהתביעה לא אושרה, תתייצבי" (עמ' 2 לפ' ש' 1-14) (הטעויות במקור – ת.ס).

...

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לשכת התעסוקה בלשכת כפר סבא רעננה (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה לדחות ביום 27.3.23 את ערר המערערת לאישור התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 31.3.21 ועד ליום 31.12.21 ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד ענת הני ברק, קבעה כדלקמן: "בפנינו דו"ע בת 54 בסטטוס לא תובע. דו"ע מבקשת רטרו מיום 31.3.21 עד ליום 31.12.21. דו"ע נרשמה ביום 20.7.20 תקופת הקורונה וקבלה דמי אבטלה עד לחודש מרץ 2021. לשכות שירות התעסוקה נפתחו כבר ביום 28.2.21 לקהל הרחב. ביום 28.4.21 מופיע כי היא לא זכאית יותר לדמי אבטלה. דו"ע הגיעה ללשכה לאחר שניהלה הליך מול ביטוח לאמי על חודשיים שהמעסיק לא דיווח עליה, שגרם לכך שלא הייתה לה תקופת אכשרה. דו"ע זכתה בהליך מול ביטוח לאומי ואותם חודשיים הוכרו לה. מנגד דו"ע לא הגיעה ללשכה עד ליום 23.1.2023 ובקשה אז לקבל דמי אבטלה רטרו וטוענת שלא ידעה כי היה עליה להתייצב מאחר ובתקופת הקורונה לא היה צריך להתייצב. תקופת הקורונה היא תקופה חריגה. אכן בתקופה זו לא היה צריך להתייצב ואולם המשק החל להפתח לאט לאט ולשכת שירות התעסוקה נפתחה ביום 28.2.2021. דו"ע לא הייתה כאן לאורך שנה. דו"ע הגיעה רק ביום 23.1.2023. שירות התעסוקה כלל לא ידע שהיא מובטלת המחפשת עבודה. מי שמחפש עבודה מתייצב בשירות התעסוקה. מי שלא מתייצב לא מאפשר לשירות התעסוקה להציע לו עבודה. מטרת שירות התעסוקה להחזיר למעגל התעסוקה. הזכות לדמי אבטלה מתגבשת רק אם דו"ע מתייצב בלשכה. שירות התעסוקה לא נועד להיות אמצעי לקבל דמי אבטלה, אלא כדי להציע עבודה לדו"ע. הטענה של דורשת עבודה שלא ידעה אינה יכולה לעמוד לה, במיוחד שנזכרה להגיע רק ביום 23.1.2023. הערעור נדחה". טענות הצדדים לטענת המערערת מדובר במקרה בו נעשה לה עוול כבד ומשמעותי, צירוף יוצא דופן של מחדלים ונסיבות חריגות שהביאו לפגיעה קשה בזכותה של המערערת לדמי אבטלה, על אף שפעלה בהתאם להנחיות שניתנו לה. המערערת בת 54, בוגרת תואר אקדמי ראשון במינהל עסקים ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית.

כמו כן מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה היה על המערערת ליצור קשר עם שרות התעסוקה, או עם אחת הלשכות או לקרוא באתר האינטרנט מה עליה לעשות וכך הייתה יודעת שעליה להתייצב.

בנסיבות מיוחדות אלה אני סבור, שאין מקום לדחות באופן גורף את ערעור המערערת ו/או לאשר למערערת את מלוא התקופה המבוקשת ואיזון נכון של הדברים יהיה לאשר למערערת מחצית מהתקופה.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו.