לאחר שהושלמה מלאכת רישום צו הבית המשותף והתקנון, הגישו כונסי הנכסים דיווח וכן עתרו בבקשה במסגרתה בקשו לקבוע את שכרם הסופי של כונסי הנכסים, כמו גם את שכרו של השמאי פינחסי (בקשה 21).
...
נתתי דעתי לטענה בדבר מגמת צמצום שכר טרחת כונסי הנכסים, ברם, לא שוכנעתי כי הוכחה מגמה כזו.
עם זאת, לטעמי הינו מצוי במתחם הסבירות הראוי למקרה זה.
לאחר ששבתי ובחנתי את מכלול טיעוני המשיבות, נחה דעתי כי זהו השכר הראוי למקרה זה וזאת לאחר בחינת הנסיבות הפרטניות ובכלל כך:
משך הזמן מאז מינוי כונסי הנכסים בשנת 2004, הפעולות שנדרשו כונסי הנכסים לעשות במהלך השנים, הקשיים שרבצו לפתחם, לרבות חריגות הבנייה המהותיות בנכס, התמודדותם עם הקשיים והתגברות עליהם, כישוריהם של כונסי הנכסים, והתועלת הכלכלית שהניבו פעולותיהם של כונסי הנכסים, תוך התייחסות לשווי הנכס – 33,000,000 ₪ (עפ"י חוו"ד משנת 2016).
סוף דבר
לאחר עיון בכל אחת ואחת מהטענות שהעלו המשיבות, באסמכתאות שהוצגו על ידן כמו גם בחוות הדעת מטעמן, לא מצאתי כי יש הצדקה לשנות מפסק הדין מיום 22.7.2019.
בהינתן מכלול השיקולים הרלוונטיים כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקה, לרבות טיב והיקף העבודה שהושקעה, משך הזמן שנדרש לה, התועלת שהניבה והתוצאה שהושגה, תוך התייחסות לשווי הנכס, הגעתי למסקנה, כי בנוסף לשכר הטרחה שנפסק בהחלטת כב' השופטת פלפל מיום 3.7.2012, זכאים כונסי הנכסים לשכר נוסף בסך 600,000 ₪ (שש מאות אלף ₪) בצירוף מע"מ.
הקביעות וההוראות שניתנו בפסק הדין מיום 22.7.2019 עומדות על כנן ומהוות חלק בלי נפרד מפסק דין זה.
בהינתן שיעור שכר טרחת כונסי הנכסים, מצאתי לנכון לקבוע כי ייכללו בו גם הוצאות ההליך הנוכחי.
