אי השבת אגרה כתוצאה מפשרה

בית המשפט עמד על כך שתכליתה של השבת האגרה היא כפולה: חיסכון זמן שפוטי ועידוד פשרות והסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט.

רביעית, נטען כי אי השבת האגרה למבקשת אינה עולה בקנה אחד עם תכלית תקנות האגרות, שהיא ליצור תמריץ לסיום ההליך שלא על דרך היתדיינות בבית המשפט.

אציין, לבסוף, כי אכן מתעוררת בנסיבות העניין תחושה לא נוחה מכך שהמבקשת נותרה לכאורה בחסרון כיס אך ורק כתוצאה מ"גרירתה" לתוך ההליך על ידי מאינד.

...

במקרה דנן, אין ספק כי דחיית ההודעה לצד שלישי התבצעה במסגרת פסק הדין מיום 20.11.2014, שבסופו קבע בית המשפט בבירור כי "ממילא נדחית גם ההודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת כנגד הצד השלישי, הוא הבנק". פשיטא כי דחיית ההודעה לצד שלישי היא תולדה של הכרעה שיפוטית, ולא של רצון מצד המבקשת לחזור בה במטרה לסיים את ההתדיינות מבלי להיזקק להכרעה שיפוטית.

צודקת אמנם המבקשת בטענתה כי בסופו של דבר ההליך שאותו הגישה תרם במידה מסוימת לסילוק התביעה המרכזית על הסף, ועל כן הביא בעקיפין לחסכון בזמן שיפוטי.

סוף דבר – הבקשה נדחית, כאמור.

המשיבות 1-3, אשר הנן למעשה החייבות בתיקי ההוצאה לפועל הביעו את תמיכתם בעמדת המבקשים הגם שאין להן עניין ישיר בתוצאות ואילו המשיבה 4 היתנגדה לבקשות.

לפי גישת אי ההשבה סכום האגרה נקבע בתחילת ההליך בהתייחס לסכומים העומדים לגבייה, ואין להורות על החזרו במקרה שבו מסתיימים ההליכים בהסדרי פשרה.

...

דיון המקור לסמכות הרשם להורות על השבת האגרה ששולמה בתיק הוצאה לפועל מצוי בתקנה 9 א לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות ) התשכ"ח – 1968 ועל פיה: "רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על החזרת אגרות ששולמו בטעות או מחמת יתר או מסיבה אחרת". עילת ההשבה עליה מסתמכים המבקשים נעוצה בהגדרת "סיבה אחרת." לאחר עיון בבקשות הנ"ל ועפ"י תקנה 120 א' לתקנות ההוצל"פ החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשות כאילו ניתנה הרשות והערעורים הוגשו ולהכריע בהם לגופם.

אני סבורה שבנסיבות שההליכים הסתיימו בעודם בעיבם וטרם נקיטת הליכי ביצוע של ממש, בהסדר גישור יש לבכר את גישת ההשבה החלקית.

לפיכך וכאמור, איזון ראוי בין האינטרסים של כלל הצדדים מול האינטרס הציבורי של ישוב הסכסוך באמצעות הליך גישור מביאני למסקנה כי, כעיקרון, יש להכיר בו כעילה להשבת אגרת ההוצאה לפועל ,תלוית נסיבות.

לסיכום לאור האמור אני מקבלת את הערעורים בחלקם.

כך גם, אם הליך הסתיים בהסכם פשרה שהושג במהלך דיון לפני הרכב, לא תוחזר האגרה שכן לא מיתקיים התנאי הכרונולוגי הקבוע בתקנות (ראו עניין קמינצקי הנ"ל); וכך גם, אם הליך הסתיים בשלב דיוני מוקדם מאד, אך לא באחד מבין המצבים המנויים בתקנה 6(ב) (כלומר, ההליך לא בוטל או נמחק על-ידי יוזמוֹ, ולא הסתיים בפשרה, בבוררות או בהסדר גישור) – לא תושב האגרה.

מיותר לציין, כי בכל המקרים שהוזכרו לעיל, אי-השבת האגרה אינה בבחינת תוצאה שרירותית, אלא היא נובעת באופן ישיר מן התכליות המונחות ביסוד כל אחת מן הדרישות הקבועות בדין להשבת אגרה ששולמה בבית המשפט העליון (לפירוט התכליות ראו למשל עניין קמינצקי הנ"ל; עניין בעל הנס הנ"ל).

...

אין בידי להיעתר לבקשה.

סיכומו של דבר, המבקשת אינה זכאית להשבת האגרה ששולמה על-ידה בגין ההליך של ערעור בזכות, וממילא גם אין בידי להורות על העברת כספי האגרה למשיבים על-חשבון ההוצאות שנפסקו לזכותם בהחלטתי מיום 31.12.2013.

על פי הסדר הפשרה, הגבייה ביתר של אגרות החניה לתקופה של שנתיים עובר להגשת בקשת האישור (אוגוסט 2015 עד אוגוסט 2017) עומד על סכום של כ-50,000 ש"ח. מנגנון ההשבה: נקבע כי המשיבה תפעל בכוחות עצמה על מנת לאתר, על פי הנתונים שבידיה, או בידי החברות המבצעות עבורה את גביית אגרת החניה, את חברי הקבוצה מהם נעשתה גביה בכפל, ואשר טרם קיבלו השבה של אגרת החניה ששלמו בהעדר פניה פרטנית, ותשיב להם את אגרת החניה ששולמה על ידם.

אשר לאותם חונים אשר מציינים באפליקציות הרלוואנטיות איזור שגוי כתוצאה מטעות, ציין ב"כ הערייה כי בשלב ראשון תישא הערייה בעלותן של אותן טעויות, ותשיב את האגרה גם במקרים אלו, אך לאחר הסדרת התוכנות גם בעיניין זה, יחויב החונה בהתאם לתעריף הנמוך.

תגובת המבקש להודעה לפי הוראת סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות לעניין טענת היועמ"ש, לפיה אין להשיב אגרת חניה למי מחברי הקבוצה שהוטל עליו קנס בטעות, אך שילם אגרת חניה כנדרש, טוען המבקש כי אי השבת אגרה כאמור, תותיר את חברי הקבוצה הרלוואנטיים במצב בו שילמו הן אגרת חניה, הן קנס בגין אותה חניה בדיוק, כשהיועמ"ש לא הבהיר מהו המקור הנורמאטיבי המאפשר למשיבה לגבות גביה כפולה כאמור.

...

סעיף 8 לחוק, העוסק בתנאים לאישור תובענה כייצוגית, קובע בס"ק (ג)(2) כי: "מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". היינו, לו היה מדובר באישור התובענה כייצוגית, היה מקום, במצב דברים זה להחליף את המבקש, התובע המייצג, במי שלו עילת תביעה אישית.

אני קובעת אפוא, כי התובענה והבקשה לאשרה כפי שהונחו לפניי, אכן מעוררות שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי ישנה סבירות כי השאלות הנדונות כפי שעלו, יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.

סוף דבר בשלב זה לא ניתן לאשר את הסכם הפשרה.

בעדותו הרחיב בעיניין זה. לדבריו הסכם הפשרה הוא תוצאה של פגישה לילית אליה זומן בלישכת ראש המועצה בן נון.

ברמת ההפשטה הנמוכה, המנסה להתקרב לכוונתם המשוערת של המתקשרים בהסכם, הדילמה היא שמחד גיסא הסכם הפשרה נכרת על רקע איומים שהושמעו בהגשת תביעות אישיות נגד חברי ועדת התיכנון זמורה (בגין העיכוב בהוצאת היתר בניה) ונגד חברי המועצה המקומית גדרה (בגין נושא היתר הבניה ובגלל אי השבת אגרות הפיתוח), ואולם מאידך גיסא הוא נעשה בשלב בו התובעת הייתה במצב כלכלי קשה, וכדברי מר מסיקה "אנחנו בכדי לקבל את ההיתר, הייתי חותם על מיסמך ריק ... אנחנו לפני קריסה..." (פרוטוקול 3.2.2013, עמוד 192 שורה 30 – עמוד 193 שורה 1).

...

בסופו של דבר נחתם ביום 15.8.2002 הסדר גישור, שקיבל תוקף של פסק דין (החלטת רשם בית המשפט העליון מיום 3.9.2002 בע"א 3521/98), בין בעל המגרש הקודמת לבין הנתבעות (להלן: "הסדר הגישור". הסדר הגישור צורף כנספח א' לתצהיר ליאור מדהלה, שהוגש מטעם המועצה המקומית גדרה.

סיכומו של דבר, לאחר הפחתת רכיב הפחת הכלכלי והדחייה בעלויות האשראי, מתקבל שהנזק שנגרם לתובעת מהעיכוב במתן היתר הבניה למשך 287 יום עומד על 902,500 ש"ח בתוספת מע"מ במונחי שנת 2009.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנתבעות יפצו יחד ולחוד את התובעת בסכום של 902,500 ש"ח, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק מיום 1.7.2009 ועד למועד תשלומם בפועל.

ביחסים ביניהן יישאו הנתבעות בחבות בחלקים שווים, וזאת לאור שיתוף הפעולה שאפיין את פעילותם בקשר לאירועים נושא פסק דין זה. הסכום שנפסק אינו מבוטל, ואולם התביעה בתיק זה הוגשה על סכום הגבוה פי שלושים מסכום זה. במצב דברים זה, ובשים לב לאמור בסעיף 26 לעיל, אין מקום לפסוק לתובעת הוצאות או שכר טרחת עורכי דין, ויש להורות רק שהנתבעות ישלמו לתובעת את ההפרש שבין אגרת בית המשפט ששולמה על ידה לבין האגרה שהתובעת הייתה משלמת לו התביעה הייתה מוגשת על הסכום שנפסק בסופו של דבר לטובתה.