הנאשמת נטלה אחריות מלאה על הארוע, והתנצלה על תגובתה, ובלשונה: "זה לא היה אמור לקרות".
דיון:
המחלוקת הטעונה הכרעה במקרה זה אינה פשוטה כלל, והיא נוגעת בשאלה האם קיימת הצדקה להורות על ביטול ההרשעה בהתאם להמלצת שרות המבחן, והטלת עונש שקומי, כאשר כל צד עותר לאמץ את עמדתו מטעמים מהותיים: מחד, עמדת המאשימה לפיה, היות הנאשמת סייעת במוסד חינוכי, אינו מאפשר את סיום ההליך מבלי להרשיעה, נוכח מעורבותה בעבירת אלימות כלפי קטינה הלומדת במוסד החינוכי.
...
במקרים האמורים יחולו הוראות סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") לפיהן:
"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן".
עוד נקבע בפרשת כתב הנ"ל כי מטרת השימוש בסעיף זה לחוק היא שיקומית, והיא תובא במכלול השיקולים לפטור את הנאשם מהרשעה.
סבורני, כי מכלול הטעמים שהובאו לעיל, מטים את הכף בעד אימוץ עמדת שרות המבחן, ומתן משקל ל-16 שנות עבודה במסגרות חינוך שונות ללא דופי, ואף מעבר לכך (ראו: מכתבה של המחנכת הגב' אתי כהן בהקשר זה), זאת על פני אירוע בודד שהתרחש, בנסיבותיו החריגות, ומבלי להקל מחומרתו.
אשר על-כן, הנני מורה כדלקמן:
הרשעת הנאשמת בדין מבוטלת, וההליך מסתיים באי-הרשעה, תוך קביעה שהנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום המתוקן.
