אי הרשעה ושעות של"צ פעם שנייה

הוסף כי אין סיבה ללכת לקראת המשיב בפעם השנייה בעבירות שהן חמורות בהרבה.

בחודש אפריל 2017 נדון לצוו מבחן ו – 200 שעות של"צ, מבלי שהורשע בדין.

...

במסגרת אותו תיק התקבלו שישה תסקירים ובסופו של דבר, בהסכמה, בית משפט נמנע מהרשעתו באותו הליך.

על כן, הערעור מתקבל.

המשיב מורשע בעבירות אותן נקבע כי עבר.

בעפ"ת 28631-11-12 אדקידק נ' מדינת ישראל אושר עונשו של נאשם שהורשע בנהיגה בפסילה בפעם השנייה והוטלו עליו 14 ימי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילת רישיון נהיגה למשך 5 חודשים וקנס.

ברע"פ 9053/11 חאלד גבר נ' מדינת ישראל, קבע ביהמ"ש המחוזי, כי עונש של 200 שעות של"צ לנהג שהורשע בנהיגה בפסילה שהוטל ע"י ביהמ"ש לתעבורה, תוך הארכת המאסר המותנה, הנו עונש מקל.

...

לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל אני גוזרת על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בבית חולים בלינסון בפתח תקווה.

הפעלת מאסר על תנאי אני מורה על הפעלת עונש מאסר מהרשעה מס' 2 למשך 6 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית משפט השלום לתעבורה – ת"א בתיק 3870-05-14 מיום 29.1.15 בחופף לעונש המאסר שלעיל.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר מהרשעה מס' 3 למשך חודשיים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית משפט השלום לתעבורה – חיפה בתיק 5940-04-14 מיום 27.1.15 בחופף לעונש המאסר שלעיל.

ציין כי בפעם הראשונה הצליח להיתחמק ממכת אגרוף ואילו בפעם השנייה לא הצליח לעצור את עצמו וחבט בו שתי חבטות אגרוף.

עוד הומלץ על העדפת אפיק שקומי על פני ענישה הדמות צו מבחן לשנה, צו של"צ למשך 100 שעות, פיצוי למתלונן וכן חתימה התחייבות להמנע מעבירה.

בעיניין זה ראה בין היתר רע"פ 432/85 רומנו נ' מ"י,, ע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני, ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י. בהילכת "תמר כתב" סוכמה עיקר ההלכה במסגרתה קבעה כב' השופטת דורנר כי המנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל.

...

עוד ר' רע"פ 7109/14 - צור סייג נ' מדינת ישראל, תק-על 2014(4), 7255(20/11/2014) "תחילה אבקש להתייחס לטענה, לפיה"גיל צעיר של נאשם, שאישיותו אינה בשלה, והוא מצוי בתחילת חייו הבוגרים, הוא שיקול רלוונטי ובעל משקל של ממש בשאלה של אי הרשעה, גם כאשר לא הוצג בעניינו נזק מוחשי- קונקרטי". כפי שציינתי בעניין פרנסקי: "גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה, לפיה יש להצביע על כך שהרשעתו של הנאשם תביא 'לפגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו', ולבסס טענות אלה בתשתית ראייתית מתאימה ...החובה להצביע על קיומו של נזק קונקרטי, מתיישבת עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו הימנעות מהרשעה, אשר נועד לחול אך במקרים מיוחדים בהם קיימים טעמים כבדי משקל הנוגעים לצורכי שיקומו של הנאשם. אימוץ עמדתו של המבקש, עלולה להוביל לסטייה מהאיזון הבסיסי העומד ביסודו של החריג, ואת זאת אין בידי לאפשר." בשל כל האמור לעיל, הרשעתו של הנאשם תיוותר על כנה.

אשר לגזירת עונשו של הנאשם בגדרי הטווח העונשי שהוצג לבית המשפט, סבורני כי מן הראוי שזה יהא ברף הנמוך של המתחם, וניתן להסתפק בעונש צופה פני עתיד.

סוף דבר – מכל המקובץ לעיל, הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון.

המערער נידון ל-100 שעות של"צ, ל-6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין והועמד בפקוח שירות המבחן, על פי המלצת שירות המבחן, למשך שנה.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא היתייחס בחומרה, ובצדק, להתנהגותו האלימה של המערער כלפי אישתו וחסד עשה עם המערער כאשר אימץ את המלצת שירות המבחן להטיל עליו עבודות של"צ לתקופה מצומצמת שכן מדובר בשני אירועים אלימים במהלך כל אחד מהם סטר המערער לאישתו ואין לראות בהם משום מסכת אירועים אחת לאור הזמן שחלף בין שני האירועים, כאשר במהלך אותו זמן לא נקט המערער בכל צעד על מנת לטפל בבעיית האלימות שממנה הוא סובל, כפי שהופיעה בהתנהגותו לאישתו בפעם הראשונה, כמו גם בפעם השנייה, גם אם הדברים נעשו בתגובה להתנהגותה של אישתו כלפיו.

כדרי השופטת ד' דורנר בעיניין כתב: "המבחן ללא הרשעה הנו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה". מטבע הדברים, כל מקרה אשר נדונה בו האפשרות להמנעות מהרשעה הוא מקרה יחודי, אשר מערב שיקולים כבדי משקל, ובהם האנטרס הצבורי ונסיבותיו האישיות של הנאשם.

...

מכל האמור לעיל עולה כי אין המערער שבפנינו ואין המקרים נושא הערעור מצדיקים נקיטת ההליך החריג של אי הרשעה ואנו דוחים את הערעור.

ב"כ הנאשם הפנה לנסיבותיו האישות של הנאשם, העבודה כי שירת שירות צבאי מלא, ביצוע העבירה היה לצורך פרנסת משפחתו וכי ביצע את העבירה בפעם השנייה מבלי שהבין את משמעות של ביצוע עבירות חוזרת.

נוכח הודאתו, נרשם לנאשם רישום ללא הרשעה מיום 11.03.13 בו נדון ל- 100 שעות של"צ. העבירה בתיק זה נעברה ביום 18.04.13 וחצי שנה עובר למועד זה. נראה כי ההליך המשפטי הקודם לא היוה גורם מרתיע על הנאשם.

...

לשאלת ההרשעה אני סבור כי יש מקום להותיר את ההרשעה על כנה.

סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין הארוע הוא מאסר על תנאי ועד 6 חודשי מאסר.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם: אני דן את הנאשם למאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים.