אי הרשעה בעבירת ידיעה כוזבת

ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

לא התעלמתי מהעובדה כי המדובר בפרק זמן של דקה כפי שטען הסנגור, ואולם זה שיקול אך שלא להחמיר בענישה, אך וודאי לא שיקול להמנע מהרשעה שלא לדבר על כך שלא הנאשם היתקשר ביוזמתו ולא הוא הודיע אודות הכזב בידיעה.

...

האמת ניתנת להאמר, שלאור כל האמור דלעיל נראים בעיני אלו רכיבים המקלים עימו עד מאוד ולא לחינם הבאתי דוגמא מהפסיקה בנסיבות לעניות דעתי ראוי היה לגזור עונשים של מאסר מותנה וקנס כספי.

יחד עם זאת, ומאחר ואני מניח שהמאשימה במקרה דנן שקלה היטב את כל השיקולים הראייתים (שיתכן שלא נחשפו כולם בפני), בהתחשב בעובדה שכפי שטען הסניגור המלומד שלא מרבים להגיש כתבי אישום בעבירה שכזו, בהתחשב בעובדה שכאמור לא מיצו את הדין לפחות עם בחור נוסף (שהיה ברכב וקיבל שיחה חוזרת מהמשטרה ומשהבין כי מדובר במשטרה ניתק את השיחה), החלטתי לא לחרוש על גבו של הנאשם במקרה דנן את מדיניות הענישה ואני גוזר עליו בזו הפעם כהמלצות שרות המבחן ובהסכמה שהגיעו אליה ב"כ הצדדים הרכיבים הבאים: לבצע 180 שעות של"צ במתנ"ס ברנע באשקלון במתן עזרה לאב הבית בפיקוח שרות המבחן.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 10,000 ₪ שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה דומה לזו בה הורשע.

לצורך כך, יש להיתחשב, מן הצד האחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות, והמסר הצבורי המתחייב מהן; יש להיתחשב בזהותו של עובר העבירה ובמעמדו בציבור, ולבחון באיזו מידה זהותו משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית; יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות הענין הספציפי.

הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בבצוע עבירה שעניינה מסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) ביחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ. המחוקק הביע עמדתו ביחס לחומרת העבירה בה הורשעו הנאשמים בקבעו עונש של 7 שנות מאסר לצידה.

...

אני דוחה את עתירת ב"כ הנאשם החלופית לחרוג ממתחם העונש ההולם לקולא.

אני דוחה את טענת ב"כ הנאשמים כי יש להתחשב בכך שלאחר שמיעת ראיות נוהל מו"מ בין הצדדים כשעמדת המאשימה לעונש היתה שונה מעמדתה לעונש לאחר הכרעת הדין באופן מהותי.

לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כשלנגד עיני תיקון 113 לחוק העונשין החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשמת: קנס בסך 200,000 ₪ שישולם לא יאוחר מיום 1.3.18.

הוגש מיסמך מיום 23/10/14 מחברת פרח השקד לפיו עבד הנאשם שבמקום עבודה זה בין התאריכים 1/6/14 – 31/8/14 ויצא לחופשה בעקבות רצונו לקרוא קדיש בכל יום על אביו וכי הוא אמור לחזור לעבודה בעוד כחודש ימים "וזאת בתנאי שלא יורשע בפלילים". מתסקיר שירות המבחן בעיניינו של הנאשם שניתן בנובמבר 2013, עולה כי הנאשם גרוש ללא ילדים ומזה תשעה חודשים עובד במחלקת התברואה של עירית רחובות.

כן שקלתי את הודאתו של הנאשם באשמה ואת חרטתו סמוך לאחר המעשה ועתה, כמו גם את תיפקודו הנורמאטיבי ועל כן, מצאתי לגזור על הנאשם – ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע, או כל עבירה שיש בה יסוד למסירת ידיעה כוזבת.

...

לאור כל האמור לעיל וחלוף הזמן ועל מנת שלא לפגוע בעתידו התעסוקתי ובדימויו העצמי, המליץ שירות המבחן לבטל את ההרשעה ולהטיל על הנאשם של"צ. על פי הלכת כתב שהיא ההלכה המנחה לעניין זה הרי שככלל כאשר הוכח ביצוע מעשה עבירה יש להרשיע את מבצעו בדין.

רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם נוצר פער בלתי נסבל בין הפגיעה בנאשם לבין תועלת ההרשעה לאנטרס הצבורי, ייאות בית המשפט לסטות מכלל ההרשעה, וזאת בהתקיימם של שני תנאים גם יחד: "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים..." (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (1997), להלן: "תמר כתב").

רע"פ 658/01 כהן וימין נ' מדינת ישראל, (11.10.2001), דן בנאשמים שהורשעו בעבירות קשירת קשר לבצוע פשע, קבלת דבר במירמה, מסירת ידיעה כוזבת וניסיון קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

...

נושא של"צ לצד אי הרשעה, מוסדר בהוראות סעיף 71א (ב) לחוק העונשין, וקובע כדלקמן: "71א.(ב) מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט–1969, כדין צו מבחן". בהמשך, קבע המחוקק כי אם לא מילא הנאשם אחר צו השרות, רשאי בית המשפט, בשלב זה, להרשיעו ולגזור את עונשו: "71ד. הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שנתן את צו השירות שהנידון לא מילא אחר צו השירות, רשאי הוא –

המסקנה העולה מהאמור, היא שהחלטה בדבר אי הרשעה, מהווה שלב הקודם להפעלת שיקול הדעת השיפוטי באשר לענישה.

סוף דבר אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם, ועל סיום ההליך ללא הרשעה.

עפ''ג (מחוזי ב"ש) 27326-12-21 קייזר נ' מדינת ישראל (9.3.22) (להלן: עניין קייזר) – מותב זה הרשיע את הנאשם בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת על עבירה מסוג פשע והוטלו על הנאשם עונש מאסר על תנאי ושל"צ. בית המשפט המחוזי ביטל את הרשעת הנאשם וקבע כי בעבירה שכזו ניתן להעזר במקבילית כוחות: ככל שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה, כך יידרשו נימוקים אישיים משמעותיים ביותר ומטבע הדברים יקשה על ההגנה להוכיח כי הפגיעה הנובעת מההרשעה אינה מדתית.

...

הגם שאין מדובר ב"חרטה" במובן המשפטי לעניין האחריות, בית המשפט המחוזי ראה בכך מעין חרטה, המובילה למסקנה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא פחותה.

בנסיבות אלה, עתירת הנאשמת לביטול הרשעתה נדחית.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים.