אי הרשעה בעבירות סמים לאור שיקולי שיקום

במישור הפלילי לנאשם הרשעות בעבירות רכוש וסמים.

לאור האמור אני סבור כי בנסיבות הארוע מיתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר בן 18 חודשים, פסילת רישיון הנעה בין 6 חודשים ל-24 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

עם זאת, לאחר שהתברר כי קיים קושי לקבוע כי עונשו של הנאשם ירוצה כעת בעבודות שירות ומכיוון שסברתי ואני עדיין סבור כי הפעלת המאסר המותנה לריצוי מאחורי סורג ובריח מערערת את האיזון הראוי בין מכלול שקולי הענישה, לרבות שיקול השקום, מצאתי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם צו של"צ וצו מבחן.

...

לאור האמור אני סבור כי בנסיבות האירוע מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר בן 18 חודשים, פסילת רישיון הנעה בין 6 חודשים ל-24 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

עם זאת, מצאתי כי צו השל"צ בהיקף עליו המליץ שירות המבחן איננו נותן משקל מספיק ליתר שיקולי הענישה במקרה זה ועל כן החלטתי להטיל של"צ בהיקף משמעותי מעט יותר ממה שהומלץ.

לאור כל האמור אני מוצא להטיל על הנאשם בגדר מתחם העונש ההולם דלעיל, את העונשים הבאים: 1.

מהתסקיר הראשון עולה שהנאשם ניהל אורח חיים נורמאטיבי למעט אירועים אלה עד כשנה עובר לאירועים אלה, אז היתחבר לאותה חברה שולית, ידע כל חייו ועבד על כך במהלך כל התקופה הזאת שברצונו להיות רופא במדינת ישראל, הוא אף נרשם והתקבל ללימודי רפואה אבל גם בעקבות המעצר והתיק הזה וגם אם ביהמ"ש בסופו של יום היה מקבל את עתירתנו לביטול ההרשעה הוא הבין שהתיק הזה וגם אי הרשעה בעבירות סמים, יכול לעמוד כמכשול בפניו ולכן שינה כיוון בהמשך חייו ולאחר מאמצים ולאחר ראיונות, מבחנים, היתקבל למסלול ייחודי ביותר במכללה הבניתחומי על שם רייכמן, שרק מצטיינים מתקבלים אליו, שם יש 25 סטודנטים מתוך אלפים שניסו, מעבר למלגות שהוא קיבל בעיין זה לאותו מסלול.

דומה כי במקרה הנוכחי עיקר הדגש ניתן על ידי שירות המבחן ועל ידי ההגנה, לתנאי הראשון שעניינו החשש כי הרשעה תיפגע פגיעה חמורה וקונקרטית בשיקום הנאשם, בשל הפגיעה האפשרית בלימודים, בארץ ובחו"ל ובהמשך הפגיעה אפשרית במקומות עבודה מתאימים למי שנושא בתארים אקדמאים בתחום בו מעוניין הנאשם להתמקצע.

ראוי יהיה להזכיר בהקשר זה גם את שקולי השויון, במיוחד כלפי נאשמים נוספים באותה פרשיה ממש, אשר גם הם היו בחורים ובחורות צעירים וצעירות, נטולי עבר פלילי, ואשר זכו להמלצות חיוביות מטעם שירות המבחן לאחר הליכי טפול ממושכים, לעיתים משמעותיים יותר מאלה בהם נוטל הנאשם שבפני חלק, ובכל זאת לא רק ששאלת ביטול ההרשעה לא עלתה כלל על הפרק, אלא שהם נידונו לריצוי עונשי מאסר בפועל, מי מאחורי סורג ובריח ומי, לפנים משורת הדין, בעבודות שירות.

דומה כי כל אלה מצדיקים, לאור האמור בתסקירים והאפשרות המצטיירת מתהליך שקום חיובי, לסטות לקולא ממיתחם העונש ההולם.

...

תוכנית השל"צ היא במסגרת הדרכה לנוער בסיכון ואנו סבורים שלאור הניסיון של הנאשם הוא יכול לתרום הרבה מאוד גם במקרה הזה.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 6 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות במסגרת "פתחון לב" בראשון לציון החל מיום 19.10.17.

אני מורה בהסכמה על חילוט מכשיר הטלפון שנתפס מידי הנאשם.

על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג – 1973 והחזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים.

על הנאשם, צעיר בן 23 ללא הרשעות קודמות ותסקיר חיובי, הוטלו 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

לאור שקולי שקום, עונשו של הנאשם נגדו עמדו מאסרים מותנים, נגזר לצוו של"צ בהקף של 400 שעות.

בעבירות סמים כידוע, נסוגים נסיבותיו האישיות של הנאשם מפני שקולי הרתעה והגמול, ועם זאת, במקרה הנידון סכויי השקום הגבוהים עליהם נלמד מתסקיר שירות המבחן מטים את הכף לטובת הנאשם אשר הבין את נזקקותו הטיפולית במגוון התחומים עליהם פרט השרות בתסקירו, ובגדרי ההליך המשפטי נגדו הישתלב בהליך טפולי שהותאם לצרכיו וכבר נותן פירותיו, הטיב ויטיב עמו לאורך שנים ולא בכדי רואה הנאשם כמו בית המשפט את ההליך נגדו בבחינת " מעז יצא מתוק". די בהליך הטיפולי ובסכויי השקום הגבוהים לצד עברו החיובי של הנאשם אף להצדיק חריגה ממיתחם העונש ככל שהייתי נידרשת לכך.

...

סיכום כלל האמור - לאחר שקלול במכלול השיקולים הנדרשים לקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות אותן ביצע הנאשם בנסיבות ביצוען, לחומרא ולקולא, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, סבורני כי את מתחם העונש ההולם יש לקבוע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בועל.

מכלל הדברים האמורים, לאחר שהבאתי בחשבון את האחריות שנטל הנאשם על מעשיו והודאתו בהזדמנות הראשונה, כמו גם את העובדה כי היה עצור לראשונה מאחורי סורג ובריח משך חודש וחצי ולאחר מכן היותו נתון חודשים רבים תחת תנאים מגבילים בצפון הארץ הרחק מבני משפחתו, סבורני כי עונש ברף הבינוני-נמוך של מתחם העונש לצד ענישה נלוות הוא העונש הראוי לנאשם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ב "באר שובע", בכתובת קק"ל 201 ב"ש, בהתאם לחוו"ד הממונה על עבודות השירות מיום 11.01.2023.

נפסק שם שהמנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני תנאים – ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

ערעור המדינה כנגד ביטול ההרשעה נדחה, תוך שבית המשפט ציין: "אכן, מדובר בעבירות סחר בסם מסוכן. עם זאת, מדובר בעבירות שנעשו על פני פרק זמן קצר, בסמים קלים. ברגיל, בהיעדר נסיבות מיוחדות או חריגות, וחרף שמדובר בבחור צעיר ללא הרשעות קודמות, לא היה מקום להמנע מהרשעה. יחד עם זאת, ובעיקר לאור הליך השקום הארוך והמוצלח אותו עבר המשיב, הליך אותו ליווה בית משפט קמא באורח צמוד, ביצוע העבירות על רקע משברי ונראה כי מדובר בארוע חולף, שיקלול כלל הנתונים מוליך למסקנה כי לא מצאנו שנפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא". בעפ"ג (ת"א) 33377-03-20 מדינת ישראל נ' אלשיך (16.12.2020): מדובר היה בנאשמת שהורשעה בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (ובשתי עבירות של סיוע לסחר בסם מסוכן.

...

אני סבורה כי גילו הצעיר של הנאשם, השינוי שערך באורחות חייו, ההליך השיקומי המוצלח אותו עבר במסגרת שירות המבחן, ורצונו לקיים אורח חיים נורמטיבי, מחייבים הסתכלות ובחינה שונה במסגרת דוקטרינת הבגירים הצעירים.

החלטתי להימנע מלפסול אותו לקבל רישיון נהיגה, משתי סיבות: האחת, התחשבות בנאשם אשר הכיר בטעותו, הצטער עליה, התחרט חרטה כנה, גילה מוטיבציה לשינוי התנהגותו, והביע את הסכמתו ליטול חלק בהליך טיפולי שהוצע לו במסגרת שירות המבחן.

כן אני מורה על חילוט מכשירי הטלפון של הנאשם שנתפסו, לטובת המאשימה.

סעיף 40ד(ב) משקף למעשה את המבחן הראשון של הילכת כתב, זה של סוג העבירה המאפשר ויתור על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים, ובראשם שיקול ההלימה המוזכר אף הוא בסעיף הנ"ל. לעומת זאת, ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם אינם בעלי חומרה יתירה, וזהו המצב ברוב רובם של המקרים, יכול בית המשפט לחרוג ממיתחם העונש ההולם אם הנאשם השתקם או אם יש סיכוי של ממש שהוא ישתקם, ואז לקבוע את עונשו של הנאשם לפי שקולי שקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שקומי כלפיו.

עוד ר' ע"פ 2000/06 מ"י נ' ויצמן ואח' (20.7.2006), ע"פ 407/97 אמויאל יניב נ' מ"י (15.4.1997), וע"פ 170/07 ליאור מטיס נ' מ"י (19.11.2007), בהם, באופן עיקבי בא לידי ביטוי הצורך במילחמה גם בסמים אשר לעיתים מכונים "סמים קלים". על רקע האמור, העבירה בנסיבות ביצועה, יש לבחון את השאלה אם מיתקיים המבחן – האם "סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" כמצוטט מהילכת כתב דלעיל.

ברע"פ 5478/19 נטע לוין נ' מ"י (25.8.2019) נפסק כי בסחר בסמים אי הרשעה צריכה להיות "נדירה שבנדירות", והגם שבענינה של המערערת מדובר בהחזקה שלא לצריכה עצמית, הדברים רלוואנטיים גם לאור הנסיבות החמורות של ההחזקה על ידה – 1.3 ק"ג אשר החלק הגדול מחולק לשקיות קטנות: "כאמור לעיל, משהוכח ביצועה של עבירה, הרשעה היא הכלל, ואילו אי הרשעה היא החריג (הילכת כתב). בית משפט זה עמד זה מכבר על כך ש"בעינייני סחר בסמים אי הרשעה צריכה להיות נדירה שבנדירות, נוכח חומרתה – חוטא ומחטיא את הזולת" (רע"פ 873/12 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ז (2.2.2012)).

...

בהתחשב במעשה העבירה, תוצאה של אי הרשעה, אפילו בנסיבותיה המיוחדות של המערערת ואף בשים לב לנזק הנטען, תביא לפגיעה בשיקולי הענישה ובמיוחד לפגיעה בעיקרון הרתעת הרבים וכן בפגיעה בעיקרון השוויון ביחס לנאשמים המורשעים בעבירה דומה (הנדונים למאסר ממושך בפועל, מאחורי סורג ובריח).

לפיכך במקרה זה, נוכח סוג העבירה אותה ביצעה המערערת, חומרתה ונסיבותיה, וגם בהתחשב בטעמי השיקום התומכים בבחינת אפשרות לביטול ההרשעה, עדיין מתקבלת המסקנה כי יהיה בוויתור על ההרשעה כדי להביא לפגיעה מהותית בשיקולי הענישה האחרים ובהם בעקרון ההרתעה ובעקרון השוויון.

על כן, גם בכל הנוגע למערערת ראוי שלא להתערב בפסיקתו של בית המשפט קמא אשר בחן את הדברים ומצא שלא לבטל ההרשעה, ויש לדחות את הערעור.