בדחיית הבקשה נקבע:
"... חמורה בעיני הקלות הבלתי - נסבלת בה מתבצעות עבירות חמורות מעין אלה שכמותן מוזכרות במקרה זה, לאור יום וללא כל מורא מהחוק... החמרת הענישה בעבירות שכאלה במידה מהותית מתבקשת מן המציאות וטוב עשה בית המשפט המחוזי בתקנו את גזר הדין של בית משפט השלום".
ת"פ 34639-06-20 מדינת ישראל נ' אבו שנדי ואח' - הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בסחיטה באיומים והפרעה לשוטר בכך שהגיעו יחד לאתר בנייה שם דרש נאשם 1 מאחד מפועלי הבניין לשלם לו כסף בעבור שמירה על המקום ונאשם 2 החזיק במוט ברזל ואיים על המתלונן.
הנאשמים, ללא הרשעות קודמות, נדונו ל 12 ו-11 חודשי מאסר בפועל, בהתאמה וענישה נלווית.
...
נוכח כל האמור, המאשימה עתרה למתחם עונש של 30-50 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית של מאסר מותנה ופיצוי משמעותי לנפגע העבירה.
נוכח כל האמור לעיל, עתרה המאשימה להטיל על הנאשמים עונשים במרכז מתחם הענישה, הפעלת המאסרים המותנים במצטבר והטלת פיצוי למתלונן בסך 15,000 ₪ על כל אחד מהם, בצד מאסר מותנה משמעותי.
"
בנסיבות אלה, טענות ההגנה החורגות מעובדות כתב האישום ומרוחו, בפרט לעניין קיומה של אשמה במעשי המתלונן או באי פנייתו למשטרה, נדחות בזאת.
לאחר עיון בטיב המעשים בגינם הוטל התנאי, אין כל הצדקה לחפיפה של התנאי לעונש אשר יוטל בתיק זה.
סוף דבר:
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1:
32 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה על פי רישומי שב"ס.
אני מורה על הפעלת המאסרים המותנים שהוטלו על הנאשם בת"פ 38105-11-18, האחד בין 12 חודשים והשני בן 6 חודשים, בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש אשר הוטל עליו בתיק זה.
בסך הכל ירצה הנאשם 44 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.
