אי הרשעה במעשה רשלנות בנשק

ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולקבוע מיתחם שנע בין אי הרשעה ושל"צ לבין עבודות שירות ברף העליון, גם על-מנת לאפשר לנאשם להתגייס לצה"ל. בדברו לבית-המשפט, מסר הנאשם כי מיד עם מעצרו לקח אחריות והביע חרטה, וכי המדובר היה בהחלטה אימפולסיבית ברגע של כעס.

הנאשמת הורשעה בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות בנשק ויריות באיזור מגורים.

...

לא שוכנעתי, כי יש בגורמים אלו כדי להביא לחריגה כאמור.

עוד נראה, כי לנאשם יכולות תפקודיות טובות ושאיפות נורמטיביות, אך כיום אין מנוס אלא לקבוע, כי להסתבכויותיו בפלילים והתנהלותו במהלך מעשיו העבריינים, אשר הסלימו לכדי האירוע הנוכחי, תהיה השפעה גם על תכניותיו לעתיד.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: מאסר בפועל של 3 חודשים אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

לעניין אפשרות שלא להטיל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח גם בעבירות בנשק ראו למשל ע"פ 1505/14 לידאוי נגד מדינת ישראל (4.11.2014) אליו הפנה הסניגור, באותו מקרה נדון הנאשם על ידי בית המשפט המחוזי לעונש של 8 חודשי מאסר בפועל, בגין הרשעתו בעבירות בנשק, מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת רכוש החשוד כגנוב.

...

בית המשפט העליון החמיר בעונשו של הנאשם והעמידו על 8 חודשי מאסר, כשהוא מנמק כך את התערבותו: "הטעם העיקרי הוא גישתו השיפוטית של בית משפט זה בעבירות נשק, לצורך הרתעת היחיד והרבים, כפי שבוטאה לא אחת בפסיקה. הדבר חל גם על עבירות נשק שאינן ברום המדרג, כמו בנידון דידן, ועניינן החזקת הנשק, ודוגמאות לכך רבות; ראו למשל ע"פ 4329/10 אסמאעיל נ' מדינת ישראל (2010) – עשרים חודש; ע"פ 7655/11 עבד אלגאבר נ' מדינת ישראל (2012) – 15 חודש; ע"פ 555/11 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (2012) – 12 חודש; ע"פ 2398/14 אלהזייל נ' מדינת ישראל (7.7.14) – 13 חודש; ע"פ 3288/14 מדינת ישראל נ' קריספיל (24.8.14) – 18 חודש". בע"פ 3288/14 מדינת ישראל נגד קריספיל נדון ענינו של נאשם שהחזיק שקית ובה אקדח גנוב ומשתיק קול, בית המשפט המחוזי דן את הנאשם ל-9 חודשי מאסר (תוך קביעת מתחם שבין 6 ל-22 חודשי מאסר).

העונש המתאים לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את תסקיר שירות המבחן שוכנעתי כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם במסגרת הטיפולית המומלצת על ידי שירות המבחן ולכן אני סבור כי יש לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את העונש לפי שיקולי השיקום ולכן הענישה במקרה זה צריכה להיות שילוב של צו מבחן ביחד עם מאסר בו יישא הנאשם בעבודות שירות, בעת קביעת משך הזמן בו יבוצעו עבודות שירות אתייחס להמלצת שירות המבחן להטלת ענישה זו שלא לתקופה המקסימלית, על מנת למזער את הפגיעה בתפקודו התעסוקתי היציב ואקח בחשבון את התקופה הארוכה-14 חודש בה היה משוחרר בתנאים מגבילים (ללא הפרת תנאי השחרור).

ולכן הומלץ להעדיף את האפיק השיקומי, המלצה המקובלת עליי במלואה.

סיכום לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: · עונש של 5 חודשי מאסר בפועל בהם יישא הנאשם בדרך של ביצוע עבודות שירות לפי חוות דעת הממונה מיום 14.7.2016 מתקופת המאסר בפועל ינוכו הימים בהם שהה במעצר, מיום 18.5.2015 ועד ליום 27.5.2015.

הראיות לעונש מטעם המאשימה: לא הוגשו ראיות לעונש (לשני הנאשמים אין הרשעות קודמות).

נזכיר כי כמפורט לעיל, באותו עניין נדחה ערעור של נאשם כבן 24 (מבוגר מהנאשמים הנדונים), שעליו הושתו 30 חודשי מאסר בפועל בנסיבות חמורות מאלו הנדונות (הוא הורשע בעבירות היתפרעות, מעשה פזיזות ורשלנות, פעולה בנשק למטרת טירור ומעשה טירור של חבלה בכוונה מחמירה בשל הצתת צמיגים והשלכתם אל עבר שוטרים, יידוי אבנים וירי זיקוקים לעברם לאחר חסימת הכביש באמצעות פחי אשפה).

...

לנוכח כל האמור טענה באת-כוח הנאשם, כי יש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם ולאפשר לו לשוב אל שגרת חייו ואל משפחתו.

אמנם נאמר בתסקיר כי הוא התקשה בכך בשיחתו עם קצין המבחן, אולם בדבריו בדיון שוכנעתי כי חרטתו כנה וכי כדבריו, הפיק את הלקח והוא אף התחייב להימנע מכל מעורבות נוספת בפלילים.

מדבריו בדיון שוכנעתי כי אף חרטתו כנה וכי הוא אמנם הפיק את הלקח וכי לא ישוב לעבור עבירות.

המערער הורשע בביצוע מעשה פזיזות ורשלנות בנשק ואיומים – עבירות על סעיף 338(5) ו-192 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ונדון ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי והועמד בפיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים.

באשר להמלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המערער – ההמלצה מתבססת על היותו אדם נורמטיבי אשר ביצע עבירות על רקע מצוקה כלכלית, והוא מודע כיום לחומרת התנהגותו ומיצר עליה.

...

בע.פ. 344/81, 359 מ"י נ. שחר ואח' פד"י לה(4) 314 נקבע כי: "השרות (שרות המבחן) רואה את עיקר עניינו במיצויו של היבט מוגדר של הנתונים הנאסים לקראת ההרתעה השיפוטית, וביהמ"ש הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים, ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע". לאור כל המקובץ לעיל, העירעור – נדחה.

מנגד ב"כ הנאשם הציג אסופה של פסקי דין מהם ניתן ללמוד שבמקרים בהם הורשעו נאשמים בעבירה זהה, קרי, פזיזות ורשלנות בנשק, העונש שנגזר עליהם היה עבודות לתועלת הציבור ללא הרשעה, ראו ת"פ (מחוזי נצרת) 1085/05 מ"י נ' גדיר יעקב (23.3.06), ת"פ (שלום ב"ש) 49735-09-11 מ"י נ' רן תמם (10.7.12), ת"פ (שלום ת"א) 1675/08 מ"י נ' שמואל (8.6.09).

כב' בית המשפט המחוזי דחה את עירעורו, וקבע כדלקמן: "המערער ידע שהוא מבצע ירי בכינון ישיר, ועשה זאת בכדי להניס אנשים. די בכך כדי לבסס את יסודות העבירה שבה הורשע. כמו כן, המערער היתעלם מאזהרת החייל, והמיר את המשך הירי מתמ"ק עוזי לרובה אם 16 שהטווח שלו אפקטיבי יותר. בסיטואציה זו הירי בנשק הנו לפחות מעשה רשלני. ... ירי לעבר אנשים הנו מעשה מסוכן הטומן בחובו סיכוי לפגיעה בחיי אדם או פציעתם..." (שם, פסקות 5 ו-6).

...

בנסיבות אלה ולאור כל האמור בהכרעת הדין, קבעתי כי "הואיל ובמשפט פלילי עסקינן, אני סבורה כי קיים ספק סביר וכי לא הוכח מעל לכל ספק סביר כי המנוח נפגע מהקליע שיצא מהרובה של הנאשם, ומשכך מצאתי כי יש להורות על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין". עם זאת, קבעתי כי אני רשאית להרשיע הנאשם על פי עובדות שהוכחו בפני בעבירה אחרת.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: עונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, התנאי הוא כי הנאשם לא יעבור במשך תקופה של 24 חודשים מהיום, עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין.

אני מורה לנאשם לבצע עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, על פי המלצת שירות המבחן מיום 5.2.13, במסגרת עיריית טבריה, במתנ"ס אופק בשיכון ג'.

המזכירות תשגר החלטתי לשרות המבחן.