הראשון, כי היה מידע קודם בשוק לגבי הפצה צפויה של מניות סלקום, כך שהנאשם יכול היה לפנות ישירות לדויטשה בנק ולכוש מהם את המניות במחיר מופחת כפי שעשה שאול מאור; השני, כי הנאשם מכר מניות סלקום בחשבונות אקסלנס קודם להפצה, מה שמעיד שידע על ההפצה העתידית; השלישי, פניה מוקדמת של הבנק הבנלאומי לנאשם, קודם להפצה לוודא כי הוא אכן מתעתד לרכוש מניות, והרביעי, השפעה בפועל באופן תרמיתי על שער נייר הערך.
דרכי תרמית
הרכיב השני שיש להוכיח כדי להרשיע בעבירה זו הנו כי המעשה שתוצאתו היא השפעה על שער נייר הערך, צריך לשאת אופי של דרכי תרמית, מבלי שחוק ניירות ערך מיפרט או מגדיר מהם המקרים שיכללו במושג זה (ראו לעניין זה: עניין אדרי, פס' 13 לפסק דינו של כב' השופט, לימים המשנה לנשיאה, ע' פוגלמן).
...
נמצאנו למדים כי כאשר אישום לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך מתבסס על עסקאות אמיתיות, אין בפעולה של העושה, כשלעצמה, סממן חיצוני אובייקטיבי המעיד על דרכי התרמית (בניגוד, כאמור, למצבים שבהם במוקד האישום נדונות למשל עסקאות מלאכותיות).
העד נשאל בחקירה ראשית האם זיהה פעילות לא אתית של הנאשם והשיב (עמ' 317 לפר' ש' 26-21):
"זה לא עלה, היה נקודה אחת של, נקודה מקצועית יותר שהיא יותר הטרידה בנושא של נגזרים, שהוא ביצע פעם אחת איזושהי פעילות שלדעתי הוא לא הבין בעצמו מה הוא עשה. ועלה לנו בכל מערכות הבקרה, הוא הוזהר ובסופו של דבר הכול המשיך כרגיל. לגבי, לגבי התחום המנייתי לא עלו לי חששות כאלה."
העד כהן הבהיר בהמשך כי בשאלת הנגזרים היה מדובר בעניין מקצועי בלבד (עמ' 341 לפר' ש' 8).
כיון שיש ספק האם הרכוש שקיבל הנאשם הושג במישרין או בעקיפין בעבירה, לא ניתן להרשיע את הנאשם גם בעבירה זו.
סוף דבר
המאשימה לא הצליחה להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
