עם זאת, סבורני שלא ניתן לומר, כך על פי השכל הישר וניסיון החיים, כי הסכם הגירושין משקף נאמנה את מצבו הכלכלי של אליהו זגורי בתקופה שחלפה מאז גירושיו מהמשיבה, והמדובר בתקופה של כשנתיים וחצי עד להגשת התובענה.
נראה כי המבקשת ניסתה להצניע במסגרת תצהירה את תרומתו הכלכלית של אליהו זגורי לרווחת חייהם המשותפים, על מנת לתמוך בטענתה כי המיטלטלין נרכשו בכספה בלבד, ולטעמי יש לזקוף לכף חובתה את אי הצגת מלוא הנתונים הנוגעים להכנסותיו של בן זוגה, ואת הישתתפותו בעלות מימון ההוצאות השוטפות של חייהם.
...
בנסיבות אלה, הדעת נותנת כי ההחלטה לשכור את הדירה לא הייתה של המבקשת בלבד, כפי שניתן להבין מעיון בסעיף 5 לתצהירה ("... החלטתי לעבור לדירה שכורה..."), אלא החלטה משותפת של שני בני הזוג, מה גם שהעידה כי התגוררה אצל אליהו זגורי כארבעה חודשים טרם המעבר לדירה השכורה, ושניהם שכרו במשותף את הדירה "אנחנו משכירים דירה יחד מאוגוסט 2015..." (ע' 2, ש' 1-3).
"... אין כל ספק כי יש לדחות את ערעורו של המערער בכל הנוגע לתכולת הדירה. יצוין כי לצורך זה ספק אם כלל יש צורך להיזקק לחזקת השיתוף. מדובר במיטלטלין שנרכשו במהלך החיים המשותפים. אין ראיות שמיטלטלין אלו או אחרים נרכשו על-ידי אחד מבני הזוג, מתוך הכנסותיו הוא ולשם שימושו שלו בלבד. כאמור, החזקה היא שמיטלטלין הנרכשים במהלך החיים המשותפים על-ידי אחד מבני הזוג ומוכנסים למסגרת השימוש המשותף והשוטף, שייכים, בחלקים שווים, לשני בני הזוג. לעניין זה, בהיעדר ראיות סותרות, אין חשיבות לשאלה מי מבני הזוג רכש את הנכס פיזית, ומכיסו של מי יצאה ההוצאה. זהו אחד מן ההסדרים שסעיף 4 לחוק יחסי ממון אינו שולל תחולתם" (פסקה 30; הדגשה לא במקור- מ.ה.).
באשר למכשיר הטלפון הנייד, סבורני שנוכח תפוצתם הרבה של מכשירים אלה, ושכיחות השימוש בהם, ניתן לקבוע כי זה נרכש על ידה לשימושה האישי בלבד, וכך גם לגבי משקפי השמש.
המבקשת טענה, באמצעות בא כוחה, כי בינה לבין אליהו זגורי נחתם הסכם ממון, אלא שלא ראיתי לנכון ליחס לכך משקל של ממש, מכיוון שההסכם נחתם יום לפני הדיון בבית המשפט, ולא מן הנמנע שנעשה מטעמים טקטיים, בניסיון לשפר מצבה של המבקשת בהליך זה.
התוצאה היא שהתובענה מתקבלת לגבי חמשת הפריטים שצוינו לעיל, וניתן פסק דין הצהרתי לגבי בעלותה של המבקשת בפריטים אלה.
התובענה נדחית לגבי יתר הפריטים שצוינו ברשימה.
