אי הפרדה בתלוש שעות רגילות משעות נוספות

בתלוש השכר של התובע לא נעשתה הפרדה בין שעות העבודה הרגילות, לבין שעות הנוספות שעבד התובע.

...

לאור האמור, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר עבודה לחודש 6/12 סך של 1,415 ₪ .

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך - 42,495 ₪ , בניכוי כספים שנצברו לזכותו של התובע בגין תקופת עבודה בנתבעת, בקרן פנסיה ו/או ביטוח מנהלים .

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים , שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

על פי בקשת רוה"ח של הנתבעת, אשר ביקש להגדיר את החלוקה בין השעות הרגילות והשעות הנוספות, נעשתה הפרדה מחודש 2/2016 בתלושי השכר בין השעות הרגילות לשעות הנוספות ושכרה של התובעת נותר כשהיה.

...

דין טענת הנתבעת כי סוכם עם התובעת כי השכר כולל גמול שעות נוספות ולכן השכר השעתי ששולם לתובעת היה גבוה מהמקובל להידחות.

אנו מקבלים את חישובי הנתבעת ומחייבים את הנתבעת בסך 4,307 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים (12,264 ₪ X 12 / 34.6 = 35,392 - 31,085).

נוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 31,322 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה; 41,436 ₪ בגין גמול שעות נוספות; 2,814 ₪ בגין דמי חגים; 5,401 ₪ בגין הפרשי שכר; 4,307 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים.

על יסוד האמור, תבע התובע תשלום פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ופצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), לרבות בגין אי הפרדת שעות רגילות ונוספות והפרשי שעות נוספות ועבודה בשבת.

...

על כן, דין תביעתו ברכיבים אלו – להידחות.

מאחר שהתובע לא הוכיח שהפנה לנתבעת דרישה כאמור, ומשהחוק אינו מחייב מעסיק ועובד לחתום על הסכם עבודה ביניהם – יש לדחות את תביעת התובע גם ברכיב זה. דיון בתביעה שכנגד כאמור, במסגרת התביעה שכנגד עתרה הנתבעת לחייב את התובע להשיב לה את הסכום ששילמה לו עבור פיצויי פיטורים (132,614 ₪) וכן את יתרת ההלוואה שנותרה לו, בסך 11,950 ₪ (ס' 24-26 לכתב התביעה שכנגד).

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי דינן של שתי התביעות – הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד – להידחות.

לאחר חודש 12/2008 הנתבעת רשמה את שעות עבודתו בפועל אך לא הפרידה בתלוש השכר בין השעות הרגילות לשעות הנוספות ולא רשמה את התמורה הכספית המשתלמת עבורן.

...

ואלה השאלות בהן עלינו להכריע: מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים? מהו שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים והזכויות השונות? האם זכאי התובע להשבת ניכויים שלא כדין? האם זכאי התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות? האם זכאי התובע לתשלום בגין עבודה בימי שישי? האם זכאי התובע לתשלום פדיון יתרת ימי חופשה? האם זכאי התובע לתשלום הפרשי דמי הבראה? האם זכאי התובע לתשלום פיצויי בגין תלושי שכר לא תקינים? האם יש לקבל את התביעה שכנגד? להלן נדון בשאלות כסדרן; מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים? התובע טען, כי בתאריך 23.11.2017 ערכה הנתבעת רישום פנימי כוזב לפיו כביכול הוא מבקש לסיים מיוזמתו את עבודתו אצלה.

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד ובהתאם הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן: סכום של 6,183 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים.

יתר רכיבי התביעה נדחים במלואם כך גם התביעה שכנגד נדחית במלואה.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד - בהתחשב בתוצאה אליה הגענו ובהתחשב בעובדה שמתוך תביעה של כמעט מיליון ₪ חוייבה הנתבעת בסכום של פחות מ 37,000 ₪ (כלומר פחות מ- 4% מסכום התביעה) החלטנו שיש מקום לחייב את התובע לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

מקובלת עלינו הטענה כי לפי סע' 4.4 להסכם העבודה, הייתה אמורה להתבצע הפרדה בתלוש השכר בין שעות העבודה הרגילות לשעות העבודה בימי המנוחה השבועית.

לא נעלמה מעינינו הוראת סע' 5 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 הקובעת כי – "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 – רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על ידי שר העבודה." על אף האמור, מהסכם העבודה אפשר להבין איך חושב שכר התובע ובגין כמה שעות, בין היתר כיצד חישבו את התשלום בשבת.

...

אין די בראיה ובטענות שהוצגו לעניין זה, ומכאן הן נדחות.

לסיכום: אנו דוחים את תביעת התובע להכיר בעבודה בקבוצת הבוגרים כעבודה מזכה בשכר לרבות מלוא הזכויות שנתבעו מתוקף טענה זו. לגבי יתר רכיבי התביעה אנו קובעים כדלקמן: רכיב התביעה להשבת ציוד או שוויו – נדחה דמי נסיעות התקבל בסך 3,892 ₪ פיצוי בגין פיטורים בהעדר שימוע בסך 7,000 ₪ פיצויי פיטורים בסך 7,602 ₪ (יש לנכות מהסכום שנפסק את הפיצויים הצבורים) הודעה מוקדמת בסך 4,420 ₪ שכר עבודה בשבתות – נדחה הפקדות לפנסיה – נדחה פדיון דמי הבראה בסך 1,256.5 ₪.

הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך 9,000 ₪ תוך שלושים יום מהיום אחרת יישא הסכום הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.