מקובלת עלינו הטענה כי לפי סע' 4.4 להסכם העבודה, הייתה אמורה להתבצע הפרדה בתלוש השכר בין שעות העבודה הרגילות לשעות העבודה בימי המנוחה השבועית.
לא נעלמה מעינינו הוראת סע' 5 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 הקובעת כי – "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 – רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על ידי שר העבודה."
על אף האמור, מהסכם העבודה אפשר להבין איך חושב שכר התובע ובגין כמה שעות, בין היתר כיצד חישבו את התשלום בשבת.
...
אין די בראיה ובטענות שהוצגו לעניין זה, ומכאן הן נדחות.
לסיכום:
אנו דוחים את תביעת התובע להכיר בעבודה בקבוצת הבוגרים כעבודה מזכה בשכר לרבות מלוא הזכויות שנתבעו מתוקף טענה זו. לגבי יתר רכיבי התביעה אנו קובעים כדלקמן:
רכיב התביעה להשבת ציוד או שוויו – נדחה
דמי נסיעות התקבל בסך 3,892 ₪
פיצוי בגין פיטורים בהעדר שימוע בסך 7,000 ₪
פיצויי פיטורים בסך 7,602 ₪ (יש לנכות מהסכום שנפסק את הפיצויים הצבורים)
הודעה מוקדמת בסך 4,420 ₪
שכר עבודה בשבתות – נדחה
הפקדות לפנסיה – נדחה
פדיון דמי הבראה בסך 1,256.5 ₪.
הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך 9,000 ₪ תוך שלושים יום מהיום אחרת יישא הסכום הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.