ביום 19.3.17 נדון המשיב בגין שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה ושלוש עבירות של נהיגה כשרשיון הנהיגה פקע למעלה משנה, למאסר בפועל של 3 חודשים ופסילה למשך 32 חודשים (תוך הפעלת מספר עונשי פסילה מותנים); ביום 12.9.18 נדון בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה כשרשיון הנהיגה פקע למעלה מ-6 חודשים, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה בקלות ראש, אי ציות לשוטר, ואי ציות לאור אדום ברמזור, לעונשים הכוללים, בין היתר 10 חודשי מאסר בפועל (תוך הפעלת מאסר מותנה בן 8 חודשים בחופף), פסילה בפועל למשך 24 חודשים (תוך הפעלת פסילה על תנאי בת 12 חודשים), ומאסר על תנאי בן 6 חודשים, שהוא בר הפעלה בעניינינו.
המאסר המותנה בן 6 חודשים, שהוטל על המשיב בבית המשפט לתעבורה בירושלים ביום 12.9.18, ואשר הופעל ע"י בית המשפט קמא, ירוצה באופן מיצטבר לעונש המאסר הנ"ל.
בסך הכל ירצה המשיב 18 חודשי מאסר בפועל, מהם ינוכו ימי מעצרו וימי המאסר שריצה בתיק זה.
עונש הפסילה בפועל בן 36 חודשים (הכולל גם הפעלה בחופף של פסילה מותנית בת 12 חודשים) שהטיל בית המשפט קמא, יעמוד בעינו, אך ירוצה במצטבר לכל עונש פסילה אחר.
...
בנסיבות אלה אני סבורה כי השתת עונש פסילה נוסף ממושך באופן מצטבר לשנות הפסילה התלויות ועומדות כנגד הנאשם לא תועיל להרתעתו האישית של הנאשם ובוודאי לא לאינטרס הציבורי, כפי שפורט לעיל".
עם זאת, על אף שקבעתי כי ראוי היה להטיל על המשיב עונש המצוי בסמוך לרבע העליון של מתחם העונש ההולם, החלטתי להטיל עליו עונש מתון יותר מהעונש לו היה ראוי בערכאה קמא, זאת נוכח ההלכה לפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין; ובהתחשב בכך שהמשיב כבר סיים לרצות את העונש שהוטל עליו ע"י בית המשפט קמא, ויהא עליו לשוב לריצוי יתרת מאסרו (הגם שלפי סעיף 213(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אין בריצוי מלוא העונש כדי להשפיע על העונש שניתן להטיל במסגרת הערעור).
לפנים משורת הדין, ונוכח תוצאות הערעור, החלטתי שלא להטיל על המשיב קנס, הגם שמקובלת עליי טענת המערערת, כי במקרה מעין זה היה מקום להטיל קנס משמעותי, זאת בעיקר נוכח הזלזול החוזר ונשנה בהחלטות שיפוטיות, וביצוע עבירות תעבורה חוזרות תוך סיכון הציבור, ונוכח שיקולי ההרתעה.
לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל, ואני מורה כדלקמן:
במקום עונש המאסר של 7 חודשים שהטיל בית המשפט קמא, יוטלו על המשיב 12 חודשי מאסר בפועל.
