אי הפעלת אמצעי אזהרה מתאימים ע"י רכב שנתקע

עוד נטען כי במקום התבצעו עבודות של תיקון מדרכות, וכי הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה להסרת מפגע הדרך, ולא הציבה שלטי אזהרה, גידור או כל אמצעי אחר שנועד להבטיח מעבר בטוח לעוברים ושבים.

ובחקירתה הנגדית אמרה: "יש בור עם קצת בטון מסביב. אני נתקעתי בה עם הרגל הזאת, ובדיוק ראיתי עצמי בריצפה. לא יודעת, או שהרגל נכנסה לבור או נתקעה בבטון. העיקר, החתיכה הזאת הפילה אותי, ובדיוק התחלתי לצעוק: 'היד, היד'" (עמ' 7).

הפסיקה שהובאה על-ידי כבוד אב-בית-הדין חברי השופט גרוס ידועה ומקובלת עליי ואכן היא מדריכה אותנו, אולם אין היא מתייחסת למכשלות שיש בהן באופן בלתי סביר כדי לגרום לנפילתו של אדם שהפעיל זהירות רגילה ומקובלת בזמן הליכתו על מדרכה.

ההבחנה צריכה להיות בין דברים רגילים כגון בליטה קטנה או משהו דומה לבין מכשלות מהותיות שהן בגדר של "בור כרה ויחפרהו" או "סדק סדק תירדוף". העדר תאורה מתאימה מוסיפה אף היא לסיכון אשר אדם נמצא בו, כאשר הוא מהלך במקום בו אין הוא מצפה לקיומו של סדק מהותי ולהפרשי גובה בעקבותיו.

בעניינינו, הוכח כי התובעת נתקלה במפגע שבכביש לאחר רדתה מהמדרכה אל הכביש על מנת להכנס לרכב של בִּתָּה.

...

הפסיקה שהובאה על-ידי כבוד אב-בית-הדין חברי השופט גרוס ידועה ומקובלת עליי ואכן היא מדריכה אותנו, אולם אין היא מתייחסת למכשלות שיש בהן באופן בלתי סביר כדי לגרום לנפילתו של אדם שהפעיל זהירות רגילה ומקובלת בזמן הליכתו על מדרכה.

עוולת הרשלנות - יסוד האשם: רכיב חובת הזהירות הגעתי למסקנה כי הוכחה התרשלות של הנתבעת.

הצדדים יפעלו על-פי החלטתי מיום 18.12.2014 לגבי מינוי ד"ר אמנון ישראל כמומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי.

העד תאר את מצב הרכב כך: "הגלגל הימני צמוד למדרכה... ראיתי אדם תקוע, מדבר איתו ולא מגיב, היה מלוכלך בצד הכסא, באתי לצד השני, אדם חגור על ההגה, שמוט, שמן, גדול, הראש מוטה קדימה. שמעתי שזה מונע, חששתי שירים את הרגל, רציתי לשחרר, ניסיתי קודם לכבות, לא הצליח כי היה בדרייב. בלם יד היה מורם כלפי מעלה. בלב דאגתי מכל רגע נתון. יש לי אוטו הילוכים. ידעתי כשלא לוחצים על הברקס ההילוך לא זז. הפניתי והעברתי למצב חניה. הנהג הקיא" (ר' עמ' 13 מול ש' 22-26).

בנסיבות עסקינן בעדות יחידה של בעל דין מתחת לגיל 14 לגביה על ביהמ"ש לנמק מדוע הסתפק בעדות זו בלבד (ר' ע"א (מחוזי חיפה) 2322/04 סאוסן אסדי (קטינה) נ' המועצה המקומית דיר אל אסד פ"מ תשס"ד(1) 481, 487 (2005)) ולא די באזהרה עצמית של השופט כי עסקינן בעדות יחידה אלא נידרש טעם אמיתי שבהערכת העדות הנעוץ בהגיונם של הדברים או טעם מיוחד אחר שיש לעלותו על הכתב (ע"א 79/72 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' יצחק יעקב ופרידה פולק ואח' פ"מ כז(1) 768, 771 (1973)).

משלעדות הבן הצטרפה עדות הגב' גרינפלד ניצה הנני לקבוע כי היתרחש ארוע ובו כתוצאה מחדירת אופנוע לנתיב נסיעתו סטה רכב המנוח תחילה שמאלה ואח"כ התיישר ימינה ובהמשך נבלם ע"י המנוח, לרבות הפעלת בלם היד וכן האורות המהבהבים.

לטעמו, כל הפעולות שביצע המנוח קודם לעצירה מוחלטת של הרכב ובהן הסטת הרכב אינסטינקטיבית לשמאל ולאחר מכן החזרתו ימינה על מנת שלא להתנגש באופנוע שחדר לנתיב נסיעתו, בלימת הרכב והותרת סימני בלימה על הכביש, עצירת הרכב עם בלם יד עד כדי שמיעת חריקת בלמים והדלקת אורות ההבהוב, כל אלה מעידים כי המנוח הבין את משמעות הסיכון שהיווה האופנוע בכניסתו הבלתי צפויה אל מסלול נסיעתו ונקט לשם כך באמצעי הזהירות המתאימים (ס' ה' לחווה"ד).

...

עוד העיד ביחס למקום האירוע מר מיכאל קלבנסקי ממד"א שהיה פרמדיק בתחנת מד"א אשקלון, זכר את האירוע וציין, כי "מצד הנהג לא היתה התרשמות שמדובר בתאונה" (עמ' 6 מול ש' 1-2), אך באשר למיקום הרכב בעת הגעתו ציין, כי זה חנה "במקביל לגדר בית הספר... נראה לי שהיה מקביל למדרכה. זה מה שאני זוכר. יכול לטעות... כשאני עוצם עיניים ומנסה להיזכר זוכר אוטו עומד בסמוך במקביל למדרכה, יש גם גדר מתכת של בית ספר... במקביל. כמה מטרים מהגדר. לא זוכר כמה מטרים מהמדרכה" (עמ' 6 מול ש' 22-28).

פרופ' רכס מציין כך: "אני סבור כי 'האירוע החריג' בו היה מעורב המנוח הביא לדימום המוחי ולמותו עקב כך" והוסיף, כי קיים "קשר סיבתי בין דחק נפשי חריג לבין התרחשותו של האירוע המוחי בעקבותיו" פרופ' רכס מודע לרמת ה-inr הגבוהה בדמו של המנוח שמציגה רמת פעילות קומדין (תרופה מדלדלת דם) מעל לרמה המקובלת, דבר הכרוך בסיכון מוגבר לדימום ספונטאני אך מוסיף, כי: "מאידך עד לשנייה בו הופיע האופנוע במסלול הנהיגה של המנוח, לא התרחש דימום כזה. סמיכות הזמנים ההדוקה והמובהקת בין האירוע החריג לבין הופעת הדימום מעידה אף היא על הקשר הסיבתי בבחינת 'גורם ותוצאה' את לחצי הדם הגבוהים שנמדדו במיון ב'ברזילי' אני מייחס ליתר לחץ הדם ממנו סבל ואך ביקר לתגובה אוטונומית חדה לדימום המוחי ולעליית הלחץ התוך גולגולתי. אני סבור כי אלמלא ה'אירוע החריג' הדימום התוך מוחי לא היה מתרחש כלל או מתרחש במועד מאוחר כלשהו...אני סבור כי ה'אירוע החריג' היה בבחינת 'הקש ששבר את הגולגולת הדקה' וגרם לדימום המוחי במועד בו פרץ. בנסיבות האמורות אני סבור כי יש קשר סיבתי בין האירוע החריג המתואר לעיל לבין האוטם המוחי שנגרם למנוח סמוך לאחר האירוע הנ"ל ופטירתו בסמוך לאחר מכן עקב כך". פרופ' רכס נחקר בחקירה נגדית ועמד על דעתו.

מעבר לכך, גם מבחן השכל הישר מלמד, כי בהלה/פאניקה/סטרס הנגרם כתוצאה מאירוע מסכן חיים המתחולל על הכביש, הגורם לסטייה מנתיב הנסיעה, חזרה אליו ובלימת הרכב, מהווה חלק מהסיכון התחבורתי, כחלק מהאינטואיציה הבריאה, ההיגיון הפשוט והתחושה הטבעית כי אירוע כזה המתרחש תוך כדי נסיעה וגורם לנזק שנגרם בפועל הינו בגדר "תאונת דרכים". סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע כי המנוח נפטר בשל אירוע שהינו תאונת דרכים כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים נשוא חלק זה של ההליך בסך 23,400 ₪.

בארוע היו מעורבים 4 רכבים שניזוקו והוגשה הודעת צד ג' כנגד רכב שנתקע עקב תקלה ונטען לגביו שנוכח העדר הפעלת אמצעי אזהרה מתאימים כדין נגרמה התאונה.

מר ציון ז'ק (הנתבע 2 שנמחק מכתב התביעה) היה הנהג ברכב אשר פגע ברכבו של מר אביב ונפגע מאחור מרכב הנהוג ע"י מר ישראלי.

המחלוקת בין הנתבעים וצדדי ג' נסובה סביב השאלה באם לצדדי ג' אחריות כלשהיא לעצם קרות התאונה כאשר רכבה של צד ג' 1 עמד וחסם נתיב נסיעה וכל זאת מבלי שהפעילה אמצעי אזהרה מתאימים כדין.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ודין ההודעה לצד ג' להידחות וזאת מהטעמים הבאים: התובעת העידה כי בלמה את רכבה מאחורי רכב צד ג' 1 במרחק בלימה שנע בין מטר לשניים.

לסיכומו של דבר, הנני מחייב את הנתבעים 1 ו 5, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 3,190 ₪.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים 1 ו 5, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 500 ₪.

נסיבות הארוע בתצהיר עדותו הראשית מתאר התובע את היתרחשות הארוע כדלקמן: "ביום 25.10.07 לקראת סוף יום העבודה, נפגעתי תוך כדי טפול ברכב כאשר חתיכת מתכת ניתקה מגוף הפטיש וחדרה אל תוך ידי השמאלית. למוטב לציין, כי העבודה בוצעה תחת לחץ שהופעל על ידי המעסיק לסיים לפי סיום יום העבודה. כמו כן, לא הבחנתי מיד בגוף הזר שחדר לידי, אלא סברתי כי מדובר בחבלה כהה שתחלוף. זמן קצר לאחר מכן, החל לזרום דם מן המקום החבול. פניתי למשרד המוסך, אז עזרה לי המזכירה לחבוש את היד וחזרתי לעבודה... מיד לאחר הפגיעה לא הערכתי את חומרת הפגיעה ומאחר והיה עליי לסיים את הטיפול ברכב לפני סיום העבודה המשכתי חרף הכאבים ביד את עבודתי". התובע תיאר את נסיבות הארוע באופן דומה בפני הצוות הרפואי בחדר המיון בבית חולים סורוקה, שם קבל טפול הרפואי ביום 28.10.07 וכך נרשם באנמנזה: "לפני שלשה ימים נפגע מנתז פטיש בכף יד שמאל" וכן בטופס בל/250 אשר מולא ע"י אחראית כוח אדם במוסך ובו נרשם: "לטענתו, נפגע בזמן שהיכה עם פטיש על חלק שתפוס במלחצים, שבב קפץ לתוך כף ידו השמאלית". מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של אלי קלדרון, המנהל המקצועי של המוסך בו הועסק התובע ותצהירה של אתי תומסיס, אחראית כח אדם אצל הנתבע 1.

באשר לסתירות אשר נימצאו בעדותו של התובע ביחס לשעת היתרחשות הארוע והפניה לקבלת טפול רפואי, התרשמתי כי מדובר באי התאמות אשר נובעות מאי הבנה או אי דיוק בפרטים אשר נימסרו לבא כוחו בעת מילוי השאלון ולגב' תומסיס בעת מילוי טופס בל/250 וכי אין מדובר בגירסאות סותרות אשר פוגעות במהימנות גירסתו של התובע ביחס להתרחשות הארוע כנטען על ידו, כפי שיפורט להלן.

שאלת האחריות האם נסיבות הארוע מקימות חבות לנתבעים? התובע היתייחס בתצהירו לרשלנותו של נתבע 1 וטען להעדר הדרכה ופקוח באופן כוללני וגורף: "נזקיי ארעו, בשל אחריותם ו/או רשלנותם ו/או אשמתם של מעסיקיי "מוסך קלדרון" אשר לא דאג לספק לי כפפות ו/או מגני ידיים למניעת חבלות למיניהן, לא הדריכו ו/או הזהירו אותי בדבר הסכנות הכרוכות בעבודה מסוג זה והדרך להמנע מהן, לא הדריכו אותי בדבר אמצעי זהירות בעבודה ו/או לא סיפקו אמצעים כאלו, לא דאגו לשיטת עבודה בטוחה ולא ערכו הסברים בטיחותיים, לא דאגו לתדרך אותי בנוגע לשיטות עבודה בטוחות, לא דאגו לבצע בדיקות בטיחות במהלך העבודה הן לאופי ביצוע העבודה ובן לציוד בו הנני נידרש להשתמש, לא תחזקו ו/או שימרו ו/או בדקו את כלי העבודה ותקינותם, לא הקפידו ו/או לא קיימו ו/או היתעלמו מפקודת הבטיחות בעבודה והתקנות אשר הותקנו על פיה, לא נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת התאונה על אף שיכלו וחייבים היו לעשות, לא דאגו לפיקוח עליי בזמן העבודה, נהגו בחוסר זהירות ו/או חוסר אכפתיות ו/או בפזיזות ולא כפי שמעביד סביר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין, במעשיהם ו/או מחדליהם הפרו את כללי הבטיחות המקובלים, לא עשו מאומה ו/או לא עשו די ו/או לא נהגו כפי שמעביד סביר ונבון היה נוהג בנסיבות המקום והמקרה על מנת למנוע את התאונה".

מלבד הטענה להדרכה ופקוח על עבודתו של התובע היתייחס מר קלדרון היתייחס בתצהירו לתקינותם של כלי העבודה במוסך ועמידתם בתו תקן כמו גם למגוון כלי העבודה והאפשרות להסתייע בחרט לבצוע פעולות חילוץ מקום בו לא עלה בידי המכונאי לבצע חילוץ בעזרת מכבש: "כלי העבודה במוסך הנם איכותיים ותקניים ועומדים בתקן iso9002. במוסך מיגוון רחב של כלי עבודה אשר נועדו לייעל את העבודה וכך למשל לשם חליצת חלקים "תקועים" קיים במקום מכבש בלחץ גבוה ואין צורך להשתמש בפטיש לבצוע עבודה זו. יתרה מכך, אנו מעסיקים במוסך חרט אשר כל תפקידו לחלץ באופן בטוח את אותם חלקים שהמכונאים לא הצליחו לחלץ באמצעות המכבש ובהתאם להוראות היה על התובע לפנות אליו לבצוע החילוץ.

...

סיכומו של דבר, גרסתו של התובע לפיה ההכאה בפטיש לצורך ניתוק חלקים היתה בבחינת "נוהל בעבודה" וכי ביצע פעולה זו במקרים שונים קודם לאירוע לא נסתרה.

וברי, כי אם סבר המעביד כי את חילוץ המשולש יש לבצע בסיוע החרט, הרי שלא היה פיקוח יעיל על ביצוע העבודה בשיטה זו. בהעדר ראיות לקיומה של הכוונה ספציפית באשר לשימוש בכלים השונים והמקרים בהם יש להסתייע בחרט, כמו גם העדר ראיות לפיקוח על העובדים וביניהם התובע, הגעתי למסקנה כי לא נתנה הדרכה מספקת לגבי אופן השימוש בכלי העבודה השונים וכי התובע לא הודרך באיזה מקרים עליו לפנות לחרט.

לפיכך, אני קובעת כי שאין בהתנהגותו של התובע אשם תורם בשיעור כלשהו להתרחשות האירוע ולקרות הנזק.

לאור התשתית הראייתית הקונקרטית שהונחה לפני כאשר עסקינן בעדות שוטר אחד, שהדו"ח שהוא ערך לוקה בחסר, ובהמשך לקביעתו, על סמך התרשמותי הישירה, שלא מצאתי כי עדותו מהימנה קורקטית וקונקרטית לעניין השאלה שבמחלוקת ובהתאם אינני נותנת לה משקל גבוהה, וכן שמלבדו לא נערך ולו מיזכר אחד ע"י השוטרים שנכחו בשטח במפגש הראשוני עם הנאשם, כשמנגד הנאשם כפר מההזדמנות הראשונה בכך שנהג ועד לעדותו בבית משפט, כאשר לא נתקבלה גירסתו המפורטת במעמד הארוע או בסמוך לו במסגרת חקירה תחת אזהרה, הנני לקבוע כי בנסיבות מתקיימת ההנחה לפיה קיימת אפשרות שתוצאות החקירה והרישומים החסרים של יתר השוטרים שנכחו בשטח, היו תומכות בגירסת הנאשם, ומכאן ההעדר מעלה פגם מובנה בראיות התביעה, בתיק זה. מכאן מתעוררת השאלה החלופית- האם גרירת האופנוע נחשבת לנהיגה? הדין סעיף 10(א) לפקודת התעבורה קובע: "(א) לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר." על פי תקנה 164 לתקנות התעבורה: "לעניין חלק זה, מי שמסיע רכב בכוח גופו דינו כדין נוהג רכב". (ההדגשה אינה במקור, ג'.ע.ש.) בעיניין זה אפנה להחלטתו של כבוד השופט מ' אילן בע"פ (ת"א) 1681/85 דעבול נ' מדינת ישראל, לפיה דחיפת כלי רכב בכוח הגוף או הובלתו ביד, להבדיל מרכיבה עליו, אינה בבחינת נהיגה לצורך סעיף 10(א) לפקודה, שכן אילו דחיפה כזאת היתה בבחינת נהיגה לא היה מתקין התקנות נזקק לתקנה מיוחדת זו לעניין חלק ב' לתקנות התעבורה.

מאחור יותר ובהקשר לעבירת נהיגה בשיכרות, נקבע ע"י בית המשפט העליון בעיניין יבגני קרופצקי נ' מדינת ישראל (רע"פ 5166/14, פורסם בנבו 05.05.15) מבחן "השליטה האפקטיבית" על אמצעי הפעולה, הבקרה והשליטה של הרכב, במטרה להגדיר את רכיב "הנהיגה" במקרים, זולת המצב הטבעי והרגיל בו הרכב מצוי בתנועה.

מבחן זה מאפשר לקבוע, בנסיבות המתאימות, כי בוצעה עבירה של נהיגה בשיכרות, גם במצב בו הרכב לא היה בתנועה.

בשעות מאוחרות של הלילה קיבל טלפון מבן מישפחה שמתקן אצלו רכבים שנתקע עם הקטנוע שלו ליד הבית ממש בכביש, לא יכל להכניס את הקטנוע כי אין חניה בשכונה והבית מורכב מ-8 דירות (עמ' 27 לפרו', ש' 26-28).

מכאן לא הוכחה אף עבירת השכרות, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי, וזאת מהנימוקים שלהלן : כשלים בזמנים, בהשגחה וברישומם הוכח לפניי שהנאשם הועבר מהשוטר דהן למפעיל הינשוף בשעה 03:30 והשוטר בן טל החל את בדיקת הינשוף בשעה 03:31 (ר' דין וחשבון על בדיקת שיכרות באמצעות מכשיר ינשוף (ת/7) ו3 פלטי הנשיפה (ת/4)).

...

לאור כל האמור, זיכיתי את הנאשם מעבירת נהיגה כשמעולם לא הורשה לנהוג לסוג זה. מעבר לנדרש אבחן עבירת נהיגה בשכרות באשר לעבירת הנהיגה בשכרות, ואף שהפסיקה הבחינה בין גרירה לגרירה ברכיבה מכוח הרגליים, ואף שלא נמצא כל חיזוק שעדות השוטר שהבחין בנאשם נוסע באופנוע וכאשר זיהה את המשטרה הוריד רגליים, ומעבר לנדרש, ובהנחה שניתן להסתמך על הגרירה לקביעה שהנאשם נהג באופנוע לצורך עבירת השכרות, אבחן מעבר לנדרש את עבירת הנהיגה בשכרות.

לאחר שבחנתי את העדויות והראיות ושקלתי אותם, הגעתי למסקנה כי קיימים כשלים וחוסרים מהותיים ולא מבוטלים.

אחרית דבר לאור כל האמור, לא הוכח לפניי רכיב הנהיגה ביחס לעבירת נהיגה של בלתי מורשה לסוג לפי סע' 10 (א) לפקודת התעבורה, ומעבר לנדרש וככל וגרירת האופנוע הינה "נהיגה" לצורך עבירת נהיגה בשכרות, קבעתי כי קיימים כשלים מהותיים היורדים לשורשו של עניין.