אי הפניית העובד לשימוע לפני פיטורים

"משכך ובשל יחסי האנוש הרעועים של התובעת מלכתחילה...ביום 22.11.2016 זומנה התובעת לשיחת שימוע לפני פיטורים" (ר' סעיף 32 לכתב ההגנה).

בהקשר זה סיפרה התובעת על חילופי דברים בינה לבין עובדת אחרת, אשר אמרה לתובעת אגב ויכוח, שעליה להפנות את כעסה למי שמאשימים אותה בגניבה ולא כלפיה; · נוסח מכתב הפיטורים שהיה משפיל ומבזה; · התשאול שנעשה על ידי חברת החקירות בוצע במקום פומבי, תחת עינם הבוחנות של העוברים והשבים.

...

אשר על כן, לאור משבר האמון החמור שנוצר, ולאחר שהחברה בחנה את מכלול השיקולים הרלוננטים לרבות מכלול הטענות והנימוקים שהעלית בישיבת השימוע, לא מצאנו שיש בהם כדי לשנות מהכוונה לסיים את העסקתך והוחלט על סיום עבודתך בחברה.

מצאנו שיש לדחות טענתה זו של התובעת משני טעמים: ראשית, התובעת לא הצליחה לדבוק בסיפור אחד קוהרנטי, דבר שלא תרם לאמינות גרסתה, בלשון המעטה.

להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו. נתייחס תחילה לעדות המצהירים מטעם הנתבעת, אשר לטעמנו מובילה למסקנה כי פיטורי התובע היו בזיקה ישירה לתלונותיו הרבות בעיניין החום הכבד ששרר במטבח, וכי נטישתו של התובע את המטבח בבוקר יום 30.7.2018, הוותה אצטלה בלבד לזימונו לשימוע לפני פיטורים.

מהלך עדותה, כאשר נישאלה של מי ההחלטה הסופית בפיטורי התובע, ניסתה להיתחמק ממתן מענה ברור לשאלה – גם כאשר הופנתה לדבריה בשיחת השימוע בעיניין זה, וכך השיבה: [footnoteRef:14] [13: כפי שעולה משיחת השימוע כמו גם טענת התובע במסגרת סעיף 3.2 לסיכומי התשובה, אשר לא נסתרו.

לעניין זה, דעתנו היא, כי תלונת התובע לא הופנתה ל"רשות המוסמכת" לקבל את התלונה, לבדוק אותה או לחקור בעיניינה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסכום של 25,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר במועד, בהתאם להוראות סעיף 26א. לחוק הגנת השכר בסך של 5,461 ₪.

תביעת התובע לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים – נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

התובעת, גברת ריטה אמוייאב, הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בארוע קרדיאלי שארע לה עקב קבלת זימון לשימוע לפני פיטורים, כפגיעה בעבודה.

עם זאת המומחה הוסיף ש"התובעת המשיכה עם תלונות של כאבים, והיה חשש לארוע חוזר הופנתה לבדיקות אקו לב ובדיקות מאמץ חוזרות ולבירורים נוספים (אורתופד, נפשי)" ולכן ניתן לפנים משורת הדין לקבל את קביעת הקרדיולוג שטיפל בתובעת כי תקופת המחלה נמשכה 3 חודשים. המומחה הבהיר שימי המחלה שניתנו לתובעת מעבר ל-3 חודשים אינם קשורים למצבה הקרדיולוגי.

...

אין בידי לקבל את טענות המוסד שהן טענות רפואיות שעל פני הדברים עומדות בסתירה לקביעת המומחה.

סוף דבר – תביעתה של התובעת מתקבלת במובן זה שהאירוע מיום 20.5.2019 הוא בגדר פגיעה בעבודה, המזכה את התובעת בדמי פגיעה לתקופה בת 3 חודשים.

התובע טוען שזימונו לשימוע עקב ריבוי ימים רצופים בהם התובע נעדר עקב מחלה, זלזולו ופקפוקו של מר חולי באמיתות המחלה שלגביה המציא התובע אישורי מחלה, והקלות שבה מר חולי הרשה לעצמו להזמין את התובע לשימוע לפני פיטורים עקב כך, ואותה קלות ביטל את הזימון לשימוע כאשר התובע הודיע למר חולי על כוונתו להתייצב לשימוע עם מר מגן (בן זוגה של אימו), ממחישים שימוש לרעה של מר חולי בכוחו כמנהלו של התובע ושליטה פסיכולוגית שהפעיל כלפי התובע.

" ובהמשך, התובע הופנה להודעה ששלח למר חולי ביום 1.12.20, שבה הסביר למר חולי ש"פה מדובר במשמרת ארוכה ואני מחפש כאלו ועד שמגיע מתנה כזאת לא לקחת?". ההקשר של ההודעה הנו הודעה של התובע למר חולי שמנב"טית של לקוחה של הנתבעת שיבצה אותו למשמרת לילה ארוכה במודיעין. מר חולי הודיע שאינו מאשר זאת, והתובע שאל "למה אחי מה יש?". מר חולי השיב שהוא אמור לעבוד בבוקר במודיעין עלית, כי התובע ביקש ממנו חופש על מנת לנוח קצת ו"אני לא סתם מחפש מישהו להחליף אותך.

...

סיכומו של דבר הינו, ששלוש הדרכים שבהן באו לידי ביטוי ההתעמרות התעסוקתית לה טען התובע – השימוש בביטויים קשים, פוגעניים, אלימים לכאורה, כמו גם השיבוצים של התובע – מיקומם ואורך המשמרות להן שובץ, וכן השימוש הכוחני בסמכויות הניהול כמודגם בזימון לשימוע – לא היוו התנהגויות חוזרות שמטרתן הייתה ערעור בטחונו של התובע בקיומה של סביבת עבודה הוגנת, ובית הדין אינו מקבל את טענת התובע כי הוא חווה חוויה סובייקטיבית של ערעור בטחונו בסביבת עבודה הוגנת, או שהוא חש מאוים על ידי מר חולי, או שהוא חש שלא יכל לעמוד מול מר חולי ולהציג בקשות ודרישות, ולשים גבולות לבקשות שסבר שהן בלתי ראויות.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורכת דין בסך 8,000 ₪.

הנתבע אישר שהתלושים שהונפקו לתובע היו פקטביים ואף הודה "עבדנו על שילטונות המס". על בסיס אלו טוען התובע כי הוא זכאי לסעדים שתבע: פצויי פיטורים או לכל הפחות הפקדות פיצויים לפנסיה; דמי הודעה מוקדמת; דמי הבראה; פדיון חופשה; הפקדות לתגמולים; פיצוי בגין העידר הודעה לעובד ופצוי בגין הפרת זכותו של התובע לשימוע לפני פיטורים.

הרמת מסך עיינו בטענות התובע ביחס להרמת מסך ההיתאגדות ולא מצאנו בהן הצדקה לעשות כן. שני הצדדים הפנו לעניין טוקו שף, בו חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה "בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השמוש באישיות המשפטית הנפרד של החברה נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובילבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...". ובאותו עניין קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים: "אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פקטביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האיזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההיתאגדות של החברה." הדברים האמורים יפים ככלל גם לענייננו.

...

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 21,600 ש"ח. הפקדות מעסיק לדמי גמולים תקופת הזכאות לנוכח טענת ההתיישנות הינה 82 חודשים.

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי חלף הפקדות לפנסיה בסך 44,280 ש"ח (9,000 * 82 * 6%).

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 78,570 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2020.