כתב האישום ייחס לנאשמת עבירה של אי העמדת מגורים הולמים -עבירה לפי סעיף 2ב(4) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") - שנעברה ביחס לשלושה עובדים, אזרחי סין, ששמותיהם נקובים בכתב האישום (להלן: "העובדים").
]
מושכלות ראשונים דורשים מהמאשימה להוכיח מעבר לקיומו של ספק סביר את היסודות העובדתיים של העבירה המיוחסת לנאשמת, דהיינו כי הנאשמת במקרה דנן העמידה לרשות העובדים הזרים מגורים שאינם הולמים על פי ההגדרה בחוק; ואת היסוד הנפשי לעבירה, קיומה של מודעות, לרבות עצימת עיניים, מצד הנאשמת בקיומם של היסודות המרכיבים את העבירה המיוחסת לה. ועל רקע זה ולאור הוראת החוק המחייבת מעסיק להעמיד מגורים הולמים כמוגדר בחוק, לעובד זר המועסק על ידו, ניגש לבחינת הראיות המתייחסות למגורים שהעמידה הנאשמת לרשות העובדים מושא כתב האישום;
בעניינינו טוענת המאשימה, כי הנאשמת העמידה לרשות העובדים מגורים בקרוואנים באתר הבניה בבאר יעקב ואלה אינם עומדים בהגדרת מגורים הולמים.
...
למען הסדר הטוב יצוין כי הסעיפים בהם הודו הנאשמים, הם סעיפי כתב אישום הנוגעים להיותה של הנאשמת תאגיד כוח אדם בענף הבניין המעסיק עובדים זרים; בנטען בכתב האישום לפיו במועד הרלוונטי לכתב האישום התקשרה הנאשמת בחוזה לאספקת עובדים לחברת פרץ בוני הנגב לביצוע עבודות בניין בפרויקט בבאר יעקב; בעובדה כי הנאשם היה מנהל הנאשמת; ובעובדה כי העובדים ששמותיהם מופיעים בכתב האישום, לא היו נכון למועד הנקוב בכתב האישום, "אזרחי ישראל או תושביה".
על רקע האמור לעיל אגש לבירור טענת המאשימה לעבירה המיוחסת לנאשמת בהבאת הוראת החוק המחייבת מעסיק של עובד זר לספק מגורים הולמים; ולעניין זה קובע סעיף 1ה (א) ו-(ד) כדלקמן:
"(א) המעסיק יעמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה, ואם נותרו מיום סיום העבודה ועד סיום תקופת שהייתו של העובד הזר בישראל פחות משבעה ימים – עד מועד שלא יפחת ממספר הימים שנותרו.
כך גם, מקובלת עלי גרסתה העובדתית של הנאשמת המגובה בחשבוניות המתייחסות למגורים שהעמידה לרשות העובדים הזרים מושא כתב האישום באתר קרוואנים בראשון לציון ותמורת הסעות שסיפקה לאותם עובדים לצורך הגעה לאתר בבוקר ובחזרה בסיום יום העבודה[footnoteRef:6].
]
סוף דבר וכאמור בפתיח להכרעת הדין, הריני מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם.
