בדיקת מדיניות הענישה הנהוגה מעלה כי בתי הדין נהגו להטיל על מורשעים בעבירות שעניינן אי העברת נכויים תוך הפרת הוראות חוק הגנת השכר, עונשים הנעים מ-25,000 ₪ - 75,000 ₪ (תפ(תא) 37727-11-10 מדינת ישראל נ' יבטח בע"מ, 18.11.15 והפסיקה המפורטת שם; ת"פ (ים) 10054-09-13 מדינת ישראל נ' מ.א.מי מאגר אנושי מסייע בע"מ ואח', 6.9.17).
לאחר שבחנתי את חומרת הנסיבות שבהן הורשעה הנאשמת 1, את העובדה כי נטילת כספים שנוכו משכרם של עובדים לצורך העברה לקופת הפנסיה מבלי להעבירם ליעדם, מהוה גניבה של ממש של כספי העובד, ואי ביצוע העברה פוגעת בצבירת זכויותיו של העובד ועשויה לפגוע בו הן באפשרות לקבל קצבה בהגיעו לגיל פרישה או בהתקיים ארוע מזכה אחר, הן בשיעור הקצבה שלה יהא זכאי; לאחר שלקחתי בחשבון את הצורך להרתיע מבצוע עבירות שעניינן מניע כלכלי, ומנגד משלא מצאתי כי במקרה דנן מדובר בשיטה שבה נקטה הנאשמת 1 כלפי כל עובדיה ולא מן הנמנע כי אי ביצוע התשלום נעשה ומתוך כוונה לסייע לעובדת, כנטען על ידה.
בהיתחשב בחלוף הזמן, בהיעדר עבר פלילי לשני הנאשמים, בכך שנאשמת 1 לא חזרה על מעשיה וכי מדובר בתקופה קצרה של אי העברת הנכויים כאשר קודם לכן העובדת קיבלה את זכויותיה כדין, בהיתחשב בפגיעה שעשויה להגרם לנאשמת 1 לו יוטל עליה קנס גבוה מידי ובכך שפגיעה שכזו עשויה ליגרור אחריה פגיעה בעובדים (סעיף 40ח לחוק העונשין) ואת העובדה כי בסופו של יום הנאשם 2 הוא שנושא בעיקר תשלום הקנס ועל כן לקחתי בחשבון גם את תרומתו החיובית לחברה שבה הוא חי, את מצבו הבריאותי ואת נסיבותיו האישיות, בנסיבות המקרה הנוכחי, על יסוד עקרון ההלימה ומתוך איזון כלל השיקולים הרלוואנטיים לחומרא ולקולא, בבואי לשקול את העונש המתאים לנאשמת 1, בגין עבירה של אי העברת נכויים לקופת הפנסיה, מצאתי כי יש להטיל עליה קנס בסך של 30,000 ₪.
...
לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה הנוכחי: את תכלית חוק הגנת השכר שנועדה להגן על זכויות העובד בזמן עבודתו ולשמר את זכויותיו לעת פרישתו ו/או בעקבות אירוע שבו יושבת מעבודתו (כגון: נכות וכדומה) מחד גיסא, ואת העובדה כי הנאשמים שילמו לעובדת את זכויותיה וחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות (שנת 2013) מאידך גיסא, ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה כעולה מגזרי דין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי - מצאתי כי מתחם העונש ההולם לנאשמת 1 לעבירה של אי העברת ניכויים עומד על המתחם שבין 25,000 ₪ ל-75,000.
לאחר שבחנתי את חומרת הנסיבות שבהן הורשעה הנאשמת 1, את העובדה כי נטילת כספים שנוכו משכרם של עובדים לצורך העברה לקופת הפנסיה מבלי להעבירם ליעדם, מהווה גניבה של ממש של כספי העובד, ואי ביצוע העברה פוגעת בצבירת זכויותיו של העובד ועשויה לפגוע בו הן באפשרות לקבל קצבה בהגיעו לגיל פרישה או בהתקיים אירוע מזכה אחר, הן בשיעור הקצבה שלה יהא זכאי; לאחר שלקחתי בחשבון את הצורך להרתיע מביצוע עבירות שעניינן מניע כלכלי, ומנגד משלא מצאתי כי במקרה דנן מדובר בשיטה שבה נקטה הנאשמת 1 כלפי כל עובדיה ולא מן הנמנע כי אי ביצוע התשלום נעשה ומתוך כוונה לסייע לעובדת, כנטען על ידה.
בהתחשב באמור, הנני דנה את הנאשמים לעונשים הבאים:-
א. על הנאשמת 1 מוטל קנס בשיעור כולל של 55,920 ₪.
