בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בקריות (ס. הנשיאה, כב' השופט י. טורס) מיום 20.6.2021 ב-ת"פ 20922-03-19, לפיו נגזרו על המערער, יליד 1975, 11 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי בן 7 חודשים למשך שלוש שנים מיום שיחרורו מן המאסר, קנס בסך 50,000 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו, ב-50 תשלומים שוים ורצופים, וחתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪.
כמו-כן עיינו בעיניין אודיז שאותו כבר הזכרנו לעיל, פסקה 8:
"אכן, המבקש אינו יכול לרפא את מחדל אי-העברת נכויי המס לרשויות, נוכח הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי. ואולם, בית משפט זה קבע בעבר, כפי שציינה גם ערכאת העירעור, כי לא ניתן לראות בהיעדר היכולת לגבות מהעבריין את חוב המס, במישור האזרחי, משום הסרת המחדל על ידו או שיקול להקלה בעונשו... ".
ובהמשך:
"מצבו הכלכלי של המבקש, גם הוא אינו מהוה עילה להתערבות בגזר-דינו. במרבית המקרים, עברייני המס הנם אנשים נורמאטיביים, נעדרי עבר פלילי, אשר היתדרדרו לבצוע העבירות בעטיו של מצב כלכלי קשה. אי די בנסיבה זו כדי להצדיק הקלה בעונשם... " (ההדגשה שלנו).
אנו מפנים לפסק דינו של בית-המשפט העליון בעיניין באשיתי, שכבר הוזכר לעיל, ובו הלין הנאשם, שהורשע בהעברת חשבוניות מס פיקטיביות לגורמים שונים ומכירת חשבוניות פיקטיביות, על-כך שרוכשי החשבוניות עצמם זוכו בבית משפט השלום מן העבירות שיוחסו להם מחוסר ראיות, ואף נטען, שם, על ידי אותו נאשם, כי העבריינים המרכזיים בפרשיה היו רוכשי החשבוניות, הואיל והם הואשמו בהעלמת מס, ואילו מעמדו של הנאשם בתיק אינו אלא משני (לטעמו), שהרי הוא סיפק את החשבוניות, אך לא היה הנהנה העקרי ממעשי המִרמה.
...
משהגיעה המדינה למסקנה שיש לסגור את התיק כנגד אותו עד בהיעדר ראיות מספיקות (ומה גם שהחשד לא התייחס לחשבוניות מושא כתב-האישום) לא ניתן לקבוע כי מדובר ב"אכיפה בררנית".
נוכח החומרה הרבה שבה מתייחסת פסיקת בית-המשפט העליון לעבירות מס, ובמיוחד משעסקינן בשימוש בחשבוניות פיקטיביות, שהיא עבירה מסוג פשע, שעונשה עשוי להגיע (בנסיבות חמורות) עד שבע שנות מאסר, ובהינתן העובדה שסכום המע"מ בגין החשבוניות הפיקטיביות מסתכם ב- 874,384 ₪, והמחדל לא הוסר, אף לא במקצתו, למרות השנים שחלפו מאז, אכן אין מנוס מלהטיל על המערער עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור.