אי העברת כספים ללקוח על ידי עורך דין

" בסעיף 22 להסכם נקבע: "מיד לאחר החלת ההסדר, ולכל המאוחר עד 7 ימי עסקים, תעביר אולגה לידי שלמה את יתרות הכספים המצויות בחשבון הבנק הקיים ע"ש חברת גומזוב בע"מ (בנק הפועלים סניף 532 חן 342607) בהתאם לאמור בסעיף 15 לעיל. החשבון ומסגרת האשראי יוותרו בידי אולגה, על מנת להמשיך ולשמש את לקוחות החברה להפקדת כספים. לאחר העברת הכספים, אולגה תכנס לנעלי שלמה ובמקומו כמורשית לבצוע פעולות בחשבון, וכערבה לחשבון על פי דרישות הבנק" ביום 8.10.2013 הודיעה הנתבעת לתובע על הפעלת הזכות המוקנית לה בסעיף 11 להסכם, החל מאותו יום (נספח ב' לתצהיר התובע - להלן: "הודעת הנתוק" ו - "המועד הקובע").

תביעת הנתבעת לטענת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, התובע חב לה את הסכומים הבאים: סך של 122,500 ₪ בגין דיוידנדים לשנת 2012 ולשנת 2013 (עד למועד הקובע); סך של 27,600 ₪ בגין אי העברת כספים מהקופה הקטנה כמוסכם; סך של 29,000 ₪ חוב בקופה הקטנה נכון למועד הקובע.

זאת ועוד, כפי שעולה מנוסח ההסכם ומעדות התובע, ההסכם נערך על ידי עורכת דין.

...

על כן גם התביעה בראש זה נדחית.

נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 48,773 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

העברת האחריות לכתפי הלקוח אינה מתיישבת עם ראציונל זה והיא אף פוגעת בחשיבות הייצוג והצורך בקבלת ייעוץ על ידי עורך דין.

ככל שהיה ספק בדבר הצורך בדווח לעירייה עוד בטרם ניתן היתר הבניה, היה על הנתבעת להסיר את הספק, לברר, לבחון לעומק, לשאול ולחקור, לבקש הערכות מוקדמות ואף לדיווח לעירייה על קיומה של העסקה גם אם אינה בטוחה שבאותו מועד היה עליה לעשות כן. כל זאת בכדי להבטיח את כספי לקוחותיה ולהמנע מתאונות משפטיות אפשריות.

...

לפיכך, אני מקבלת את תגובת התובעים ביחס לטענה זו. לקראת סיום, אבקש להוסיף מספר דברים באשר לאחריות הרשות במקרה שלפניי.

אני סבורה שבמקרה זה מתקיימים רכיבי עוולת הרשלנות וכי הנתבעת הביאה במחדלה לנזק הנתבע בתובענה דנן.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סכום המשכנתא העומד על סך של כ – 485,000 ₪ יועבר על ידי ב"כ המוכר מהכספים המצויים בחשבון הנאמנות.

סכום המשכנתא לא הועבר על ידי שטרן והדירה לא נרשמה על שמו.

עוד נפסק, כי על עורך הדין הפועל לטובת לקוחו מוטלת חובה למיומנות משפטית מקובלת, אשר כוללת ידיעה במידה הנדרשת של החוקים החלים, ובפרט אלו הרלוואנטיים לתחום הייצוג; כמו כן, נידרש עורך הדין להסביר ללקוחו את משמעותו של כל מיסמך עליו הוא חותם, ולהסביר לו את מצב הדברים לאשורו בכל הקשור להוראות החוק והפסיקה החלות על עניינו (לסקירה מפורטת ראו בעיניין שרמן, בפסקה 25).

בהקשר זה, טענת הנתבע בדבר ייצוג התובע על ידי עורך דין בשם משה כהן (סעיף 26 לכתב ההגנה; סעיפים 14 – 15 לסיכומי הנתבעים) לא הוכחה.

...

על כן ובהעדר ראיות לעניין ההוצאות המשפטיות, אני קובעת כי התובע לא הוכיח נזק זה. באשר לעוגמת הנפש שנגרמה לתובע, לא יכולה להיות מחלוקת כי ניהול ההליכים המשפטיים הנוספים גרם לתובע עוגמת נפש.

על כן, נוכח ביטולו של הסכם המכר בהסכם הפשרה, אני מורה כי על הנתבע להשיב לתובע את ההמחאות אשר ניתנו לו בנאמנות, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי הנתבע התרשל באופן ייצוגו של התובע במסגרת הסכם המכר.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 2607-02-22 מונטנר ואח' נ' משרד יפה, פונד ושות' עורכי דין ואח' בפני כבוד השופט אלעד לנג תובע מיטשל מונטנר נתבעים 1. משרד יפה, פונד ושות' עורכי דין 2. יפה, פונד חברה לנאמנויות בע"מ 3. יחיאל גלמן 4. בנק לאומי לישראל בע"מ 5. CAIXA GERAL DE DEPOSITOS,SA החלטה

ברקע הבקשה עומדת תביעת התובע, במסגרתה הוא עותר לחייב את הנתבעים 1-5 לשלם לו סך של כ-2.27 מליון ש"ח, בגין נזקים והוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהעברת כספי תמורת מכר מקרקעין שהוחזקו עבורו בנאמנות על ידי עורכי דינו (הנתבעים 1-3) לידי "גורמים פליליים", כאשר העברת הכספים בוצעה בהוראת הנתבעים 1-3 באמצעות חשבון הנתבע 4 בישראל לחשבון הנתבע 5 – בנק הנמצא במדינת פורטוגל.

מכאן – שעל פני הדברים, הנתבע 5 קשור בקשר עבות בנסיבות שהובילו לגניבת הכספים, ומתעוררות מספר שאלות רציניות שיש לידון בהן, כשביסודן השאלה האם הנתבע 5 פעל כיאות, כנדרש וכמצופה ממנו, לרבות על פי החוקים והנורמות המחייבים אותו, בכך שקבל לחשבון שבניהולו כספים שהועברו למוטב הנושא את שם התובע ובכך ששחרר את הכספים לטובת הלקוח הפורטוגלי, חרף החשד להונאה שהתעורר אצלו.

...

בבחינת למעלה מן הנדרש אבהיר כי אני סבור שנסיבות ענייננו יכול שיקימו חלופות נוספות על פי תקנה 166, להן טען התובע בתגובתו לבקשה שבפני (ולא בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לישראל) וזאת מכח תקנה 166(4א) לתקנות שכן על פי הנטען המעשה או המחדל עליו מבוססת התובענה ארע בתחום מדינת ישראל, ללא קשר למקום מושבו של הנתבע 5 וכן מכח תקנה 166(9) לתקנות שכן הנתבע 5 הוא בעל דין נכון או דרוש בתובענה שהוגשה נגד הנתבעים 1-4, וזאת כפי שנדון בהרחבה בישיבת קדם-המשפט שהתקיימה ביום 26.12.22, בעקבות כך הציע בית המשפט לתובע לשקול לצרף את הנתבעים 4 ו-5 כצדדים ישירים בהליך וניתנה לתובע רשות לתקן את תביעתו (וראה והשווה לעניין זה: רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פבל פרלמוטר (12.4.2012) ופסה"ד בעניין ברונשטיין לעיל).

אשר לשאלת נאותות הפורום לדון בתובענה (בהקשר אליה אוסיף כי קיימת בפסיקה נטייה לצמצם בהיענות לטענה זו לאור ההתפתחויות שחלו בעידן המודרני באמצעי התחבורה והתקשורת - ר' פסה"ד בעניין אשבורן בעמ' 17 ופסה"ד בעניין הגבס א' סיני לעיל, בעמ' 114) – אני סבור כי הן לפי מבחן מירב הזיקות והן לפי מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים והשיקולים הציבוריים הרלוונטיים – יש מקום לברר את תביעת התובע בישראל.

סוף דבר לנוכח האמור הבקשה נדחית.

לטענת התובע, ייפוי הכוח והסכמי שכ"ט נחתמו על ידי העובדים לפני עו"ד יהונתן קמיל, הדובר את השפה הערבית, כאשר ההסכמים אף הוסברו על ידו ללקוחות בשפתם.

הנתבעת שבה וטוענת כי התובע מעולם לא פגש את הלקוחות, סגר את שני הסכמי הפשרה בעיניינם של ראמי ושחאדה ללא ידיעתם או הסכמתם, המשיך לייצג את שחאדה לאחר שייצוגו בוטל, לא העביר את כספי הפשרה לחשבון נאמנות, לא פנה ללקוחות לצורך העברת כספי הפשרה, לא פירט בדבר מהות התשלום וכיצד חושב ואף לא הנפיק חשבונית מס בגין התשלום.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובע פעל בנגוד לסעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"ה-1961, תוך הפרה בוטה של כלל 40 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 בכך שסגר הסכמי פשרה ללא הסכמת לקוחותיו "ולקח לעצמו את מלוא הכספים בגין הסכמי הפשרה". השתלשלות דיונית עד למועד שמיעת הראיות בטרם נפנה לניתוח הראיות ולהכרעה, יובהר תחילה כי התביעה החלה את דרכה בפני כב' השופט עזריה אלקלעי והועברה להמשך טיפולו של מותב זה בפניו נשמעו הראיות, עם פרישתו של כב' השופט אלקלעי לגימלאות.

הנתבעת אשר סברה כי בהתנהלות התובע ביחס ללקוחותיה שהם גם לקוחותיו, עבר התובע עבירות אתיות בנגוד לכללי לישכת עורכי הדין, הגישה תלונה כנגדו ללישכת עורכי הדין באמצעות עורך דינה הקודם בתובענה זו, עו"ד לוונטל.

...

לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי הנתבעת כשלה מלהוכיח את הגנת "אמת הפרסום" המנויה בסעיף 14 לחוק כאשר שלל הטענות הקשות שהטיחה בפניו של התובע המהוות לשון הרע בהתאם לקביעה לעיל, מתבררות כמשוללות כל אחיזה במציאות העובדתית.

לטעמי, עסקינן בפרסומים מכפישים ופוגעניים ברף גבוה, קל וחומר לאור מקצועו של התובע והפורום בו נאמרו, ואינני מקבלת טענתה של הנתבעת כי מדובר "בהבעת דעה" לגיטימית או סובייקטיבית.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 42,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ואגרה וכן כל הוצאות המשפט בהן נשא התובע במסגרת ניהול הליך זה, לרבות הוצאות שכר בטלת שני עדי התביעה בסך 2,000 ₪ כפי שנפסקו במעמד הדיון.