חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אי העברת טופס 161 אל חברת ביטוח דיני ביטוח

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

כנגד המבדקה, טען התובע לתשלום סך כולל של 44,416 ₪ וזאת בגין השלמת פצויי פיטורים בסך של 18,000 ₪, בשים לב לכך כי השכר הקובע על בסיסו שולמו לו הפיצויים, היה נמוך מהשכר האמיתי, כולל התוספות; הפרישי הבראה- לאור העובדה כי המבדקה קיבלה אותו עם הותק מאיזוטופ היה עליה לשלם לו הפרישי הבראה כמפורט לעיל ובסך של 1,634 ₪; הפרישי הפרשות לפנסיה בגין 7 שנים אחרונות (2012-2017) וכמפורט לעיל בסך של 9,239 ₪ וניכויי עובד שלא הועברו לקופה כמפורט לעיל בסך של 2,529 ₪.
לחילופין עתר התובע לתשלום הפרישי פדיון חופשה בסך של 3,788 ₪; לטענת התובע יש לראות במעבר מחברת איזוטופ לחברת המבדקה, כפיטורים לכל דבר ועניין שכן אמנם הוא הסכים למעבר, אולם הוא לא הסכים כי עם המעבר יתחילו יחסי עבודה חדשים בלא כל זיקה לעבודתו רבת השנים באיזוטופ; ריבית בשל הלנת פצויי פיטורים- למעשה בגין פיטורים בחודש 6/09, שולמו הפיצויים שלו רק בשנת 2017, עם תיקון טופס 161 ועל כן, זכאי הוא לפצוי בגין הלנתם בסך של 27,570 ₪ (תחשיב צורף כנספח ח לתביעה); חלף הודעה מוקדמת- לאור העובדה כי יחסי העבודה נותקו ביזמת איזוטופ והיא זו אשר העבירה אותו אל המבדקה, יש לחייב אותה בסך של 6,300 ₪; פיטורים בלא שימוע- לאור פיטוריו ללא מתן זכות שימוע, עתר התובע לפצוי בגובה חמש משכורות בסך של 31,500 ₪.
לטענת המבדקה, ככל וקיימת אי התאמה בין הסכומים אשר הופרשו על ידה לבין הסכומים בהם זוכה התובע על ידי חברת הביטוח, או בחלוקה בים ההפרשות השונות, עליו לפנות אל חברת הביטוח לידרוש תיקון, שכן יתכן וגם הנתבעת נפגעה מזה, מאחר וככל ובוצעה חלוקה לא נכונה ברכיב הפיצויים- נאלצה הנתבעת לשלם יותר כסף לתובע עוד טענה המבדקה כי עם תחילת העסקת התובע בשירותיה, הוא קיבל את זכויותיו לפי חוק, כאשר בעקבות פנייתו של התובע להכיר בוותקו הקודם, נענתה המבדקה לבקשה והוסכם כי התובע יקבל את ימי החופשה לפי המאקסימום הקבוע בחוק.
משמעות דוקטרינה זו היא שיתכנו מקרים שבהם ירים בית המשפט את המסך המפריד בין אישיותו הנפרדת של התאגיד לבין אישיותם המשפטית של החברים בו. בעשותו כך, זכויות התאגיד ובעיקר חובותיו, ייוחסו במישרין לחברים בו מבלי שאישיותו המשפטית של התאגיד תיעלם (ראו פרופ' דוד א' פרנקל, דיני עמותות בישראל, 2012, מהדורה שניה, הוצאת פרלשטיין- גנוסר, עמ' 75).
המבדקה לא טירחה לצרף דוחות מחברת הביטוח, המלמדים על העברת כספים, בסכומים הזהים לסכומים אשר נוכו משכרו של התובע.
חלף השלמת הפרשות פנסיוניות לטענת התובע כאמור, אף בחלק מעביד קיימים הפרשים, שכן וכעולה מהשוואת טפסי 106 ודוחות חברת הביטוח הפניקס, עולה כי באופן דומה לאמור לעיל, העבירה המבדקה לחברת הביטוח הפניקס, סכומים נמוכים יותר מהסכומים אותם הפרישה בפועל ובסך של 2,895 ₪.
...
איננו מקבלים טענות התובע בדבר הארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיפים 7 או 8 לחוק ההתיישנות.
כפי שפירטנו לעיל, מסקנתנו היא התובע היה מודע בזמן אמת לכך כי הוא עובר לעבוד במבדקה.
סוף דבר על המבדקה לשלם לתובע הסכומים הבאים: א. השלמת פיצויי פיטורים- 10,480 ₪; ב. ניכויי עובד שלא הועברו לקרן הפנסיה- 2,529 ₪; ג. הפרשי הפרשות לקרן הפנסיה (חלק מעסיק)- 7,669.25 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

לדבריו, פנה לחברת הביטוח שהודיעה לו שהנתבעת לא העבירה הפרשות לפנסיה עבור חמישה חודשים בשנה האחרונה לעבודתו.
אישיותה המשפטית של חברה משמעותה יצירת "מסך" המפריד בין זכויותיה וחובותיה לבין זכויותיהם וחובותיהם של החברים בה. על מנת למנוע אפשרות של ניצול לרעה של אישיותה המשפטית הנפרדת בדרך של שימוש בה כמסווה לפעולותיהם של אלה החברים בה והמפעילים אותה פותחה בפסיקה הדוקטרינה של "הרמת מסך". משמעות דוקטרינה זו היא שיתכנו מקרים שבהם ירים בית המשפט את המסך המפריד בין אישיותו הנפרדת של התאגיד לבין אישיותם המשפטית של החברים בו. בעשותו כך, זכויות התאגיד ובעיקר חובותיו, ייוחסו במישרין לחברים בו מבלי שאישיותו המשפטית של התאגיד תיעלם (ראו פרופ' דוד א' פרנקל, דיני עמותות בישראל, 2012, מהדורה שניה, הוצאת פרלשטיין- גנוסר, עמ' 75).
מאחר שהתובע עבד בנתבעת 1 כ– 70 חודשים ועל פי טופס 161 של הנתבעת 1 התובע זכאי היה לסך של 31,259 ₪.
מאחר שהסכומים נוכו מתלושי השכר של התובע והנתבעת 2 לא הציגה אסמכתה שהם הועברו לקופה, אני מחייב גם את הנתבע 4 יחד עם הנתבעת 2 לשלם סכום זה וזאת בהתאם להלכות שנקבעו בנוגע להרמת מסך חלקית במקרה של ניכוי סכום מהשכר שלא הועבר לייעודו.
...
אני דוחה את תביעת התובע לפיצוי בגין ניכוי המס בסך של 5,000 ₪.
הוא לא הצביע על ימי החג שהוא זכאי לקבל מהנתבעות ועל כן אני דוחה את תביעתו לתגמול בגין דמי חגים.
סוף דבר: על הנתבעת 1 לשלם לתובע: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,500 ₪; השלמת פיצויי פיטורים בסך של 14,449 ₪; פיצוי בגין דמי הבראה בסך של 3,144 ₪; פדיון חופשה בסך של 5,208 ₪; שכר עבודה אחרון בסך של 6,325 ₪.

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

עוד נקבע בהסכם הפשרה, כי סכום פצויי הפיטורים "ישולם באמצעות שיחרור כספי הפיצויים המופקדים בחברת הביטוח ובאמצעות השלמה של הנתבעת..." (סעיף 3).
אלא שמאמציו כשלו ולבקשת הצדדים הועברה הבקשה להכרעה אחרי שהתאפשר לתובע להשיב לבקשה בכתב.
לגוף הדברים טוענת התובעת כי על פי טופס 161 (שלא הוצג בפנינו) נצברו לטובת התובע 2,193 ₪ בחברת מגדל וכן 797 ₪ בחברת הראל ואף אלה שולמו ביתר שכן ההפרשות בוצעו על אף שלתובע טרם מלאו 21 שנים.
הדרך הדיונית היא איפוא באמצעות תביעה נפרדת, עצמאית, המבוססת על אחת מן העילות שבדיני חוזים לביטולו של חוזה" (נ' זלמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי 329 (תשנ"א)).
...
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר בתיק באנו לכלל מסקנה, כי דין הבקשה דחייה וטעמינו למסקנה זו הרי הם מפורטים מטה.
לא מצאנו כי עניינו של התובע מצדיק חריגה מן הכלל.
סוף דבר – על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אני מבקש בזאת לבצע עבורי "גמר חשבון": א)להעביר לחברת הביטוח את מלוא התשלומים המתחייבים (הפרשות עובד+ממעסיק); ב) לשלם לי את מלוא הפיצויים בגין שנות עבודתי; וכן דמי הבראה; ג) ולשחרר לפקודתי את הכספים שהועברו במסגרת פוליסת ביטוח מנהלים.
שכן, לא זו בלבד כי בעניינינו סוגיית סיום העסקתו התרחשה לאחר למעלה משנתיים, אלא בשים לב לנטען על ידי הנתבעת בסעיף 8 לכתב ההגנה, שלפיה "התובע המשיך להישתכר בשיעור המשולם למנהל עבודה, בזמן שהמשיך לתפקד כעובד ייצור; ואף שהעדר מנהל עבודה מתפקד פגע בתהליכי ייצור של החברה והסב לה הפסדים ונזקים - מינהלי הנתבעת נימנעו מלפטר אותו, בתקווה כי יתעשת וישוב ליטול חלק משמעותי בניהול עובדי הייצור בחברה". מכל מקום, אנו סבורים כי קיים קשר סיבתי בין ההרעה הנטענת- אי העברת הפקדות לתעודתם לבין התפטרותו של התובע.
דומה כי הנתבעת ערה לקושי בטיעוניה ולפיכך נטען על ידה בסיכומיה כי "ההלכה הפסוקה כובלות את ידיו ביחס לרכיב תביעה זה, אין לנתבעת אלא לקוות כי בית הדין הנכבד ישתמש בסמכותו הטבועה בכדי למנוע את הניצול הציני והבלתי מוצדק בעליל אשר התובע מנסה לערוך בדיני העבודה הסוצאליים". יוער, כי בנספח 4 לכתב ההגנה (טופס 161 מיום 14.2.2019) נרשם תחת "סכום המענק הפטור ממס" 68,044 ₪ ולצד משכורת קובעת נרשם 12,230 ₪.
...
הקשיים בתחשיבי הצדדים על רקע האמור נפנה לבחון אפוא את תחשיב התובע, לרבות התחשיב המתוקן וכן את תחשיב הנתבעת.
אשר על כן, אנו מורים כדלקמן: התובע והנתבעת יגישו תוך 14 יום מהיום תחשיב מדויק בעד גמול השעות הנוספות בהתאם לאמור בסעיף 93 לעיל.
לאחר קבלת חוות הדעת של חשב השכר יינתן פסק דין משלים במסגרתו יבחן האם יש מקום לפסוק הוצאות נוספות בעניין זה. סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת, בשלב זה בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, כדלקמן: פיצויי פיטורים על סך של 23,430 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2005 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לאור זאת, ובהסתמך על ההלכה שנפסקה בבג"צ 846/93 ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נא(1) 3, הנכם מתבקשים שלא להעביר לגב' גילה חיים את התשלומים על פי פוליסת הביטוח ולהעבירם לחברה.
הנתבעת טרחה וציינה בסיכומיה, כי לדרישת המעבידה להעברת הכספים לתובעת כאמור, צורפו לראשונה המסמכים הנדרשים לשחרור הכספים, ולרבות פסק הבורר, מיסמכי עזיבת התובעת את מקום עבודתה ואישורי המס הרלוונטים לרבות טופס 161 כשאז העבירה הנתבעת את הכספים כפי ערכם ביום הדרישה, שכן הכספים הושקעו במנגנון השקעות הקבוע בפוליסה ונשאו פרי.
" סע' 41 לחוק הדן בביטוח חיים מציין גורם נוסף המעורב, היינו – מי שחייו מבוטחים – וקובע: "בביטוח חיים מקרה הביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו או הגיעה לגיל מסויים או מקרה אחר בחייהם למעט תאונה, מחלה ונכות". אין בחוק הגדרה של "בעל פוליסה" כמופיע בפוליסות ביטוח מנהלים, עם זאת על פי הספרות המשפטית יש להבחין בין ארבעה צדדים, המבטח, בעל הפוליסה, מי שחייו מבוטחים והמוטב, כאשר שלושת האחרונים עשויים להיות אותה אישיות אך אין הכרח כי כך יהיה, יתכן שמי שחייו מבוטחים אינו המבוטח או המוטב ויש שוני בזהות המשפטית (ר' י' כהנא, ביטוח החיים והגמל בישראל (1988)354, כן הפנתה לפס"ד של כב' הש' א' גנון בת"א (חיפה) 5512/94 דוריד נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום, יב 222, שם נדונה סוגיית זהותו של בעל הפוליסה והמבוטח בפוליסת ביטוח מנהלים וביהמ"ש קבע, כי המעביד "בעל הפוליסה" הנו "המבוטח" כמשמעות ביטוי אחרון זה בחוק ואילו העובד המוגדר בפוליסה כ"מבוטח" אינו אלא "מי שחייו בוטחו" וכי למרות הגדרת העובד בפוליסה "כמבוטח" זו אינה הופכת אותו למבוטח כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק, ולפיכך היתה המעבידה זכאית לידרוש את ביטול הפוליסה.
גם לכך מתייחסת חנה הרדוף בספרה (שם עמ' 89) ותוך הפניה לפסה"ד בענין דב"ע נב/147-3 רבלון (ישראל) בע"מ נ' ברק, פד"ע כה 115, מציינת כך: "בית הדין הארצי (פסק) כי אין העובד זכאי לפוליסות הביטוח שנרכשו לטובתו, אך זכאי הוא לסכומים שנוכו משכרו והועברו לחברות הביטוח. 'סכומים אלה' – כך פסק בית הדין – 'ישוחררו...
...
נראה לנו כי בהעדר הסדר חוזי אחר, ניתן במקרים אלה ליישם, לעניין פדיון כספי התגמולים ועל דרך ההקש את סעיף 12(א) לחוק חוזה הביטוח (על דרך ההיקש, מפני שכספי פדיון אינם בבחינת תגמולי ביטוח").
סיכום לאור האמור לעיל, הנני דוחה את תביעת התובעת.
גם ביחס לחלק זה בתגמולים היתה מחוייבת להמציא מסמכים נדרשים על מנת שהנתבעת תשלם.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו