באשר לטענה כי כספי הפרוק התנהלו בצורה שגויה, נטען כי קופת המזומנים אשר הועברה אל המפרק הנוכחי, התובע, אולי לא הייתה מלאה שכן לא היו קיימים מקורות רבים אשר אמורים היו להעשיר אותה, אבל התובע קיבל לידיו את כל מאגר הדירות של המפרק, אשר כלל 34 דירות אותן הוא מכר וכך העשיר את קופת הפרוק.
נוסף על כך, רו"ח ויגננסקי הגיע למסקנה כי לא היתקבל אישור בית המשפט או שילטונות מע"מ לנתבע שלא להרשם כעוסק מורשה בהתאם לחוק, על אף שהיה עליו לכאורה להרשם כעוסק מורשה, כאשר המפרק גבה מע"מ מרוכשי יחידות דיור ולא העבירו לשלטונות המס, וכן לא קיזז תשומות מע"מ בגין חשבוניות מס מעל לכ-12 מיליון ₪.
יתרה מכך, נטען כי מעדות כל המצהירים שהיו פעילים בזמן כהונתו של הנתבע עולה כי מעולם לא עלה בלבם חשש למירמה או נטילת כספים שלא כדין, כי אין ולו מצהיר אחד מטעם התביעה אשר העלה טענת מירמה קונקרטית כנגד הנתבע, וכי אף רו"ח פאר אשר בדק, חקר וידע אודות הכספים שהועברו מחשבון החברה לחשבונות הפרטיים של הנתבע, לא העלה טענה או חשש למירמה, אלא לדעתו שיקול הדעת של הנתבע ותהליך קבלת ההחלטות שלו התגלו כמוטעים פעם אחר פעם הן במישור העיסקי ובמיוחד במישור הכספי.
בנוגע לחשבוניות חסרות, נטען כי אין לקבל את טענת רו"ח אביגל שיש חוסר בחשבוניות אשר מגלם הפסד בגין קזוז מס תשומות, שכן רו"ח אביגל מאשר כי הוא לא קיבל ואין בידיו את דו"חות המע"מ שהוגשו בפועל על ידי התובע, כך שאין בידיו לקבוע כי חשבוניות אלו אינן כלולות בדו"חות המע"מ שהוגשו, ובהיתחשב בכך שמעולם הוא לא דרש חשבוניות אלה ממנהל החשבונות.
...
אוסיף ואבהיר; אין עסקינן בכשל מקרי, פרי טעות בודדת או תנאי השוק; המסקנה המסתברת יותר בנסיבות המקרה, הינה כי עניין לנו בשיטת ניהול פסולה אשר יצרה
מצב דברים המתמשך על פני תקופה ארוכה, ולא ניתן לפסול קשר סיבתי הדוק בינו לבין סבלם ונזקם של הדיירים.
כך גם לא ראיתי מקום להיעתר לבקשתו של הנתבע להורות כי הסכומים ישולמו ללא ריבית, כאשר נטען על ידו, בין היתר, כי אין מחלוקת כי כנגד תשלומים אלו הנתבע הוציא הוצאות מכיסו, אך למעשה בפני בית המשפט לא הובאו ראיות באשר להוצאות שהוציא הנתבע ובכל מקרה בקשתו של הנתבע לשכר טרחה והוצאות אמורה להתברר, ויכול והנתבע יידרש לטיעון האמור במסגרת התביעה האמורה.
בכל הקשור לטענות לנזקים אשר נגרמו בגין אי פתיחת תיק מע"מ – אף דינן להידחות מחמת התיישנות.
בהתחשב בגובה התביעה, 18,504,158 ₪, ואשר נפסק בפועל וכפי שפורטו הדברים לעיל אני מחייב את התובע (קופת הפירוק) לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪
אולם בכל הקשור להוצאות המשפט כל צד ישא בהוצאותיו.
