אי הסכמת מעסיק לאישור מרופא תעסוקתי

החזר נכויים המנוח טען - כי במהלך תקופת העבודה, נוכו ממשכורתו "סכומים שונים ומשונים", ללא הסכמתו או אישורו, ובהם גם ניכוי חודשי עבור "סל ביטוח", למרות שלא בוטח בביטוח כלשהוא ע"י הנתבעת, ונתבע החזר של הסכומים שנוכו, המצטברים לסך של 821 ₪ [ס' 43-38 לתצהירו; ס' 77-71 לסיכומיו].

בנוסף, לפי אישור הרופאה התעסוקתית, מחודש 1/09, שהופנה ישירות אל מנהל סניף חיפה בנתבעת וצורף למכתב של המנוח לנתבעת, מיום 22.1.09 - אשר הוצג לנו בצרוף אישור על העברתו בפקס' לנתבעת - חזקה שהנתבעת ידעה גם על מצבו הרפואי של המנוח עובר להודעתו על אי יכולתו להמשיך לעבוד, מסיבות רפואיות - מגובות באישור רופאה תעסוקתית - בחודש 1/09.

סיכום המנוח הועסק בנתבעת בהקף של משרה מלאה, החל מיום 1.1.06 ועד 22.1.09, מועד בו הודיע שמצבו הרפואי, לפי חוו"ד רופאה תעסוקתית, אינו מאפשר לו להמשיך לעבוד, ולו בהקף חלקי; בתקופה 1.12.07 - 31.8.08 נעדר מעבודתו עקב מחלה, בחודשים 10/08-9/08 עבד חלקית (כחצי משרה) ומאז ועד נתוק יחסי עובד-מעביד לא שובץ לעבודה מתאימה למגבלותיו.

...

העיזבון השלים סיכומים ביום 29.5.13 ובהשלמה מטעם הנתבעת, מיום 17.6.13, נאמר בלאקוניות, כי היה צריך להגיש כתב תביעה מתוקן ומשלא נעשה כך "כל הסכומים והטענות בכתב התביעה אינם רלוונטיים."; "אין לתבוע כל סכום הנובע ממותו של המנוח" ויש לדחות את התביעה "בנסיבות אלו" [שם].

על כן, התביעה להפרשי תשלום עבור נסיעות - נדחית.

אנו סבורים, כי התשובה לשאלה - האם הביטוח הפנסיוני שהיה צריך לבטח בו את המנוח, בתקופת עבודתו בנתבעת, הוא פנסיית יסוד או פנסיה מקיפה, תלויה בהסדרים הקבועים בתקנות הקרן הרלבנטית.

למרות התוצאה, שלא כל התביעה התקבלה, מאחר שהנתבעת הפרה חובותיה כמעסיקה, לא ניהלה רישומים נדרשים ולא ביטחה את המנוח בביטוח פנסיוני כלשהו, אף לא לפי פרשנותה את הוראות צו ההרחבה - הננו מחייבים אותה בתשלום הוצאות המשפט: בגובה האגרה ששולמה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, החל מהיום ששולמה ועד התשלום מצד הנתבעת לעיזבון; ובתוספת 10,000 ₪ שכ"ט עו"ד, לתשלום תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, שאם לא כן ישא סכום שכר הטרחה הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 40323-03-14 21 דצמבר 2016 לפני: השופטת נטע רות נציג ציבור (עובדים) מר דוד נס נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ התובעת אלה יכנין ע"י ב"כ: עו"ד עוה"ד וגיף אליאב ועדי נוימן שמיר הנתבעת טיב טעם רשתות בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד מנחם עופר פסק דין

אי לכך, מר שרבצקיי ביקש מן התובעת להמציא לידיו אישור של רופא תעסוקתי בעיניין זה. יחד עם זאת, לאור פנייתה של התובעת כאמור ועד טרם שהמציאה אישור רפואי כנדרש פעל מר שרבצקיי על מנת להקל עליה כך שהיא לא תדרש להרים חפצים העשויים להכביד עליה, הן במסגרת עבודתה הפקידותית והן במסגרת עבודתה כקופאית.

במהלך ישיבת השימוע התובעת הודתה בכך שאכן הצטברו מסמכים שלא טופלו על ידה אך תלתה זאת בהיעדרותה מפאת מחלה ובנוסף, הביעה אי הסכמה כללית ולא מפורטת,, באשר ליתר הטענות שהעלו כלפיה.

...

בהקשר זה אנו מפנים לסעיף 2 (ג) לחוק השוויון הקובע כי אין לראות כ- "הפליה" "דרישה המתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה." לשון אחרת, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה שוכנענו כי עבודתה של התובעת כקופאית התחייבה מאופיו וממהותו של תפקידה בנתבעת כפי שהתווה, בין היתר, לאור המגבלות בתפקודה של התובעת בתחומים אחרים מחד ולאור צרכי הנתבעת מנגד.

סוף דבר לאור כל האמור, הגענו למסקנה כי לא נפל כל פגם בפיטוריה של התובעת ומכאן שיש לדחות את תביעתה.

עם זאת, מאחר והתביעה העלתה שאלות ראויות בתחום השוויון הרי שלא מצאנו מקום לחייב את התובעת בהוצאות זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

האם יש לך אישורים רפואיים על הטענות שלך שהרופא לא יסכים שתעבדי עד חמש? לא אין לי, פיטרו אותי.

" לאור דברים אלה, הרי, שעל התובעת הוטלה האחריות, של תאום חזרתה לעבודה בנתבעת - דבר אשר כבר ניתנה לו הסכמת המעסיק - ובמידה והיתה מניעה כלשהיא, מצידה, היה עליה להביא על כך אישור של רופא תעסוקתי.

...

אשר על כן - אנו דוחים את תביעתה של התובעת גם ברכיב זה. סיכום מאחר שפיטורי התובעת בוטלו ע"י הממונה, היה עליה לחזור לעבודה בנתבעת לפי החלטתה, שהתקבלה לאחר הסכמת הצדדים, ביום 20.9.11.

דומה, שהתובעת נשארה מקובעת על רצונה לזכות בסעד כספי, בשל מחדלי הנתבעת, ולכך לא מצאנו הצדקה.

לא מצאנו לנכון להשית על התובעת, על דרך קיזוז, "פיצויים עונשיים", בשל התנהגות התובעת, שהביאה לפיטוריה - שבוטלו, או לקזז כנגד הסכומים שפסקנו שמגיעים לתובעת, את "נזקי הנתבעת", מאחר שאלה לא הוכחו, באופן מכומת, למרות שקיבלנו את הטענה, שהיה על התובעת לעבוד לאחר חזרתה מחופשת הלידה עד השעה17:00; וכן, מאחר שהנתבעת היתה אמורה להמשיך בהעסקת התובעת עד החלטת הממונה, משעה שנודע דבר הריונה, ולא לדבוק בפיטורים, על אף שאלה לא נבעו מההריון.

בדיון שהתקיים בבקשה נקבע, על יסוד הסכמת הצדדים, שיינתן צו לתע"א. להלן נוסח הצוו שניתן: "... ניתן בזה צו המופנה לתעשייה האוירית אשר תבהיר בתוך 15 ימים מהיום באילו תנאים ניתן להחזיר את המבקש לעבוד בחצריה מטעם המשיבה, וזאת לאור אישור הרופאה התעסוקתית מיום 7.10.15, וכן כל תיקו הרפואי של המבקש, ככל שיתבקש." ביום 28.12.15 היתקבל מכתבו של מר מאיר דדיה, מנהל עבודה ומפקח בתע"א (להלן - דדיה), לפיו הוא היה היה עד להתנהלות מסוכנת של התובע.

בע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון ערוני – כל ישראל חברים בתל אביב יפו –צויזנר, פד"ע לו 438 (2001) נקבע, כי סעד האכיפה הוא סעד שבשיקול דעת, ובמסגרתו – "בית הדין ייתן דעתו לסעד הראוי להנתן הנידרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתעשה מלאכת האיזון והמידתיות. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להגרם למי מהצדדים המעורבים בעיניין והנוגעים לו". הנתבעת מנהלת עסק קטן ומעסיקה 11 עובדים בלבד.

...

למרות האמור לעיל, לא מצאנו להורות על החזרתו של התובע לעבודה אצל הנתבעת.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 50,000 ₪ כפיצויים מכח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל.

'התאמה', 'התאמות' - לרבות התאמת מקום העבודה, הציוד שבו, דרישות התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה, והכל מבלי שהדבר יטיל על המעסיק נטל כבד מדי; 'נטל כבד מדי' - נטל בלתי סביר בנסיבות הענין, בהיתחשב, בין היתר, בעלות ההתאמה וטיבה, בגודל העסק ובמבנהו, בהקף הפעילות, במספר העובדים, בהרכב כוח האדם, ובקיומם של מקורות מימון חצוניים או ממלכתיים לבצוע ההתאמה.

זאת ועוד, בתום מחלתו של י.ה. ניתן לו אישור מרופא תעסוקתי שאפשר לו לחזור לעבודה, אולם משעה שתפקידו כבר התייתר (כאמור, בשונה מהתובעת – שיעל העידה שתפקידה לא התייתר), סוכם על יציאתו לפרישה מוקדמת; - אשר לעובד הנתבעת משה סלמונט (שאף העיד לפנינו, כפי שנפרט בהמשך הדברים), הרי שמדובר בעובד שנעדר מעבודתו על חשבון ימי מחלה, אך גם הוא לא פרש לפנסיית נכות.

...

אחרית דבר לסיכום – סיכום הדברים עד כה מעלה כי התובעת לא הופלתה על ידי הנתבעת בשל מוגבלוּתה במהלך עבודתה, וגם לא לגבי ההחלטות שהתקבלו לגבי סיום עבודתה.

גם טענת היעדר היידוע בגין מצבה וזכויותיה של התובעת, דינה להידחות.

על כן, דין התביעה להידחות בכללותה, וכך אנו מורים.