אי הסכמה להיבדק על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט

הנכות האורתופדית חוות הדעת של ד"ר זיגמן ביום 22.10.17, נבדקה התובעת על ידי ד"ר זאב זיגמן אורתופד שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

בהתאם להצעת ביהמ"ש, הסכימו הצדדים כי ביהמ"ש יפנה למומחה בשאלה בדבר נחיצות הבדיקה, והאם לדעתו אינו יכול לערוך את חוות דעתו בלעדיה.

...

סבורני כי נוכח שיעור הנכות והעובדה כי חלקו, בשיעור של 1%, נקבע בגין מגבלת תנועה בע"ש צווארי, נכון יהיה שלא לכמת את נכותה התפקודית של התובעת.

סבורני כי נכון יהיה להעמיד את הכנסתה הממוצעת לעתיד על סך של 21,000 ₪ נטו.

סוף דבר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך ש ל 192,132 ₪בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התובע נבדק על ידי מומחה רפואי מטעם הנתבעת, פרופ' דן מלר.

לא מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט והמומחים מטעם הצדדים לא נחקרו על חוות דעתם.

פרופ' מלר כתב בחוות דעתו כי אינו מסכים עם קביעת הועדה הרפואית, שציינה כי מדובר ב"צלקות באיזורי גוף שונים מכאיבים וגורמים לנזק אסתטי".

...

בנסיבות התובע, ולאור המפורט לעיל, שוכנעתי כי שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו עומד על 8.5% לצמיתות.

על כן, חרף העובדה שלכאורה היה מקום להפחית משיעור הפגיעה התפקודית הכוללת בשל אופיה של הנכות הרפואית – לא שוכנעתי כי זה המקרה להתערבות בפסק הדין".

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לו סך של 93,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 712 ₪ בגין אגרת פתיחה.

בנוסף, נוכח אי-הסכמה בין הצדדים לקיבּוע שיעור הנכות הרפואית של התובע, מונה ביום 27.12.2020 מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקתו.

עוד הוסכם ביניהם, כי הסכום האמור הוא מקובע וישולם רק לאחר שיינתן על-ידי בית המשפט פסק דין "המכריע בשאלת החבות ו/או באחריות, וזאת ביחסים שבין הנתבעות מס' 2-1 לבין הנתבעת מס' 3 והצד השלישי, וביניהם בלבד" (סעיף 4).

כך או כך, התובע טוען בתביעתו (סעיף 22 בכתב התביעה המתוקן), כי חובת הראיה שלא הייתה רשלנות, רובצת לפתחם של הנתבעים מכוח הכלל הראייתי שבסעיף 38 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". אמנם עם הגעת הצדדים לפשרה התובע הפך, למעשה, לצד "פאסיבי" בהליך המשפטי, אך טענתו דלעיל עליה נשענת התביעה, משליכה באופן ישיר על שאלת החבות ביחס לנתבעים או למי מהם.

...

מאחר שהוכח כי לוחות הפיגום זזו ממקומם כפי שהעיד על כך התובע ואלה היוו סיבת נפילתו ופגיעתו, הרי כל עוד לא הוכח כי התרחש אירוע בלתי צפוי שהביא לתזוזה זו של הלוחות, ברי כי בנסיבות אלו מסתברת יותר המסקנה לפיה הלוחות שזזו לא היו מקובעים כדבעי.

על-יסוד האמור, סבורני כי גם בז"ן חבה בנזיקין כלפי התובע כמזיק וגם מכוח שיפוי כלפי המעביד משאין מחלוקת כי סיפקה לו את הפיגום.

ברם, כי ככל שיתברר בסופו של יום כי היו קיימות שתי פוליסות אשר היה בהן לכסות את נזקי התובע, סבורני כי לא היה יאה מצד המבטחות לעכב את פיצוי התובע בגין נזקיו שעה שהן הסכימו לעצם הפיצוי ולגובה הנזק וכל שנותר הוא לדון בשאלת החלוקה וקביעת אחריות.

תוצאה התביעה מתקבלת וכך גם ההודעה לצד שלישי, באופן זה שהמעביד וכלל מצד אחד, ובז"ן מצד שני, חבים ביחד ולחוד כלפי התובע לשלם לו את סכום הפשרה, לפי חלוקה שווה ביניהם.

לאחר שהמערערת לא הסכימה לחזור בה מן העירעור ולהותיר את ניהול התביעה העתידית ככל שתוגש על ידי המערערת בידי ההרכב שידון בה, תוך הותרת קביעותיו של בית משפט קמא כאמור בפסק הדין על כנן, אין מנוס מלפנינו מליתן את פסק דיננו.

בדיון שהתקיים ביום 24/01/18 מינה בית המשפט קמא (כב' השופטת אביגיל זכריה) שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, חרף היתנגדות המערערת: פרופ' הראל מילר בתחום הנוירולוגיה ופרופ' אבנר אליצור בתחום הפסיכיאטריה.

הגם שעיינו לעומק בתיקו של בית משפט קמא, וזו הייתה גם המלצתה של הגב' רוכברג מומחית בתחום הנוירו-קוגניטיבי שעורבה בהליך על ידי פרופ' אליצור, לא מצאנו הסבר לתפנית שהניעה את המומחה פרופ' אליצור להמליץ בהודעתו לבית המשפט מיום 01/06/21 כי לצורך הערכת מצבה הכוללני של המשיבה, נידרש אישפוז במחלקה פסיכיאטרית משפטית למשך כארבעה שבועות וזאת בשונה ממכון שקומי כפי המלצתו המקורית.

ערים אנו לכך כי על בעל דין לבצע בדיקות עזר נידרשות מקום שמומחה בית משפט מבקש את ביצוען, ואין צורך להכביר מילים בעיניין זה. עם זאת, סבורים אנו כי אין דין בדיקת דימות או כל בדיקה אחרת, כדין אישפוז במחלקה פסיכיאטרית משפטית למשך כארבעה שבועות.

...

לאחר ששבנו ושקלנו את טענות המערערת שפורטו בהרחבה בהודעת הערעור שהוגשה מטעמה וכן שקלנו את טענות בא כוחה בדיון שהתקיים בפנינו, סבורים אנו כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא עת לא ראה להתנות את חידוש התביעה בהמלצתו של פרופ' אליצור, כאמור לעיל.

לנוכח כל האמור, סבורים אנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא אשר שקל את כל השיקולים הרלבנטיים וערך את האיזונים הנדרשים, ובוודאי שאין בו כדי לקפח את המערערת.

סוף דבר לאור כל האמור והגם שהמשיבה לא הגישה תשובה לערעור ולא התייצבה לדיון, דין הערעור להידחות.

בנסיבות העניין ושעה שסבורים אנו כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש את הערעור, אנו מחייבים את המערערת בהוצאות לאוצר המדינה בסך של 5,000 ₪.

במסגרת ההליך מונו לבדיקת התובעת שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

התובעת נבדקה על-ידי אורתופד אשר אבחן רגישות פרהוורטברלית באיזור עמוד שדרה מותני, ומלבד זאת ללא ממצאים חריגים וללא חסר נורולוגי.

המומחית עמדה על הקושי להעריך את הפגיעה התפקודית, אשר עשויה להיות מושפעת במידה רבה מתפיסה סובייקטיבית של החולה [פרו' שורות 1 – 9 בעמ' 26], אך מבחינה מעשית הסכימה כי יש לתובעת קושי, אשר יכול לבוא לידי ביטוי גם בתחזוקת הבית ובצורך בעזרה בניקיון ובעריכת קניות [פרו' שורות 12 – 14 בעמ' 26].

התובעת לא נבדקה פעם נוספת על-ידי מי מהמומחים, וטענותיה בדבר החמרה בבעיות הרפואיות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, לאחר הלידה, לא הוכחו בראיות, מלבד עדותה.

...

לאחר שנקבע כי שיעור הנכות הרפואית והתפקודית של התובעת עומד על 8.5% נכות לצמיתות, אני קובעת בגין רכב הנזק הלא ממוני (בעיגול) סך של 15,500 ₪.

סוף דבר סכום הפיצוי הכולל שיש לפסוק לטובת התובעת הוא כמפורט להלן: הפסדי שכר בעבר כולל פנסיה 7,323 ₪ אובדן כושר השתכרות כולל פנסיה 75,000 ₪ עזרת הזולת עבר ועתיד 20,000 ₪ הוצאות רפואיות וניידות 55,000 ₪ נזק לא ממוני 15,500 ₪ __________________________________________________________ סה"כ 172,823 ₪ ניכוי דמי פגיעה 2,805 ₪ - __________________________________________________________ סה"כ לאחר ניכוי 170,018 ₪ סיכומו של דבר, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 170,018 ₪, בתוספת שכר טרחת עורכי דין בשיעור 15.21% (כולל מע"מ) מהסכום שנפסק ואגרה, תוך 30 יום.