אי המשך עבודה לאחר תאונת עבודה

במקומות עבודה אחרים המשיכה לעבוד לאחר התאונה והפסיקה עבודתה שם ללא כל קשר לתאונה.

הדיעות בפסיקה חלוקות ואביא רק מקצת הפסיקה בנידון בחלוקה של בעד ונגד: בעד: ת"א 33341/05 כצוביץ נגד כלל חברה לביטוח-תאונת עבודה בשירות המעביד.

...

הלכה למעשה ייצוגה של התובעת על ידי פרקליט אף הביא לתוצאה של הגדלת נכותה מ-10% לכדי 15% וכפועל יוצא ישיר מכך להגדלת המענק לו היא זכאית מצד אחד והקטנת הסכום שתשלם הנתבעת לתובעת מצד שני[footnoteRef:6].

אשר על כן אני סבור כי נכון וראוי לעודד ניזוקים לפנות למל"ל לקביעת נכותם ובתמורה לזכותם בשכ"ט עו"ד סביר וראוי מקום בו מיצו זכותם האמורה.

שכה"ט המבוקש בעניין זה אינו נראה לי חריג בנסיבות העניין.

לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), התובע אינו עומד בתנאים המזכים בדמי תאונה בהתאם לחוק: התובע לא הוכיח כי ארעה לו תאונה, כהגדרתה בסעיף 150 לחוק; ארוע התאונה הנטען לא נתמך כלל במסמכים הרפואיים; התובע לא עומד בתנאי סעיף 151(ב) לחוק, שכן פנה לטפול רפואי לראשונה לאחר שחלפו 72 שעות משעת התאונה ואין הצדקה להחיל את החריג הקבוע בסיפא של סעיף זה; התובע לא הוכיח אי כושר תיפקודי, שכן המשיך בעבודתו לאחר ארוע התאונה; והתובע לא הוכיח כי נעדר מעבודתו עקב התאונה הנטענת, מעבר לשלושה ימי מחלה בגינם שולמו לו דמי מחלה על ידי מעסיקו.

...

לפיכך, מקובלת עלינו עמדת המוסד, כי לא מתקיים בענייננו התנאי הקבוע בסיפא של סעיף 151(ב) לחוק, לפיו נדרש כי תוצאות האירוע יכול ונתגלו רק בחלוף 72 השעות.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות אלה, ושמצאנו כי אין כל בסיס לתביעה, אנו סבורים כי מקרה זה מצדיק הטלת הוצאות על התובע.

התובע המשיך לעבוד ולקבל את אותו שכר כמו לפני התאונה גם לאחריה (למעט חודשיים שאינם סמוכים לתאונה), עד שהפסיק לעבוד, ושכרו הממוצע בשנת 2020 היה דומה לשכר לפני התאונה.

הנתבעת ציינה כי כיוון שמדובר בתאונת עבודה, כל ההוצאות, לרבות הוצאות נסיעה, אמורות להיות מכוסות ע"י המוסד לביטוח לאומי.

...

בנסיבות אלה, לאחר ששמעתי את עדותו של התובע, בחנתי אותה והזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שוכנעתי כי למרות הסתירות שיתוארו בהמשך, בעיקרו של דבר יש לאמץ את עיקר העדות, שכן הורם הנטל לפי מאזן ההסתברויות להוכיח כי התאונה ארעה כפי שתיאר אותה התובע.

נוכח כל האמור לעיל, קבע המומחה כי לתובע נגרמה נכות בכתף בשיעור של 15% ונכות בגב בשיעור של 5%, ובס"ה 19.25% נכות רפואית אורתופדית.

אשר לפיצוי בגין נזק שאיננו נזק ממון, בהתחשב בגילו של התובע ובמגבלותיו האחרות, ולנוכח מכלול הראיות שנשמעו, אני קובע פיצוי של 65,000 ₪ ברכיב זה. אשר לעזרה והוצאות, התובע טען כי נדרש ועוד יידרש לטיפולים מרובים, והדבר יחייב הוצאות ניידות והוצאות רפואיות.

סיכומו של דבר כלל הנזק הפסוק עומד על 196,000 ₪.

מכאן העריך את דרגת נכותו בגין התאונה בשיעור 6% לפי סעיף 37(7) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1975 (להלן - (תקנות המל"ל).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אין חולק כי התובע המשיך לעבוד לאחר התאונה וקיבל שכר מלא עד חודש מרץ 2020, כשנתיים וחצי לאחר התאונה.

...

התובע בחקירתו התייחס לכאבי הגב בתקופת הצבא וציין כי מדובר בכאבים כתוצאה משחיקה וציוד שהרים ולא מעבר לכך (שם בעמ' 17) הגב' רעות נוגריאן הגישה תצהירה מטעם התובע וציינה כי לא היתה עדה לתאונה אולם כחברה התובע נהג לשתף אותה בכאבים מהם הוא סובל "ככל שהזמן חלף ראיתי שאוריה לא יוצא מזה, הוא נראה לי עייף יותר, עם פחות אנרגיה וקם כל רגע ממקומות במשרד." סעיף(3 לתצהירה).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אין חולק כי התובע המשיך לעבוד לאחר התאונה וקיבל שכר מלא עד חודש מרץ 2020, כשנתיים וחצי לאחר התאונה.

בשל ריחוק התאונה ממועד הפיטורין והעדר ירידה בשכר עקב התאונה אני קובע כי אין קשר סיבתי בין התאונה לפיטורי התובע.

סיכום נזקי התובע הפסד שכר לעבר 280 ₪ הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 281,250 ₪ עזרת הזולת 15,000 ₪ הוצאות 50,000 ₪ כאב וסבל 31,754 ₪ סך נזקי התובע 378,284 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 378,284 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

התביעה התובע, תושב השטחים, יליד שנת 1993, הגיש תביעה זו לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות תאונת עבודה בה היה מעורב ביום 30.3.2017 באתר בניה בהרצליה, לאחר שנפל מגובה של כ- 10 מטר ונפגע בגופו.

בבוא בית המשפט לבחון את הנכות התפקודית ואת הגריעה מכושר הישתכרותו של נפגע בתאונה, הוא מתבסס בראש ובראשונה על שיעור נכותו הרפואית, מהות הנכות והשלכותיה ועל נתונים שונים של הנפגע, ובין היתר גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עסוקו לפני התאונה ואחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרותו בעקבות התאונה וכן מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק במקצוע בו עסק לפני התאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה).

...

בשים לב לכך שלא היה מקום מלכתחילה להגיש את התביעה נגד בעלי המניות, ומנגד נוכח הייצוג המשותף לנתבעים 1 ו-2 ולנתבעים 3 ו-4, התובע ישלם לנתבעים 2 ו-4, סכום מתון של הוצאות ושכ"ט בסכום של 2,000 ₪ (לכל אחד מהם).

אני מקבלת את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 1 ו-2 ומחייבת את צד ג' 2, חברת הפניקס, לשפות את המודיעים (הנתבעים 1 ו-2) במלוא הסכום בו חויבו לשלם לתובע, וככל שישולמו כספים בפועל ע"י נתבעים אלה, מכוח פסק הדין, לתובע.

מנגד, אני דוחה את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 3-5 נגד הנתבעים 1-2.