כמו כן, קביעת הועדה סותרת את ממצאיו של דר' סלטי בחוות דעתו, שלפיהם יש עדות קלינית לנזק מניסקיאלי אצל המערער (כליאה של המיניסקוס המדיאלי וכליאה של הברך);
המערער מבקש עוד לחייב את המשיב בהוצאות ושכר טירחת עורך דין בגין אי המצאת פרוטוקול הועדה ותשובת המשיב לידיו, אלא במעמד הדיון בבית הדין, באופן שפגע משמעותית בהיערכותה של באת כוחו לדיון.
כמו כן, כפי שגם נטען במעמד הדיון, העתק הפרוטוקול שוגר אל המערער ואל באת כוחו ביום 10.6.2016 וביום 19.1.2017, ולא ברור איפוא על מה מלין המערער בהיבט זה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמאטיבית
סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל פי ההלכה נידרש בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
...
טענות המשיב
המשיב סבור שיש לדחות את הערעור, משאינו מצביע על טעות משפטית כלשהי שנפלה בהחלטת הוועדה;
נימוקי הערעור היו מבוססים תחילה רק על טענת המערער שלפיה הרכב הוועדה פסול מאחר שדר' אליהו סלטי, שחיווה דעתו באופן פרטי באשר למצבו של המערער, ישב בהרכב הוועדה.
. כשלעצמי סבורני כי תכליתן הברורה כאן היא כי נכות ממשית תיקבע מקום שבו יש מקום לפצות על נזק, כשאר החלופות של תקנה 48(2)ז. מקום שיש פגיעה שאין עמה נזק נקבעת נכות של 1% כבתקנה נשוא ענייננו.
לפיכך, מקובלת עלי עמדת המשיב כי חברי הוועדה היו הפוסקים החתומים על גבי הפרוטוקול, וכי דר' סלטי לא היה חבר בה.
משלא מצאתי בסיס לטענות המערער כנגד החלטת הועדה, אינני מוצאת צורך להידרש בפירוט לטענותיו בדבר מועד המצאת פרוטוקול הועדה ותגובת המשיב לידיו.
לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.
