אי הכרה של המוסד לביטוח לאומי בפגיעת שמיעה

דיון והכרעה סעיף 84 א'(ב) לחוק קובע כדלקמן: "רעש תמידי באוזניים (להלן - טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

לגבי סעיף זה הוסבר בפסיקה כי "ההלכה הפסוקה לעניין הכרה בטינטון כ'פגיעה בעבודה' מבוססת על העקרון המנחה כי לאור העובדה שמדובר בתלונה סובייקטיבית שקשה לעמוד על טיבה במבחן אובייקטיבי, אמות המידה לבחינתה מטרתן לברר עד כמה שניתן את מהימנות התלונה. על רקע עיקרון יסוד זה נקבע בחוק כי לצורך הכרה בטינטון כפגיעה בעבודה יש לעמוד בתנאי סף של ירידה בשמיעה (סעיף 84א'(ב)(1)), תעוד קודם להפסקת העבודה בחשיפה לרעש מזיק (סעיף 84א'(ב)(2)) וכן יש להצביע על פניות חוזרות ונישנות של תלונות בנוגע לטינטון (סעיף 84א'(ב)(3))" (עב"ל (ארצי) 1004-10-12 משה גולדמן - המוסד לביטוח לאומי (16.8.15); להלן: עניין גולדמן).

...

. לאור ההלכה הפסוקה ממנה עולה מפורשות כי הפניית המבוטח לבדיקת שמיעה וחזרתו לרופא עם תוצאות הבדיקה הינם בגדר פנייה אחת, התוצאה היא כי בנסיבות מקרה זה, למעט התיעוד מיום 18.6.12 אין תיעוד נוסף בדבר פניות חוזרות ונשנות בהן התלונן התובע על טנטון אלא מחודש 7/13 ואילך דהיינו כשנה לאחר הגשת התביעה.

המערער אמנם טען כי התלונן בשלב זה בפני הרופא גם על טנטון אך אין חולק כי תלונה כאמור לא מצוינת ברשומה הרפואית מאותו יום, ואיננו מקבלים את טענת המערער כי בית הדין האזורי קבע אחרת (בית הדין האזורי סבר בטעות כי הרשומה היחידה בה מצוינת תלונה על טנטון היא הרשומה מיום 18.6.12, כאשר ככל הנראה מדובר בטעות קולמוס וכוונתו הייתה ליום 1.3.12).

סוף דבר - בהתחשב בכל האמור לעיל, וכאשר הוכחה בפנינו רק פנייה אחת לטיפול רפואי במועד הרלוונטי, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין לא מצאנו ליתן צו להוצאות.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 22819-06-17 10 ספטמבר 2019 לפני: כב' השופטת מיכל פריימן התובעת 1. רחל רביד ע"י ב"כ: עו"ד אלי מלול הנתבע 1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד בוריס קמינסקי פסק דין

ואולם, המומחה הסביר הסבר היטב מדוע אינו מכיר בליקוי השמיעתי ובטנטון הנטען : הן בשל מנגנון הפגיעה, עצמתה, ריחוק הזמן שעד לפנייה לטפול רפואי, מהות תלונותיה של התובע וחוסר אמינותה של בדיקת השמיעה.

המומחה התבקש לבחון את הפגיעה בתחום האא"ג ולהערכתו המקצועית בתחום זה, כאמור, חומרת הפגיעה אינה כזו היכולה לגרום להופעת טנטון או ליקוי שמיעה, כפי שהוסבר והובהר על ידו בתשובותיו לשאלות ההבהרה.

...

המומחה נתן חוות דעת מנומקת ומפורטת ואין להיעתר לבקשה.

הואיל ומסקנת המומחה מושתתת על מספר סיבות וגורמים לאי ההכרה בקשר הסיבתי, לאור תשובותיו והסבריו של המומחה, משהשיב על כל שנשאל ונימק קביעותיו הרפואיות, אינני מוצאת כי יש מקום למינוי מומחה נוסף ודין הבקשה להידחות.

אשר על כן, על יסוד חוות דעת המומחה, התביעה נדחית.

מר יובל בקאל להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בפגיעה בשמיעה וטינטון, כתאונות עבודה בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

(ב)  רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1)   כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2)   הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3)   הפגיעה בתיפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונישנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

...

טענות הצדדים בתמצית: לטענת התובע יש לקבל את תביעתו זאת בהתבסס על חוות הדעת של המומחה.

אשר להכרעתי ד"ר ניר דן בחן את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו, והגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה שהתרחשה עד שנת 2012 לבין החשיפה לרעש.

במצב דברים זה, מקום בו הירידה בשמיעה תועדה לראשונה בבדיקה שנת 2006 ואילו התביעה הוגשה בשנת 2015, הרי שדין התביעה להידחות מחמת שיהוי ואי קיום הוראות סעיף 84 מקום בו חלפו כ-9 שנים ממועד תיעוד הירידה בשמיעה ועד להגשת התביעה.

אחרית דבר- לאור כל המקובץ לעיל - התביעה נדחית.

מאחר והמחלוקת בין הצדדים היא במהותה מחלוקת משפטית, הצעתי לצדדים לסכם את טענותיהם תוך הסתמכות על ראיות בכתב, וללא שמיעת עדים, כאשר פסק הדין יהיה מנומק.

להבדיל מהמוסד לביטוח לאומי, למעביד קיימת עילת תביעה ממלא מכוח הוראות חוק ההטבה, בין אם התאונה הוכרה כפגיעה בעבודה ובין אם התביעה לא הוכרה ככזו.

לשיטתו הנימוק נעוץ בכך שהמעביד תלוי בתביעתו בהכרה של המוסד לביטוח לאומי וכן בשיעור דמי הפגיעה המשולמים ולכן הוא אינו אדון לעצמו.

...

מטעמים אלו אני סבור כי דינה של הטענה להידחות.

התוצאה לאור האמור לעיל, ובשים לב לכך שהתביעה הוגשה יותר משבע שנים ממועד אירוע התאונה, דין טענת ההתיישנות להתקבל ואילו דין טענת ההשתק להידחות.

לכן אני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

מר יוליאן גרניציה להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בפגיעה בשמיעה וטינטון, כתאונות עבודה בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתיפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונישנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

...

בחוות דעתו מיום 12.12.2019 קבע המומחה כי לא מתקיים קשר סיבתי ובלשון המומחה – "...כידוע נזק שמיעתי מושרה רעש פוגע במרכיב העצבי של השמיעה ולא במרכיב ההולכתי, אי לכך בחישובים השונים אתייחס למרכיב זה בלבד. אם לחשב את המרכיב העצבי בתדירויות הדיבור בבדיקה המוקדמת...הרי הערכים הם לגבי אוזן ימין...הממוצע הוא 30 דציבל לכל אוזן. באשר לבדיקה המאוחרת יותר הערכים באוזן ימין...ממוצע 15 דציבל. לגבי אוזן שמאל... הממוצע הוא 16.5 דציבל באוזן זאת. היות וקיימת הלכה משפטית שאין האדם עושה עצמו שומע וכו'... הרי שעל פי הבדיקה מן ה-3.7.2017 לא מתמלאת דרישת יסוד חשובה על פי הקריטריונים של נזק שמיעתי מושרה רעש. לסיכום, תשובתי לשאלות א + ב היא כי כושר השמיעה של התובע הוא טוב יותר מ-20 דציבל ועל כן, לדעתי, יתכן שיש קשר בין ירידת השמיעה ותנאי העבודה אך קשר זה אינו מקנה נכות.

על כן, בהתאם להלכה לפיה הספק פועל לטובת המובטח, יש לקבל את התביעה.

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות מהטעמים פורטו בחוות דעת המומחה, קרי אי עמידה בתנאי הסף של סף השמיעה.

אחרית דבר לאור כל המקובץ לעיל - התביעה נדחית.