אי הכרה בתאונת עבודה האם התאונה אירעה במקום העבודה

ביום 23.5.2017 התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה.

התאונה אירעה כאשר נתבע 1, שנהג במלגזה שנשאה משטח, הניח את המשטח על אצבעו של התובע באופן שגרם לשבר מורכב.

עוד נקבע בפסיקה כי בקביעת הפגיעה התפקודית והשפעתה על הגריעה מכושר ההישתכרות יש לשקול, בין היתר, את עסוקו של התובע, השכלתו, גילו, ומידת ההשפעה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו מיקצוע ובאותו מקום עבודה שבו עבד קודם לתאונה (ראו, ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.7.2010)).

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנפסקו לעיל, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ) מהסכום המתקבל.

מן המסמכים שהוגשו למוסד לביטוח לאומי עולה כי המעסיק הכיר בתאונה שהתרחשה במקום עבודתו של התובע כתאונה שהתרחשה במהלך עבודתו.

על כן אך טבעי הוא שגירסת התאונה הובאה באותם מסמכים ככזו שנמסרה לפי דברי התובע, ואין בכך כדי להקהות מהכרת המעסיק בתאונה שארעה לתובע במהלך עבודתו (עדות אלסורחי בעמ' 12 ש' 18 - עמ' 13 ש' 16; טופס בל/250 מיום 19.3.18 - עמ' 71 לתעודת עובד ציבור שהוגשה ביום 21.10.20; תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 19.3.18 - עמ' 76-72 שם; דיווח חשבת שכר פלורה פיקל למוסד לביטוח לאומי מיום 29.5.18 - עמ' 56 שם; הודעה על תאונת דרכים לחברת הביטוח מיום 29.5.18 - עמ' 60-59 שם).

...

התובע לא נשאל על כך בחקירתו, ומכל מקום לא מצאתי כי יש בו כשלעצמו, במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, כדי להכריע את הכף למסקנה אחרת מאשר קרות התאונה במועדה כנטען.

צירופם של כל אלה הובילני למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע ולקבוע כי התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 8.2.18 בנסיבות כפי שתוארו על ידו.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע את סכומי הפיצוי שנפסקו לעיל שסכומם הכולל עומד על סך של 61,500 ₪.

השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר – כץ ונציגי הציבור גברת אורנה רזניק ומר חגי רם; ב"ל 33789-03-20) אשר דחה את תביעת המערערת להכיר בפגיעה בברך, כפגיעה בעבודה.

בית הדין עמד על ההבדל בין תאונת עבודה שהתרחשה במקום העבודה, שאז חלה חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי או החוק), לבין תאונה שמתרחשת בדרך לעבודה שאז מוטל הנטל על המבוטח להוכיח כי התאונה ארעה כתוצאה מסיכוני הדרך.

...

בנסיבות העניין לא מצאנו כי יש הצדקה להתערב בקביעות אלו.

לכן אין בידינו לקבל את הטענה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

בפיענוח ת/2 צוין לגבי מרווח החוליות L4-5 שנימצא בלט דיסק רחב מרכזי הגורם להצרות עם השקה עם שורש L5 השמאלי - "לא הודגם בבדיקה קודמת". התובע טען שיש להכיר בארוע כתאונת עבודה על יסוד גירסתו.

נקדים ונציין שלאחר ששקלנו את טענות הצדדים, את העדויות שנשמעו והראיות שהוצגו, מצאנו כי התובע לא עמד בנטל להראות כי מדובר בארוע תאונתי שהוא בגדר תאונת עבודה, וזאת על יסוד הנימוקים הבאים: "תאונת עבודה" הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) כך: "תאונת עבודה" – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו.

" על-פי פסיקת בתי הדין, יש לפרש את המונח "תאונה" כארוע פיתאומי שהתרחש במקום העבודה, באופן פיתאומי ובנקודת זמן ברורה, כך שניתן לאתרו מבחינת המועד והמקום.

...

לפיכך, בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לרבות על יסוד רישומים רפואיים ממועד מאוחר למועד התרחשות התאונה (עב"ל (ארצי) 24023-04-14 עבד אל עאל פאוזי – המוסד לביטוח לאומי (26.1.15)).

על יסוד האמור והמפורט לעיל מצאנו שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את התרחשותה של תאונת עבודה ואת נסיבותיה המדויקות ולהסביר באופן מספק את האמור ברישומים הרפואיים.

לפיכך, אנו דוחים את התביעה.

בהחלטותיו שבנידון, דחה הנתבע את התביעה להכרה בתאונת עבודה, שהתרחשה, לטענת התובע, ביום 28.10.21 תוך כדי ועקב העבודה ושבעטיה נגרמו לו בקע מיפשעתי וטבורי, וכאבי גב. במסגרת החלטותיו ציין הנתבע, כי לא הוכח כי ביום 28.10.21 ארע לתובע ארוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה.

בהקשר זה יצוין פסק דינה של השופטת רוזנפלד בעב"ל 9937-09-10 אהרון הרצל – המוסד לביטוח לאומי (26.6.11) בו נקבע כי גם בנסיבות בהן המבוטח נשאר במקום העבודה מעת קרות הארוע ועד לסיום יום העבודה במשך כשעה, ולמחרת הוא הגיע לעבודה 'מתוך תחושת אחריות' ועבד תוך כדי כאבים כמה שיכול היה, לא היתקיימה בו דרישת הסעיף לעניין הפסקת עבודה.

...

סוגיית הפסקת העבודה עקב בקע, נדונה בבית הדין ולגביה נפסקו הדברים הבאים: "לעניין התנאי העוסק בהפסקת עבודה עקב הופעת הבקע: האירוע בעבודתו של המערער אירע כאמור בשעות הצהריים של יום העבודה, והוא לא הפסיק את עבודתו אלא המשיך בעבודתו בפריקה, וגם יום לאחר מכן הוא הלך לעבודה כרגיל, אם כי לגבי יום זה נקבע כי הוא 'לא התאמץ בעבודה'. לאור נסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הוא עמד בתנאי של הפסקת העבודה על פי הוראות הסעיף, ואין בעובדה שקיבל תעודות אי כושר בדיעבד מיום האירוע בעבודה ושהה בתקופת אי כושר ממושכת בעקבות הניתוח שעבר, כדי לשנות מסקנה זו. ויודגש, המערער טוען כי הוא הפסיק לעבוד לאחר הניתוח, ואילו הסעיף דורש הפסקת עבודה עקב הופעת הבקע.

אם כן, לנוכח גרסאותיו השונות של מר עודה וגם אם לא נזקוף לחובת התובע ומר עודה, את התיאור שהציגו אודות התרחשות האירוע הנטען, לא מצאנו כי ניתן להכיר באירוע הנטען.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הצליח להוכיח כי הוא עומד בתנאי סעיף 84 לחוק.

אשר על כן, התביעה נדחית.