לטענת התובע, במועד התאונה היה עובד של הנתבע; הנתבע כפר בכך וטען שאינו מכיר כלל את התובע, קל וחומר העסיקו.
יצויין כי המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע להכיר בתאונה כתאונת עבודה, משקבע כי לא הוכחו יחסי עובד-מעביד בין התובע ובין הנתבע, בין השאר בשל אי חתימת הנתבע על טופס התביעה לדמי פגיעה.
בהמשך, בהסכמת התובע, נדחתה התביעה נגד הכשרה בע"מ, בהיעדר כסוי בטוחי לארוע התאונה (נוכח העידר רשיון נהיגה תקף לנהג).
...
במילים אחרות, החובה המוחלטת לפצות את הנפגע בגין נזקו מוטל על הן על המשתמש ברכב והן על מתיר השימוש בו.
יש טעם רב בטענות הנתבע, לפיהן דין טענותיו של התובע לאחריותו של הנתבע במישור הנזיקי, קרי, חיובו עקב רשלנותו ו/או פזיזותו ו/או חוסר זהירותו בכך שלא מנע את התאונה ובכך שהתיר לאחיו המנוח לנהוג בו מבלי שיש לו רשיון נהיגה, דין טענות אלו להידחות משלא נטען דבר בעניין זה בכתב התביעה ואין זה כולל עילת תביעה נזיקית חלופית לעילת התביעה על פי החוק; בהתאם, אני דוחה טענות אלו: חבותו של הנתבע כלפי התובע נובעת אך ורק מכוח חובתו כבעל הרכב ומתיר השימוש בו, בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק.
]
סוף דבר
מכל האמור לעיל, אין לי אלא לדחות את טענותיו של הנתבע; אני קובעת, איפוא, כי התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק, וכי על הנתבע לפצות את התובע בגין נזק הגוף שנגרם לו בתאונה זו, בהיותו בעליו של הרכב ומתיר השימוש בו.
דיון בשאלת הנזק - ככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמות שייתרו זאת - קבוע ליום 4.7.2023.
אעיר, כי על אף ההחלטה מיום 19.3.2023, לא הגישו הצדדים רשימת עדים ותיקי מוצגים; לפיכך אני קובעת כי לא יעידו מלבדם עדים כלשהם בשאלת הנזק, ולא יוגשו מוצגים נוספים מעבר לאלו שהגישו, אם הגישו, במצורף לכתבי הטענות והתחשיבים מטעמם.
