אי הכרה בתאונה כתאונת עבודה של עצמאי

בנסיבות אלה, לא הוכח לבית המשפט כי הפסקת עבודתו של התובע כעובד שכיר קשורה לפגיעה של התובע מהתאונה, ונראה כי מדובר היה במהלך דברים טבעי במסגרת התפתחותו המקצועית של התובע לעבוד כעצמאי במשרה מלאה.

במסגרת התביעה שהגיש התובע למל"ל להכיר בתאונה כתאונת עבודה, הצהיר כי שב לעבודה כעצמאי ביום 10.1.19, היינו כחודש בלבד לאחר התאונה.

...

אני סבור כי יש לקבוע שהנכות התפקודית של התובע אינה עולה על שיעור הנכות הרפואית המשוקללת שקבע המומחה מטעם בימ"ש בתחום האורתופדיה 11.5%.

בהקשר זה, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.3.21, שאושר בבית המשפט העליון ברע"א 3362/21, בו מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 40% כאשר מדובר היה בנכות נמוכה של 5%.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 120,000 ₪ מעבר לניכויי המל"ל בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.

הנזק התובע, יליד 13.3.1968, עורך דין עצמאי מאז שנת 2007, נפגע כאמור בתאונת הדרכים- עבודה דנן, מיום 3.7.19.

לא רק זו אף זו. נכות בשיעור של 5% בעמ"ש צוארי, בגין הגבלה בחלק מהתנועות מזערית, לא משפיעה על עבודתו של עו"ד, ואף לא מצריכה סיוע מיוחד.

בהתאם למכתב פקיד התביעות לתובע (עמ' 2 לתע"צ), היה עליו להגיש את תביעתו לקביעת נכות בתוך שנה ממועד ההכרה בתאונה כתאונת עבודה, דהיינו עד ליום 26/11/20.

...

לאחר בחינת כלל הראיות, בכלל זה עדויות התובע ורעייתו, נתוני ההשתכרות כפי שהוצגו, והכל אף בראי הנכות הרפואית בכלל וזו המינורית הקשורה בתאונה בפרט, שוכנעתי שלא ניתן לייחס לתאונה את הירידה בהכנסות התובע.

מטעמים אלו, התביעה בראש נזק זה נדחית.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, סך של 150,521 ₪ כפיצוי בגין תאונת הדרכים מיום 3/7/19, בניכוי סכום של 75,085 ₪.

תחילה אמר ש"אף אחד לא מכיר אותו" ובהמשך טען שהוא שאל אנשים במחסום שהיו שם שהוא חשב שהם מכירים אותו.

ג. מהו מעמדו של האדם עת נפגע, קרי האם היה במעמד של עצמאי, עובד או אחר? שהרי אדם יכול להיפגע תוך כדי ועקב עבודה גם אם אינו עובד או עצמאי.

להלן אפרט את טעמיי למסקנה זו. בפסק הדין בעב"ל (ארצי) 43749-02-22‏ מוחמד דמידי - המוסד לביטוח לאומי‏ (28.9.22; להלן: עניין דמידי), אשר גם בו עלתה השאלה האם פועל ביניין שניפגע בעבודה היה שכיר או עצמאי בעת התאונה, נקבעו הדברים הבאים, אשר צוטטו גם על ידי חברתי לעיל: "...ממכלול הראיות עולה כי סביר יותר שבעת שהמערער עבד באתר ונפגע הוא היה במעמד של עובד שכיר, מאשר האפשרות האחרת לפיה הוא היה עצמאי - המעמד האחר שנבחן על ידי בית הדין האיזורי. לפני בית הדין האיזורי לא הובאה ולו ראשית ראיה להיות המערער בעל עסק משלו. כך למשל, עובר לתאונה הועסק המערער כשכיר של מעסיק אחר (החברה), ולא הובאה כל ראיה לעיסוק בעבר כבעל עסק עצמאי; למערער לא היו עובדים הכפופים לו, ולא היה לו ציוד שהביא לצורך ביצוע התפקיד, אלא מדובר בעבודת כפיים; כמו כן, יש לתת משקל להקשר הענפי, בו מקובל להעסיק תושבי שטחים העובדים עבודת כפיים כשכירים - מבלי שיש ראיות כי המערער היה קבלן משנה שלקח על עצמו אחריות לחלק מסוים מהבנייה, אלא עולה ממכלול הראיות כי היה פועל מן השורה". גם בתיק שלפנינו לא הוצגה ולו ראשית ראיה לכך שהמערער היה בעל עסק משלו בכלל, או ביחסיו עם יואב, בפרט.

נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק רייף אני מסכים לפסק דינה של כב' השופטת דוידוב-מוטולה סוף דבר – העירעור מתקבל ברוב דיעות של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת מיכל נעים-דיבנר, נציג ציבור (עובדים) מר שמואל ויסמן ונציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק רייף, כך שיש להכיר בתאונה מיום 4.8.17 כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק.

...

שקלתי אם ראוי להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לאחר ההבהרה על היות ההקלטה ראיה בתיק על מנת שיתייחס אליה כחלק ממכלול הראיות, אך לבסוף שוכנעתי שאין בכך צורך בנסיבותיו של מקרה זה. הכרעת בית הדין האזורי התבססה על קביעה של מאזניים מעוינים, בעוד שיש בראיה אליה לא התייחס כדי להטותם גם אם במקצת.

סוף דבר - על בסיס הטעמים לעיל, וככל שתישמע דעתי, יש לקבל את הערעור ולקבוע כי המערער עמד בנטל להוכיח כי התאונה בה הכיר בית הדין האזורי מיום 4.8.17 אירעה תוך כדי עבודתו כעובד שכיר של מר איימן סמחאן.

נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק רייף אני מסכים לפסק דינה של כב' השופטת דוידוב-מוטולה סוף דבר – הערעור מתקבל ברוב דעות של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת מיכל נעים-דיבנר, נציג ציבור (עובדים) מר שמואל ויסמן ונציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק רייף, כך שיש להכיר בתאונה מיום 4.8.17 כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק.

המערערת הופנתה למכון "גלפון" על ידי פקיד התביעות ולא על ידי הועדה, וזאת בשלב בו נדונה תביעתה להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

מימצאי בדיקת "גלפון" אינן מחייבות את הועדה, שהנה גוף עצמאי מעין שפוטי, שאין בינו לבין המשיב זהות כלשהיא.

...

הוועדה קבעה כאמור לאחר שהתייחסה למועד התלונה הראשונה אודות טנטון - ביום 13/04/2022, כשלושה חודשים לאחר התאונה (אחד המסמכים אליהם הפנתה המערערת ושפורטו לעיל), וכן לאחר שהתייחסה בפירוט לבדיקת מאפייני הטנטון במכון "גלפון" מיום 19/10/200, ודחתה את ממצאיה לפיה למערערת "טינטון על רקע חבלה בעקבות תאונת דרכים. הנחווה כצפצוף, דו"צ,....". לעמדת הוועדה, לא ניתן לקבל את המסקנה לפיה לתובעת טנטון קבוע, וזאת בשל הנימוקים הבאים: בבדיקה עוצמת הטנטון פחתה עם אוזניות, התגובה השיורית שלילית ולבסוף, ערך המיסוך המינימאלי אינו פיזיולוגי.

אין בעובדה לפיה הוועדה סבורה רפואית אחרת מד"ר ברטל או מרופאים אחרים אצלם טופלה המערערת, כדי להביא למסקנה לפיה בהחלטת הוועדה נפלה טעות היות ולא הגיעה לאותה המסקנה אליה הגיע ד"ר ברטל או כל רופא אחר.

סיכומו של דבר, הערעור נדחה.

המוסד הכיר בתאונה כתאונת עבודה אולם דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בשל העובדה שהתביעה הוגשה יותר מישניים עשר חודשים מיום התאונה.

הפסדי פנסיה למרות שהתובע הוא כיום עצמאי, הרי לאור גילו הצעיר ואופי עבודתו כעצמאי, אפשר שהוא ישוב לעבוד כשכיר, ולפיכך אחשב הפסדי פנסיה.

...

כאמור לעיל, אני סבורה שנכותו התפקודית של התובע אינה עולה על שיעור של 10%- וזאת גם לאור אופי העבודה שמבצע היום התובע, על פי עדותו כשליח בוולט מאז אוגוסט 2021 (סע' 21 לתצהיר התובע).

אמנם התובע נפגע כשהיה בן 20 בלבד, אולם אני סבורה שאדם שהחל את דרכו המקצועית כשהיה בן 18, גם אם לא יכול היה לעבוד מסיבה כזו או אחרת במשך כמחצית השנה, אין מקום לקבוע שכיום יש לחשב את שכרו על פי השכר הממוצע במשק, וודאי כאשר התובע עצמו מעיד שניסה ללמוד לימודים אקדמאים ולא הצליח בכך ואף במהלך השנים נראה ששכרו של התובע הוא תנודתי ונמוך.

בהעדר ראיות ומתוך הנחה כי התובע נזקק לסיוע של בני משפחתו בעיקר בסמוך לאירוע התאונה, אני קובעת כי הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה עומד על סך 10,000 ₪.