אי הכרה ביחסי עבודה עם נציג ועד

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 25354-11-17 23 מרץ 2021 לפני: כב' השופט דורון יפת נציגת ציבור (עובדים) גב' כרמלה קול אמן נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אידה שפירא התובעת נריה קדוש ע"י ב"כ עו"ד אורטל דאי-זגורי הנתבעת יריב והדר אימון אישי בקבוצה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אורן גרוס פסק דין

שמינית, אמנם התובעת נדרשה למצוא מחליף בעת העדרותה, אלא שהמחליף נידרש להיות מסגל המאמנים של הנתבעת, ובלשונו של יריב, "מה את רוצה שיביאו מישו מהרחוב שאני לא מכיר שייכנס לעסק שלי? זה רק מאמנים שאני אשרתי מתוך הסטודיו. זה בכל עסק נורמלי." (ע' 19 ש' 11-16).

יוער, כי עצם העובדה כי התובעת ממשיכה לעבוד עם אותו רואה חשבון נעדרת נפקות לענייננו.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, החלטנו לדחות את התביעה ברכיב זה. שכן נדמה כי תכלית החוק והפסיקה בעיניין מתן פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה לעובד, אינה רלוואנטית למקרה כגון דא, במסגרתו הוכרו יחסי עבודה בדיעבד.

הסכומים יישאו הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל, למעט הפקדות לקרן פנסיה שיישאו הפרישי הצמדה וריבית מיום 1.4.2017 ועד מועד התשלום בפועל.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, החלטנו לדחות את התביעה ברכיב זה. שכן נדמה כי תכלית החוק והפסיקה בעניין מתן פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה לעובד, אינה רלוונטית למקרה כגון דא, במסגרתו הוכרו יחסי עבודה בדיעבד.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בחלקו.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום את הסכומים הבאים כדלקמן: א. הפרשי שכר בסך של 5,280 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 1863-08-18 29 ספטמבר 2021 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציגת ציבור (עובדים) גב' מלכה טל נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין התובע ודיע מסעד נושא ע"י ב"כ: עו"ד ג'קלין סוויד כרכבי הנתבע יחיא בן חמו ע"י ב"כ: עו"ד יואב אבן פסק דין

ככל ואכן הסתובב התובע בשוק כגירסת הנתבע ונתן שירותים לכל הדוכנים, אזי איך לא הכיר אותו הנתבע ולא פגש אותו מעולם עד לאחר מחלתו? גרסה זו לא סבירה בעינינו.

15.1 העד סלים – ספק ירקות ופירות המגיע מידי יום לשוק – העיד כי התובע עבד אצל הנתבע משנת 2008 (עמ' 7, ש' 27-25) מהשעה 6:00 ועד לסגירת השוק – שם, ש' 30-21: אני מכיר את יחיאל כבעל חנות לפירות בשוק.

לא מצאנו כי יש סתירה בין הדברים במיוחד והתובע העיד כי עבד עם אוזניות וכי הנתבע העיר לו מספר פעמים על ריבוי השיחות.

עוד יצוין כי הנתבע לא הציג ולא טען דבר לגבי חשבוניות או קבלות עבור התמורה שכביכול שילם לתובע תמורת השירותים שטען כי האחרון סיפק לו. בסופו של דבר, מבחינת מכלול העדויות והראיות שוכנענו כי סביר יותר שהתובע אכן עבד אצל הנתבע ויש להכיר בקיום יחסי עבודה ביניהם.

...

לסיכום על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 51.1.

אנו דוחים את רכיב דמי הנסיעות וכן, בנסיבות העניין, את פיצויי הלנת השכר/ פיצויי הלנת פיטורים.

הנתבע ישלם הוצאות התובע בסך 12,000 ₪ שיישאו ריבית והצמדה ככל ולא ישולמו תוך 30 יום ממועד זה. .

האם היתקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין נציגות הבית המרכזית ברח' לוחמי הגטו 30-36 בפתח תקוה בתקופה מחודש – 1/2011 ועד חודש 4/2015 ובין התובע לבין נציגות החנויות ברח' לוחמי הגטו 30 – 36 בפתח תקוה לתקופה מ – 1/2011 – 5/2015? אלה שאלות שעלינו להכריע בהן במסגרת ההליך שבפנינו.

בסופו של ההליך, המחלוקת בין הצדדים צומצמה להכרעה ביחס להכרת יחסי העבודה בין התובע לבין נציגות הבית המרכזית בין המועדים 1/11-4/15 ולבין נציגות החנויות בין המועדים 1/11-5/15, וזאת משום שאין מחלוקת כי התובע היה שכיר בתקופה שבין 3/13 – 4/16 בנציגות הבית המשותף לוחמי הגטו 34[footnoteRef:15].

] עם זאת, מעדותו עולה כי באופן מהותי, היתקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין נציגות הבית המרכזית, כמפורט להלן: כך נציגות הבית המרכזית היא זו שיזמה את נתוק יחסי העבודה עם התובע: " העד, מר סיגלר: הפסקנו אותו, אבל לא היה סיכום שהוא שכיר. נתנו לו צ'קים", (עמ' 13, שורה 13).

אני לא מכיר מיסמך כזה,"

...

להשלמת התמונה נציין כי לא מצאנו שהנתבע התעמר בתובע כפי שנטען על ידו או כי הליכי הגבייה נוהלו שלא כדין.

הנתבע פעל כפי שפעל על סמך הדיווח שנמסר על ידי התובע, ולכן ביחס לניהול הליכי הגבייה של הנתבע לא מצאנו להתערב בשיקול הדעת של הנתבע ועליו לפעול בהתאם לדין ביחס לגביית דמי ביטוח ממעסיקי התובע, בהתאם לעובדות שנקבעו בפסק דין זה. תביעתו של התובע לקבוע כי עבד כשכיר בתקופה שבמחלוקת אצל נציגות הבית המרכזית ונציגות החנויות התקבלה.

בנסיבות הללו, מצאנו לפסוק לטובת התובע הוצאות אישיות לרבות שיפויו על תשלום שכר העדים שנדרש לזמן כדי להוכיח את תביעתו בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התובע הוסיף וטען כי היתנהלות רס"ן שטרית לאורך השנים הוותה היתנכלות תעסוקתית, כך שהתובע ספג היתייחסות מבזה לרבות צעקות והאשמות שוא, ביצוע עבודות לא בטיחותיות ובמרחק מבודד בהוראת רס"ן שטרית, הכנסת מכתב לתיק האישי של התובע ללא ידיעתו, מניעה מהתובע שיחות אישיות לבקשתו או הכנת נציג ועד עובדים לועדת קביעות – ובגין כל אלו טען התובע כי זכאי לפצוי בגובה של 70,000 ₪.

בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ קיבל את העתירה, תוך שהוא מטעים את הדברים הבאים – "בתפיסת יחסי עבודה כפי שהתפתחה בשנים האחרונות חל חזוק במעמדו של העובד, בין היתר באמצעות מתן הגנה לעובד מפני פגיעת המעביד עקב תלונת אמת שהגיש כנגד הממונה עליו. הגישה לתופעה זו מתאפיינת בהכרה בזכותו של עובד לשמור על כבודו כאדם וכעובד; היא נזונה מהמודעות לכך שתלונת אמת המוגשת במערכת תפקודית משפרת את דרכי היתנהלותה, מגִנה מפני מעשי שחיתות ותורמת להעלאת רמתה הערכית והביצועית. ראייה זו מובילה באופן טבעי להקניית הגנה לעובד שהתלונן מפני פגיעה עקב תלונתו. החתירה לשקיפות ביחסי עבודה ואיתורם של מוקדי סטייה מנוהל ראוי מחייבת כי עובד מתלונן לא ישלם מחיר על היוזמה שנקט בתנאי שתלונתו אינה תלונת סרק. אם כך הדבר בסקטור הפרטי, על אחת כמה וכמה כך הוא בסקטור הצבורי, שלגביו קיימת חשיבות מיוחדת בגילויי שחיתות מוסרית ובחשיפת סטיות מן הנוהל התקין, למען יישמר אמון הציבור במערכות הניהול הצבורי" (בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי, צבא הגנה לישראל , פ"ד ס(3) 121, 137 (להלן - פרשת פלצמן).

...

משלא מצאנו כי נפל פגם בהליך הפיטורים ומששיקולי הנתבעת בהחלטת הפיטורים היו ענייניים וסבירים, דין טענות התובע בענין זה – להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור – התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, מצאנו כי יש מקום שכל צד יישא בהוצאותיו.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 37442-10-20 26 מרץ 2024 לפני: כב' השופטת, סגנית הנשיאה רוית צדיק נציג ציבור (עובדים) מר אברהם קמינסקי נציג ציבור (מעסיקים) מר אסי מזרחי התובע: אלי לוי ע"י ב"כ עו"ד עמר ליאב ואח' הנתבעים: 1. רומי מוזס 2. חגית מוזס (נמחקה) 3. ב. מוזס מכירה ושרות מוצרי חשמל ביתיים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מני פאדל פסק דין

עדותו של בר המלמדת כי כלל לא הכיר את התובע ומעולם לא ראה אותו (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 7.5.23, ש' 18-17, ש' 23-22), אך מחזקת את המסקנה כי התובע הועבר פורמאלית לחברה כאשר אף גורם בחברה לא הכיר אותו , והעסקתו נותרה ללא כל שינוי תחת פקוחו וניהולו של הנתבע.

בנוסף, הצהיר הנתבע כי התובע שב לעבודתו עם רכבו הפרטי ולאחר שנגנב יחד עם חשבוניות וציוד העסק, הפסיק את עבודתו (ס' 10 לתצהיר הנתבע).

יוער, כי בעדותו התובע מסר גרסה נוספת לפיה לא קיבל תשלום שכר בגין שלושת חודשי עבודתו האחרונים ולא החזרי דלק, דהיינו מחודש 6/20 ועד 8/20 (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 30.3.23, ש' 30-29).

" לאור הדברים האמורים לעיל, משעה שלא הוכח כי התובע פנה למוסד לביטוח לאומי והאחרון דחה תביעתו , אין לנו אלא לדחות את תביעת התובע לפצוי בגין רכיב זה. פיצוי לא ממוני בעיניין כותה בית הדין הארצי קבע כי נקודת המוצא היא כי בנסיבות בהן הוכרו יחסי עבודה בדיעבד, יש לפסוק פיצוי לא ממוני בשל הפגיעה בזכויות בעלות ערך כלכלי שאינן ניתנות לכימות ונפגעו כתוצאה מהגדרת הצדדים את מערכת היחסים באופן מוטעה, כאשר הנטל לשכנע כי אין להטילו מוטל על המעסיק.

...

לאור הדברים האמורים, אנו סבורים כי יש להשית על הנתבעים פיצוי ביחד ולחוד, בתשלום בסך של 20,000 ₪, ועל החברה תשלום בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר התביעה להכרה ביחסי עבודה מתקבלת והכרעתנו היא כי בין התובע לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

לקראת סיום מצאנו לציין את התנהלותו הדיונית של הנתבע לאורך ההליך.