אי הכרה בדיירת ממשיכה בדירה כי לא התגוררה בה 4 שנים לפני פטירת אמה

לפניי עתירה, בגדרה משיג העותר על החלטת משרד הבינוי והשיכון ("המשיב") שלא להכיר בו כ"דייר ממשיך" בדיור הצבורי.

בהסכמת הצדדים הוחזר עניינו של העותר לדיון לפני וועדת האיכלוס העליונה אצל המשיב (להלן: "הועדה") אשר ביום 22.4.18 דחתה את בקשת העותר להעניק לו זכויות של דייר ממשיך בדירה מהטעמים כדלקמן: "...סיבת הדחייה: הועדה דוחה הבקשה להקניית זכויות חוזיות בדירה הציבורית שכן המבקש לא התגורר בדירה 4 שנים ברציפות לפני פטירת הדיירת החוזית כפי שמבוקש בנוהל. הועדה שקלה את הבקשה כחריג, והתייחסה לכלל הטענות שהועלו בעת"מ 44118-09-17, נתנה משקל לביקורי המעגל שנערכו בדירה בזמן אמת וזאת, בין היתר, מול מכתבים מגורמים ומוסדות שונים בהם רשומה הכתובת בדירה אשר אינם מעידים על מגורים בפועל בדירה. מותר לערער לציבורית: לא, נימוקי החלטה: למרות הנסיבות שהוצגו לא ניתן להענות לבקשה. הדירה נחוצה לאיכלוס מישפחות בנות 5-6 נפשות שאושרו לקבלת פיתרון דיור זה ואי פינוי הדירה מונע איכלוסם" (להלן: "ההחלטה").

בנוסף, סומך העותר על מכתבי מוסדות צבוריים שונים בהם מצוינת כתובת הדירה ככתובת מגוריו, וכן על היות שלושה ממירי טלויזיה בדירה (נספח 6 לעתירה), ללמדך כי מספר נפשות התגוררו בה. העותר מוסיף כי כתובת הגנים אליהם שובץ בנו של העותר בשנים הרלוואנטיות, בקירבת מקום לדירה, וסיכום אישפוז של המנוחה מיום 25.12.14 בגדריו ציינה כי היא "גרה עם בן ברמלה", תומכים אף הם בגירסתו.

עובר לשנת 2009 קבע סעיף 3 לחוק כי מי שהוכר כדייר ממשיך יהיה "רשאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית..." ובילבד שאין ולא היה בבעלותו נכס מקרקעין ב-5 השנים עובר לפטירת הדייר החוזי.

מר בשירי העיד כי העברית שבפי המנוחה הייתה תקינה וכי "בכל ביקור שאלתי אותה האם מישהו גר פה איתך, האם מישהו חזר לגור איתך והיא ציינה לי תמיד שלא וחתמה על המסמך". מר בשירי לא הכחיש את מצבה הבריאותי הרעוע של המנוחה אולם הוסיף כי "היא לא היתה במצב קשה שאי אפשר לדבר איתה או שאי אפשר לבצע את הביקור. היא תמיד עמדה על רגליה". בנוסף, ציין כי "האימא (המנוחה – ו.מ) באה שבועיים לפני החתונה (למשרדו – ו.מ) והציגה בפני את ההזמנה לחתונה וחתמה באותו המעמד שהוא לא גר איתה" (עמ' 7 לפר' מיום 7.3.19, ש' 14-18, ש' 27-28).

לפיכך, ההחלטה לפיה אינו זכאי למעמד של 'דייר ממשיך' בהתאם לחוק הדיור הצבורי, מעוגנת בראיות המנהליות ואין להתערב בה. בשולי הדברים יצוין כי לא מצאתי ליתן משקל לביקורי המעגל שבוצעו בדירת חמותו של העותר, בהנתן הסתירה הפנימית שצפה ועולה מהם, כפי שעמד עליה העותר.

...

טענת העותר לפיה הצהרות המנוחה המצורפות לדוחות הן הצהרות כזב, שניתנו על מנת לזכותה בהנחה בשכר הדירה, נדחית מניה וביה.

כאמור, העותר לא עמד בנטל זה. לפיכך, העותר אינו נכנס בנעלי המנוחה לצורך השלמת רכישת הדירה ודין טענתו להידחות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

נושא העתירה: עתירה כנגד החלטת המשיבה 2 שלא להכיר בעותר "כבן ממשיך" וכזכאי לזכויות המוקנות לדייר ממשיך לפי חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשנ"ח- 1998 (להלן: "החוק").

המדובר בדירה מדירות הדיור צבורי, אשר בה התגורר באותה העת 'אביו החורג' של העותר, מר אלפונסו עזריה ז"ל. מר עזריה ז"ל התגורר בדירה מאז שנת 1977, לאחר שריכז את זכויות הדיירות המוגנת מהדייר היוצא דאז, בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר.

לאחר הגירושין הכירה אמו של העותר גבר אחר והביאה עמו לעולם את העותר.

בהתייחס לדו"חות 'ביקורי המעגל' שבוצעו על-ידי המשיבה 2, ותצהירי הדייר החוזי שעל פיהם העותר לא התגורר הדירה, טוען העותר כי אין לתת משקל כלשהוא למסמכים אלה, שכן הדייר החוזי לא היה כשיר לחתום על המסמכים, בשל מצבו הבריאותי (סעיף 62 לעתירה).

עוד טוענת המשיבה 1 כי העותר לא גר עם הדייר החוזי במשך 4 שנים טרם פטירתו של הדייר החוזי, כעולה מדו"חות ביקורי המעגל (סעיפים 11–12 לכתב התשובה מטעם המשיבה 2).

סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי מגדיר את זכויות הדייר הממשיך: " בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי". סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי מגדיר מהם התנאים לזכאות למעמד "דייר ממשיך": (א)  נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נימסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

...

סבורה אני כי דין העתירה להידחות.

כמו כן, ממכלול הראיות שהציג, לא הצליח העותר להראות כי בידו ראיות הסותרות את אמינותם של דו"חות המעגל.

סוף דבר: כמפורט בפסק הדין, נראה כי אין לקבל את טענות העותר, ומשכך העתירה נדחית.

עוד הדגישה כי לא התגורר עם הדייר החוזי (המנוחה) במשך 4 שנים לפני פטירתה ובמועד הקובע באוגוסט 2009.

עוד הצהירה כי לא גרה בדירה מעל ל- 10 שנים ואין בכוונתה לגור בה, אלא בכפוף להכרעה בהליך זה. על בסיס הצהרה זו נמחקה כנגדה התביעה.

(כך הפניתה לת"א (קריות) 13870-12-08 עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' קפרי, 30.6.11, שם לא הכיר בית המשפט במעמד של "ילד חורג" כדייר ממשיך וכן לת"א (חד') 12546-06-09 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' בראונשטיין, 24.1.11, שם הובהר כי אח לא יכול להחשב כדייר ממשיך).

החוק עדיין מגדיר דייר ממשיך כמי שהתגורר עם הזכאי שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירתו, אולם בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, תשס"ט – 2009, לא יהיה דייר ממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה ציבורית עם קרוביו ועליו לפנות את הדירה תוך 9 חודשים מהמועד שבו נימסרה לו הודעה ממשרד הבינוי והשיכון כי אינו זכאי לדירה ציבורית לפי הכללים.

פועל יוצא הוא, כי כדי שהנתבע יוכר כדייר ממשיך אשר זכאותו אינה תלויה במצבו האישי כזכאי לדיור צבורי, עליו להוכיח כי גר בדירה ביום 1.8.09 ובמשך ארבע שנים רצופות עד לפטירת המנוחה, יחד עימה בדירה.

ודאי שלא הוכיח כי גר עם האימא המנוחה טרם פטירתה, ולשאלה זו אין כל נפקות לאור הממצא כי יעלי הוכרה כדיירת ממשיכה.

...

סוף דבר אחותו של הנתבע הוכרה כדיירת ממשיכה בדירה.

על כן התביעה מתקבלת וניתן צו לסילוק ידו של הנתבע מהדירה ברחוב העבודה 7/2 באשקלון.

הנתבע ישלם לתובעת דמי שימוש בדירה, עד למועד הגשת התביעה, בסך של 7,176 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

הנתבע הוכר כדייר ממשיך לא בשל מצבו הסוציואקונומי הנמוך, אלא רק בשל היותו בן של דיירת חוזית, ורק בשל עובדת מגוריו עימה 4 שנים לפני פטירתה.

נטען כי הנתבע אינו יכול לטעון, מחד גיסא, כי התגורר בדירה עם אמו ולכן הוא זכאי להיות מוכר כדייר ממשיך, אך לא לשלם שכר דירה בגין השמוש שעשה בדירה בתקופה שבה התגורר עם אמו.

סעיף 2.39 לנוהל קובע כי לא ניתן להעלות את שכר הדירה לדייר קיים בגין חישוב מדרוג או עידכון גובה השד"ח על ידי השמאי ביותר מ-50 ש"ח לשנה, ועד למאקסימום תוספת של 250 ש"ח לדירות ששטחן עד 72 מ"ר, ומקסימום 350 ש"ח לדירות ששטחן מעל 72 מ"ר. לגבי דיירים חדשים אין מיגבלה זו חלה, וניתן לחייבם מהתחלה בתעריף שד"ח מלא.

כוונתו הברורה של סעיף זה היא שככל שהחוק הקנה לדייר זכות מסוימת שהוגדרה בו במפורש, לא ניתן לפגוע בה. כך למשל, החוק קבע פרק זמן של תשעה חודשים לאפשר לחייב להסדיר את מעמדו לפני שיהא עליו לפנות את הדירה במקרה שלא הוכר כדייר ממשיך (סעיף 3(א) לחוק).

...

סיכומו של דבר: לא בוססה אכיפה בררנית בעניינו של הנתבע בהשוואה לאחרים.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת כדלקמן: ניתן בזאת צו המורה לנתבע לפנות את הדירה ברחוב ברלב 113/3 בתל אביב הידועה כחלקה 12 בגוש 7243 ולהשיב את ההחזקה בה לתובעת כשהיא ריקה מכל אדם וחפץ.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 160,040 ש"ח. הנתבע יישא בשכר טרחת בא כוח התובעת בסך של 20,000 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו ריבית פיגורים לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת וועדה האיכלוס העליונה של משיבה 1 מיום 13.9.2021 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה את בקשת העותר להכיר בו כדייר ממשיך בדירה הציבורית בה התגוררה בחייה אימו המנוחה.

נטען שלפי דוחות ביקורי המעגל שנערכו בזמן אמת העותר לא התגורר עם הדיירת החוזית 4 שנים ברציפות לפני פטירתה לרבות במועד הקובע (1.8.2009), ולא התגורר עמה בדירה עד למועד הקובע ארבע שנים ברציפות, אף לא כדייר ממשיך.

דיון המחלוקת המרכזית בין הצדדים מצומצמת לשאלה האם העותר עומד בתנאי הוראות המעבר שנקבעו בסעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית, דהיינו – האם העותר התגורר עם אימו המנוחה במועד הקובע ארבע שנים רציפות ולכן זכאי להכרה כדייר ממשיך בדירה.

יש לציין כי לא מצאתי כל אינדיקאציה לכך שדובר במסמכים שאינם אותנטיים (כך למשל במקרים בהם לא נכח בדירה איש מלבד האם במהלך הביקור הדבר צוין תוך שנכתב כי העברית של הדיירת אינה טובה).

...

יש להעיר כי דווקא העובדה שלכאורה קיימת חפיפה מסוימת בין המועד בו מימש העותר סיוע בשכר דירה על סמך חוזה פיקטיבי לכאורה שהציג, לבין מועד בו הוא מופיע כמתגורר בדירה לפי דוחות ביקורי המעגל (הכוונה היא לטענת העותר בהתייחס לדוח מיום 12.3.2014 שהוגש וסומן ת/1, בו מופיע העותר כמתגורר בדירה, כאשר העותר המשיך לממש סיוע בשכר דירה ברציפות בין יוני 2013 ועד מאי 2014), דווקא מחזק את המסקנה כי דוחות ביקורי המעגל בין השנים 2009-2013 מדויקים, וכי העותר אכן לא התגורר במועדים אלה בדירה ולא הצהיר על מגורים כאמור.

הואיל והעתירה נדחית לגופה לא מצאתי לדון בטענות בדבר דחיית העתירה על הסף, אם כי יוער שעל פניו נראה שיש ממש בטיעוני משיבה 1 בדבר חוסר ניקיון כפיו של העותר, שמצהיר שהציג חוזים פיקטיביים בפני משרד הבינוי והשיכון ועתה מנסה לבסס טיעון משפטי לזכאות לזכויות על בסיס הונאה זו, עולה לכדי חוסר ניקיון כפיים המצדיק דחיית העתירה על הסף.

כתוצאה מכל האמור לעיל, העתירה נדחית.