מקום בו חרף ההבניה המפורטת בחקיקה הראשית ובתקנות נמסרת לעובד הודעה שאינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק הראשי ומחוקק המשנה, והפגמים שנפלו בהודעה הנם מהותיים (ולא טכניים או בבחינת סטייה קלה מהטופס) כך שתכלית החוק והטופס המובנה לו אינה מוגשמת, אזי מדובר בהפרת החוק.
וכך נאמר בו (ההדגשה שלנו):
"(ג) בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בנגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת".
בנסיבות העניין בית הדין קמא לא התרשם כי הנטל המוטל על המעסיקה בהקשר זה הורם, ובמסקנה זו המבוססת על היתרשמות מן העדויות ומכלול הראיות לא מצאנו מקום להתערב.
...
רצף העסקה ואחריותו של מר נורדשטיין
לעניין רצף ההעסקה ואחריותו של מר נורדשטיין, קבע בית הדין האזורי כי "לאחר בחינת מסכת העדויות והראיות, הגענו לכלל מסקנה שיש לקבל במלואה את גרסת התובעת הן באשר לרצף העסקתה על אף החילופים שהיו בין הנתבעות 1 ו- 2 כמעסיקות הרשומות, והן באשר לאחריותו האישית של הנתבע 3 כמעסיק בפועל וכבעלים של הנתבעות 1, 2". את החלטתו זו נימק בית הדין האזורי בעשרה נימוקים, והם: גובה שכרו החודשי של מר נורדשטיין, שהשתנה "לפי מחזורים" בסכומים גבוהים והיווה תמורה גבוהה בהרבה גם משכרו של מי שהיה רשום כבעליה של החברה 2; המשיבה טענה כי מר נורדשטיין היה בעל השליטה בניהולן של שתי החברות, ומר פאטיצקי, בעליה של חברת סורסקי טען בתצהירו כי עשה את דברו של מר נורדשטיין, ולא נחקר על נקודה זו בחקירה נגדית; עדויות של שתי עובדות נוספות תומכות בגרסת המשיבה; בתשובותיו של מר נורדשטיין נמצא חיזוק לגרסת המשיבה, כשביחס לנקודת זמן מסוימת אחז ב"מושכות העסק" על רקע בעיית בריאות של אחד הבעלים הרשומים, והודה כי הבעלים הרשומים היו ללא קשר או ניסיון בתיירות מרפא; התכתבות בין בית חולים אסותא למר נורדשטיין והתכתבויות בינה לבינו מחזקים את טענות המשיבה באשר למעמדו של מר נורדשטיין; מר נורדשטיין הודה בהקמת החברה השלישית כדי להתנקות מכל חובות העבר, והדבר מהווה מעין "עדות שיטה" לענין מושא התובענה, כשלכך מצא בית הדין תימוכין בעדותו של מר פאטיצקי וקביעה כי עדותו של מר סקצקוב (שעל פי הנטען רכש את פעילות חברת סורסקי ביום 23.6.14 במאות אלפי דולרים) היתה רווית סתירות; מר נורדשטיין הודה למעשה בקשר עם החברות ובקשר בין החברות בינן לבין עצמן; מר נורדשטיין הודה שהגיש תלונה במשטרה נגד עובדת שנחשדה בגניבה, והדבר מצביע על מעמדו כבעלי החברה; העובדה שהמדובר בשתי חברות שבעליהן שונים ופעילותן בוצעה ממשרדים שונים אינה מטה את הכף, שכן המשרדים של שתי החברות היו סמוכים זה לזה, עבד בהם אותו צוות עובדים, ולא הוצגה כל טענה או ראיה בדבר כך שלקוחות הנתבעת 1 לא "עברו" ביחד עם הצוות לחברת סורסקי; מר נורדשטיין הודה שהיה מקור הרווח של החברות, ואף פיטר עובדת שכן בת זוגתו דאז לא הסכימה שיעבוד איתה באותה החברה.
לבקשה זו לא מצאנו מקום להיעתר, לאור עיתוי הגשת הבקשה ומשלא הוברר הבסיס המשפטי לאורו מבוקש להעניק כוח ראייתי לפסק דין אזרחי של ערכאה אחרת.
מכל מקום, לאור התוצאה אליה הגענו אין גם מקום להידרש לכך, והבקשה נדחית.
סוף דבר – הערעור על כל חלקיו נדחה, ובנסיבות העניין יישא המערער בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ח (06 ספטמבר 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
