מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אי החלת הגנת האוטומטיזם במקרה של ירי בשוגג

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפנינו בקשת הנתבע 1 (להלן גם: "המבקש") כי נורה על סילוק על הסף של חלק מרכיבי התביעה מחמת היתיישנות.
עוד טוענת המשיבה כי המקרה שבפנינו חוסה תחת סעיף 7 לחוק ההתיישנות, אפילו עילות התביעה נולדו לפני שנים רבות, לאור העובדה שהמבקש שימש כמנכ"לה ורק עם סיום העסקתו הובהר לה שהוא הטעיה אותה, בעת מימוש הנספח בשנת 2020 וכי ביחסי אמון לא חלה היתיישנות עד לגילויה של הפרת האמון.
דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי אין לפנינו מקרה בו קיים טעם המצדיק סטייה מהכלל לפיו סילוק על הסף ייעשה במשורה, כאשר סברנו כי יש לידון בשאלת היתיישנות רכיבי התביעה, אותם ביקש המבקש לסלק על הסף כבר עתה, במסגרת בירור ההליך ולא בנפרד הימנו ובשלב זה טרם הוגש כתב הגנה על ידי המבקש.
...
חיזוק למסקנתנו זו מצאנו בבר"ע 3337-02-19 מדינת ישראל נ' ורד רוטפוגל, ניתן ביום 10.2.2019, בו סיכמה כב' השופטת גנדלר אופק את אופן בחינת בקשות לסילוק על הסף על סוגיהם, וכך שנתה – "...אקדים ואציין כי לטעמי העילות לדחיית תביעה על הסף אינן עשויות מקשה אחת. בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן - בסט שרותי קירור בע"מ (3.4.17) עמד בית דין זה על השוני בין העילות השונות לסילוק תובענה על הסף מבחינת אפשרות המשך בירורן בערכאות שיפוטיות ועל ההשלכה שיש לשוני זה על דרך בירור בקשה לסילוק על הסף. בעניינו, ביחס לכלל העילות הנטענות בבקשה קם החשש מפני פגיעה או כרסום בזכות הגישה לערכאות עקב סילוק התובענה על הסף. הטעם לכך הוא שקבלת הטענות נשוא הבקשה – להבדיל מטענה בדבר היעדר סמכות עניינית - תוביל לחסימת אפשרות בירור הסכסוך בערכאה שיפוטית. משכך, ביחס לטענות שבפנינו נדרש משנה זהירות טרם סילוק התובענה על הסף.
וכך נאמר: "ארחיב במקצת בנושא דחייה על הסף מחמת התיישנות, תוך הצגת מושכלות יסוד. התוצאה של דחיית התביעה על הסף בשלב מקדמי מחמת התיישנות אפשרית היא אם מסקנה זו עולה מ-ד' אמותיו של כתב התביעה. ברי כי בבקשה מעין זו אל לבית המשפט לקבוע את העובדות על פי כתב ההגנה לבדו. לאמור, אם אף על פי עמדת התובע מתבקשת המסקנה כי התביעה התיישנה, אזי מיותר לשמוע את המשפט באופן מלא. במצב שכזה הבירור העובדתי אינו דורש. שונים פני הדברים כאשר קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, בה בית המשפט אינו יכול להכריע בשלב מקדמי זה. או אז האיזון הנדרש כדי שטענת ההתיישנות של הנתבע תיבדק היא לדחות את ההכרעה עד לשלב מאוחר יותר, לרבות שלב מתן פסק הדין, שבגדרו קובע בית המשפט את המסגרת העובדתית החיונית להכרעה בטענת ההתיישנות...". משכך, ומבלי למצות, ניתן לומר כי לא הרי מקרה בו נדרש בירור עובדתי מורכב לצורך הכרעה בטענת הסילוק של הסף כהרי מקרה בו הבירור העובדתי מועט, ולא הרי מקרה בו הבירור הנדרש לצורך בחינת טענת הסף מובחן ושונה מהבירור הנדרש לליבון התובענה לגופה כהרי מקרה בו יש דמיון לא מבוטל בסוגיות הדורשות ליבון (לענין זה יפים הדברים שנאמרו בהקשר לסילוק תובענה ייצוגית בע"ע (ארצי) 41358-07-15 אופינקרו פיקו - שיכון ובינוי-סולל בונה תשתיות בע"מ (28.1.19)).
ח.א.ג.): "כפי שצויין לעיל, בטענת דחייה של תביעה על הסף מחמת התיישנות, המיקוד הוא ב-ד' אמותיו של כתב התביעה. ודוק: ד' אמות – לא אמה אחת או אפילו שתיים או שלוש. חוק ההתיישנות רחב מכך והעשיר את הכללים באמצעות סעיפים שאינם בנויים על תחשיב פשוט וברור. בידוד חוליה עובדתית אחת לא משקף את המורכבות שעשויה לעמוד ביסוד ההכרעה בטענת ההתיישנות. אכן, קביעת מועד לסיום תקופת ההתיישנות מסתכמת בקביעת תאריך מסוים. בכך התוצאה היא טכנית. ברם הבדיקה לקראת קביעת המועד אינה טכנית. בצדק התייחס בית המשפט המחוזי לסעיפים 8 ו – 9 לחוק ההתיישנות שעשויים להיות רלוונטיים להכרעה. לעתים אי היענות לדרישה הראשונה לתשלום החוב הנטען אינה מתחילה את מרוץ ההתיישנות. העניין עשוי להיות תלוי בתגובה של הנתבע הפוטנציאלי ובמבחנים אובייקטיביים. ודאי צודק בא כוח המבקש כי מועד ההתיישנות אינו תלוי רק בפרשנות סובייקטיבית של התובע, תהא אשר תהא. לצד זאת, האינטראקציה בין הצדדים עשויה להשפיע על קביעת מועד תחילת ההתיישנות. הגדרת היום בו נודעה עילת התובענה עניינה עילה קונקרטית. קביעת עילה קונקרטית נשענת על עובדות קונקרטיות...". לטעמנו, יש בחידוד זה, כדי לסייע לנו להכריע כי דינה של בקשת הסילוק שבפנינו הינו דחייה, שכן טענות ההתיישנות בפנינו אינן מהפשוטות והקלות הניתנות ל'חיתוך' ברור בשלב מקדמי זה, תוך שימת מחסום בלתי עביר מבירור חלקה של התביעה מבחינת המשיבה.

בהליך א"ב (א"ב) שהוגש בשנת 2003 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

סעיף 20 (ד) לחוק הגנת השכר שכותרתו פצויי הלנת פצויי פיטורים קובע לאמור: "הוראות סעיפים 17 א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחוייבים לגבי הלנת פצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית דין איזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם פצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה: חילוקי דיעות בדבר עצם הזכות לפצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין; חילוקי דיעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעביד;
פשיטא– על פי ההלכה הנ"ל סעיפים 18 ו- 20 לחוק, הנם בבחינת הסדר שלילי (ר' ע"א 17/66 וירה וודק נגד זלמן צבעוני פסקי דין כ (3) 383 בעמ' 391 (להלן: "הילכת צבעוני" או "עניין צבעוני") וכן דב"ע מח/1-1 אגבארייה אחמד טהה ואח' – עירית אום אל פאחם פד"ע כ' 136 להלן: "הילכת טהה" או "עניין טהה" ).
מתוך הדברים שנכתבו בו בחרנו להביא את דברי הבקורת הנוגעים לענייננו כדלהלן: "הכלל השני, שבגינו ניכשל החוק, מורכב משילוב של העידר תיקרה לשיעורם של פצויי ההלנה והמכניזם האוטומטי בקביעתם. כל זאת במקרים, שבהם אין עומדת למעביד אחת ההגנות שבסעיף 18 לחוק ('טעות כנה' וכיוצא באלה).
...
סבורים אנו, כי הנתבעים לא עמדו ברמת הוכחה זו: נטעים, כי במסקנתנו זו לא ניסתרו מעינינו טענות הנתבעים המצביעים על סתירות בין עדותו של התובע ביחס למועד בו קיבל לידיו את טופס 161 מרואה החשבון, כשהוא חתום על ידי רשויות המס, לבין תאריך החתימה המוטבע בחותמת הרשויות על טופס זה (ר' סעיף 12 לסיכומי הנתבעים).
זאת אפילו מצאנו כי עמדו לו זכויות שכאלה עם סיום עבודתו ובמעמד "גמר החשבון". לאור כל שנאמר לעיל, אנו דוחים את התביעה לקבלת סכומי ההפרשות לביטוח המנהלים.
אשר על כן אנו קובעים, כי התובע זכאי לפדיון 3.5 ימי חופשה על בסיס שכר יומי של 439 ש"ח, (מחושב על עפ"י התעריף המצויין בתלוש השכר האחרון לחודש אפריל 2000) ובסך כולל של 1,537 ₪.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי תוך 30 יום מהיום שיומצא להם פסק דין זה על הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים כדלהלן: 37.1.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 1988 בעליון נפסק כדקלמן:

בית המשפט לא קיבל תיזה זו: "מומחי הבליסטיקה שיכנעו אותי שקליעים הנורים מתמ"ק עוזי יחדרו לגופו של אדם הנמצא במרחק 4-3 מטר מקנה הירי ויפרצו מתוכו החוצה. אך הם לא שכנעו אותי שאין אפשרות שלא יהיה מקרה שקליע אחד מאלה לא יישאר בגופו של אותו אדם. חישובי האנרגיה הקינטית ואובדנה אגב מעוף הקליע והתחככותו ברקמות הגוף ועצמותיו הם חישובים חשובים, ואלופי הצבאות הנותנים דעתם לנשק הראוי שיהיה בידי חייליהם יתנו דעתם לעוצמה הטמונה בכדורי ה'עוזי', לאנרגיה הקינטית הממריצה אותם וסיכויי החדירה לגוף האוייב ופריצתו מטווחים שונים של ירי. אך ענייננו במשפט איננו בכלל אלא באפשרות של יוצא מהכלל, ואפשרות כזו קיימת, ידועה ואיננה נשללת על ידי המומחים, אף לא על ידי מומחים של הסניגוריה". בית המשפט נתן דעתו לעדותו של מומחה פתולוג שהתמחה גם בבליסטיקה, אשר לפיה ייתכן שהמקריות של מילוי כמות קטנה במקצת מן הרגיל של אבק שריפה לתוך תרמיל הכדור, או של ליקוי בסגירת התרמיל סביב לקליע ובריחה קלה של גזים בעת הירי שתנבע מכך, עשויה להביא להקטנת תאוצתו של כדור מזדמן כלשהו ולהקטין בכך את עוצמת הפגיעה והחדירה.
גם ד"ר לרמן, בדעה שחולי אפילפסיה עלולים לבצע פשעים תוך כדי התקף ומזהיר מפני השימוש בתרמית בטענת התקף לצורך הגנה על עבריינים (ראה מאמרו 'האם יש קשר בין אפילפסיה ופשיעה' שפורסם בחוברת 'עבריינות וסטיה חברתית-1977' כרך ה', חוברת 4, בהוצאת המחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת בר אילן) מסכים שמי שמקבל התקף אפילפטי פסיכומוטורי בעת שהוא מחזיק בנשק עלול לירות (עמ' 1669 לפרטיכל)".
להיפך התוצאות של בדיקות.E.E.G)ת/178, ת/182) אומרות שהפרעה במוח היא כללית ולא חלקית".
הדברים הנ"ל, בעיניין שמיעת ראיות נוספות בקשר למצבו הנפשי של המערער בעת הירי, חלים, בשינויים הנובעים מן העניין, גם על העדויות בעיניין מרחק הירי; אולם, המחלוקת בעיניין העדויות בנושא השני האמור איבדה ממילא במידה רבה מחשיבותה, וזאת לאור עמדתו המנומקת של בית-משפט קמא בנתחו את משמעותם של ניסויי הירי שנערכו מטעם הסניגוריה ולאור המסקנות, אותן ניתן להסיק לדעת הערכאה הראשונה ממערכת הנסיבות העובדתית.
אם קבע בית המשפט, למשל, כי אין ביטחון שסימני הפגיעה שנתגלו בקיר של בית ג'אמוס נגרמו מכדוריו של המערער, או כי תרמיל עוזי שנמצא בקרבת המאפייה, ימים מספר אחרי הארוע, שייך לארוע שלפנינו, אין לגלות בחומר שבפנינו הצדקה להעלאה חוזרת מטעם הסניגוריה של כל השגה והשגה כזאת, אשר אין לצדה תמיכה ראייתית, שתצדיק, מבחינת סוגה ומשקלה, התערבות בהכרעתה של הערכאה הראשונה.
לפי הגירסה שהוצגה על-ידי הסניגוריה, פעל המערער בעת הירי-במצב של אוטומטיזם ללא כוונה וללא רצייה, ועל-כן איננו נושא באחריות פלילת על מעשיו; שהרי מעשה שנעשה עקב התקף של אפילפסיה פסיכומוטורית, אין אדם נושא לגביו באחריות פלילית.
...
מקובלת עלי מסקנתה של הערכאה הראשונה, שעיקר דבריה הובאו לעיל.
רשאית הייתה, על יסוד החומר שלפניה, להגיע להעדפת גירסת ד"ר לרמן, ומסקנה זו סבירה בעיניי לאור הנסיבות הכלליות, שאף הן תוארו בפסק-דינו של בית המשפט קמא.
לא מצאתי פגם כאמור בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ודעת הרוב שבו מקובלת עלי.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 1993 בעליון נפסק כדקלמן:

במישור המשפטי המערער טען שלוש טענות הגנה עיקריות בבית המשפט המחוזי: טענת צורך (מסוג של הגנה עצמית), אוטומטיזם והיעדר כוונה תחילה, בעיקר בשל קיומו של קינטור ובשל היעדרה של החלטה להמית.
כפי שאומר השופט גולדברג בע"פ 339/84 רבינוביץ נ' מדינת ישראל בעמ' 262, בהתייחסו לדברי השופטת בן-פורת, אשר ביטאה את דעת הרוב בע"פ 553/77: "כל שבקש בית המשפט בדעת הרוב לציין בדונו ביסוד 'ההחלטה להרוג', הוא, כי על-פי נסיבותיו של המקרה נתעוררו ספקות, אם אכן ניתן ליישם את 'הנחת הכוונה', לאחר שהמערער (שם) איבד את קור רוחו ולא היה לו יישוב הדעת לצפות את התוצאה הקטלנית ולרצות בה, כשלכך נתלוו גם סימנים שהעידו, כי הוא לא נתכוון להרוג את הקורבן אלא להפחידו בלבד". נסיבות המקרה המיוחדות של הפרשה שנדונה בע"פ 553/77 הן שהביאו את בית המשפט שם למסקנה בדבר העדר החלטה להרוג.
קודם שנתייחס לשאלות אלה, נביא את סעיפי חוק העונשין, בעקבות החוק המתקן, הנוגעים לענייננו, ואלו הם: "הגנה עצמית 22. אין אדם נושא באחריות פלילית למעשה או למחדל אם נהג כפי שנהג כלפי תוקף כדי להדוף תקיפה שלא כדין, שהעמידה בסכנת פגיעה את חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו; ואולם אין אדם נוהג תוך הגנה עצמית אם גרם לתקיפה האמורה בהתנהגותו הפסולה ותוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים". "חריגה מן הסביר 22ב. הוראות סעיפים 22 ו-22א לא יחולו אם בנסיבות הענין, המעשה או המחדל לא היו סבירים לשם מניעת הפגיעה". "עונש מופחת 22ג. עבר אדם עבירה שדינה עונש חובה, רשאי בית המשפט להטיל עליו עונש קל ממנו בכל אחת מאלה:
יוצא, שסעיף 22ג(1), המקנה סמכות הפחתה לבית המשפט בנסיבות מסוימות, אינו חל על המקרה הנידון לפנינו.
. לדעתנו, הטעות בגישת המחוקק בסעיף זה נעוצה בנסיונו להבחין בין תנאי הסבירות של הגנה עצמית לבין שאר תנאי ההגנה.
כמבואר לעיל, כבר הירייה הראשונה לא הייתה נחוצה לצורך היתגוננות על פי מצב הדברים אותה שעה, ועל-כן, מבחינה מהותית, אין לומר כי למרות שהמערער לא עמד בתנאי ההגנה העצמית הקבועים בסעיפים 22 ו-22ב לחוק העונשין הוא פעל באופן הגנתי, דפנסיבי, של מעין הגנה עצמית.
...
המחברים מדגימים את אי ההצדקה וחוסר הסבירות שבהבחנה זו: "נראה לנו שאין מנוס מלפרש את החוק בסוגייה זו שלא כפשוטו. לאור התוצאות הבלתי מתקבלות על הדעת של פרוש לפי פשוטו של הסעיף, עדיף להכיר בכך שחברי הכנסת התכוונו רק לעיקרון ולא שקדו על פרטי הניסוח של סעיף 22ג(1).
התוצאה של כל האמור לעיל היא, שלא מתקיימים במערער תנאי סעיף 22ג(1), וממילא לבית משפט זה אין סמכות להפחית מהעונש של מאסר עולם, עונש החובה בגין עבירת הרצח שבה הורשע.
על סמך כל האמור לעיל, דין ערעורו של המערער להידחות.

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

מתוך סיכומי ההגנה: "ויקטור ירה את הכדור הראשון באקדחו במודע כדי להציל את מוניקה ופגע בירכו של המנוח". השני, הנוגע לירי השני: לגביו חלק מהטענות סותרות זו לזו ולא כולן יכולות לדור בכפיפה אחת: מתוך סיכומי ההגנה: "בכך (הירי הראשון והפגיעה בירך-ל.ב) יכול היה להסתיים המקרה אילו היה המנוח נופל או נסוב לאחור. דא עקא שהמנוח התקרב אליו (לנאשם - ל.ב) באופן מאיים וכעבור מספר שניות, כאשר ידיו של הנאשם רועדות והוא רואה "שחור בעניים", נפלט כדור מאקדחו (של הנאשם - ל.ב), אשר "גרם למותו של המנוח". במישור העובדתי: הנאשם (בחקירתו במישטרה) ומוניקה מסרו שלאחר הירי הראשון התקרב המנוח לנאשם בצורה מאיימת, ואז ירה הנאשם פעם נוספת.
34טז. הוראות סעיפים 34י, 34יא ו-34יב לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות הענין לשם מניעת הפגיעה.
בעבירות של מחשבה פלילית, די בכך שהנאשם טעה טעות כנה אשר להתקיימות התנאים לתחולת ההגנה, ואין דרישה שהטעות תהיה גם סבירה.
כפי שצוין, הטענה בדבר תחולת ההגנה לגבי השלב של הירייה השנייה, התבקשה אך ורק בסיכומים בעל פה. יוזכר כי הטענה המרכזית של ההגנה היא שבזמן הירייה השנייה פעל הנאשם בחוסר מודעות - "אוטומטיזם", אינסטינקטיביות, וכן סבל מרעד בידיים שגרם לפליטת הכדור השני.
...
לסיכום: אני מציעה לחבריי להרשיע את הנאשם בעבירה של רצח באדישות, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז -1977.
השופטת מ' ברק נבו: אני מצטרפת לאמור בחוות דעתה המקיפה והיסודית של חברתי האב"ד, כבוד השופטת ל' ברודי, ולמסקנה שאליה הגיעה.
סוף דבר התוצאה היא כקבוע בסיכום חוות דעתה של האב"ד, כבוד השופטת ל' ברודי.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו