אי הוצאת חשבונית על ידי נהגי מוניות

בנוסף, טען התובע, ביום 28.10.2021 פרסמה הנתבעת בדף הפייסבוק שלה רשומה בזו הלשון: "לפני כשבועיים לקחתי מונית מתחנת מוניות כרמל שנקראת גם כרמל-אחוזה טקסי. הנהג שלהם (דני לפי המידע שהיתקבל בתחנה) היתעקש לנהוג בלי מסכה. אחרי שבקשתי ממנו 5 פעמים לעטות את המסכה כמו שצריך, כי זה חשוב לי וגם החוק לצידי, ולא נעניתי, בקשתי לוותר על הנסיעה. הנהג עצר וכשפתחתי את הדלת המשיך לנסוע בדלת פתוחה כי לא שלמתי. הסברתי לו שכיון שלא קיבלתי את השרות, לא הגעתי ליעדי ואני לא מעונינת להמשיך בנסיעה ולהסתכן בקורונה, הוא עצר שוב, וכשבאתי לצאת מהרכב, הסתובב והיכה אותי.

תלונתה הוצגה על ידי התובע דוקא (ת/4); מהמסמך עולה כי ביום ראשון ה - 17.10.2021 פנתה הנתבעת למישטרה ומסרה כי נסעה עם נהג מונית בשם דני שלא עטה מסכה חרף מספר בקשות שלה, וכי לאחר 10 דקות נסיעה ביקשה לסיים עקב כך את הנסיעה ולרדת מהרכב; היא מסרה כי לאחר שפתחה את הדלת, הוא המשיך בנסיעה עם דלת פתוחה, לאחר מכן צעק עליה ואיים כי "יפוצץ אותה במכות", ואז עצר שוב והיכה אותה באגרופיו בזרועה השמאלית.

" המבחן שנקבע בפסיקה להיותו של פירסום בגדר "לשון הרע" הוא מבחן אובייקטיבי: הביטוי יפורש בהתאם למובן הטבעי והרגיל של המלים בהקשרן הספציפי, לפי הבנתו של האדם הסביר (ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 300 [1977]; ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, 337 [1989]; ע"א 334/89 מיכאלי ואח' נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555, 562 [1992]; ע"א 1104/00 אפל נ' חסון ואח', פ"ד נו(2) 607, 617 [2002]).

אכן, התובע הציג בדיון השני חשבונית המתעדת, לטענתו, נסיעה באותו המסלול, האורכת ארבע דקות בלבד (ת/3); אולם, ראשית, לא ניתן לדעת מהחשבונית את מוצא הנסיעה ואת יעדה; שנית, מדובר ביום שני בערב, יום חול, ולא בששי בלילה, בו הכבישים עמוסים יותר; ומכל מקום, גם אם הנסיעה ארכה, כטענת התובע, ארבע דקות בלבד, הרי שמדובר בעמידה של עשר דקות בלבד, ולא עשרים דקות, כטענת התובע.

...

מהתנהלות זו של התובע התרשמתי כי מדובר באדם בעל "פתיל קצר", שאינו בוחל באלימות, בין מילולית ובין פיזית; אם עצם מעמד הדיון בבית המשפט והתראותיי החוזרות והנשנות לא הרתיעו את התובע, לא קיררו את דעתו ולא מנעו ממנו לשוב ולאיים על הנתבעת לנגד עיני בית המשפט, סביר מאוד בעיניי להאמין, כי בסיטואציה נשוא התביעה הוא אכן נהג באלימות כלפי הנתבעת, כגרסתה, תפס בזרועה (כפי שהודה), הכה אותה באגרופו ואף נסע כשדלת מוניתו פתוחה; אני קובעת, איפוא, כי גרסתה לאירועי אותו הלילה משקפת את השתלשלות העניינים כהווייתה.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני קובעת כי שני הפרסומים נשוא התביעה חוסים תחת הגנת ה"אמת בפרסום", ומכאן שאין התובע זכאי לפיצוי מהנתבעת מכח החוק.

כפועל יוצא, דין התביעה להידחות.

הנאשם בדברו האחרון אמר את הדברים הבאים: "אני מבין את המצב שאני נמצא בו, אני מבין את ההתנהלות שהתנהלתי בה שהיא לא תקינה. עבדתי בסה"כ כנהג מונית ולהפעיל חברה היה משהו שהוא גדול עליי, אני נמצא בקריסה כלכלית, פשיטת רגל, יש לי 2 חיילים שאני לא מצליח לעזור להם כרגע בכלום ותינוק שנולד כרגע. אבקש הקלה בעונש ולהתחשב". דיון והכרעה מיתחם העונש ההולם קביעת מיתחם העונש ההולם נעשית על פי עקרון ההלימה תוך היתחשבות בערך החברתי אשר נפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות ביצוע העבירה.

לרשימה ארוכה זו אצרף את הפסיקה שהוצגה על ידי ההגנה המלמדת כי ליבת הפסיקה היא עונשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

באשר למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של הוצאת חשבוניות מבלי לשלם את המס בגינן, אכן כטענת באת כוח הנאשם הפסיקה בעבירות אלו אינה רבה.

...

נוכח המפורט, תוך שנתתי דעתי למדיניות הענישה הנוהגת, לערכים החברתיים שבהם פגע הנאשם, לנסיבות ביצוע העבירות ובהתאם לסעיף 40יג בחוק העונשין אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות המע"מ והמס במאוחד הוא בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים.

תוצאה לאחר ששקלתי את השיקולים השונים, ותוך מתן בכורה לשיקולי ההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו עניין אודיז ורע"פ 5557/09 שוסטרמן נ' מדינת ישראל (6.7.2009)), אני גוזרת על הנאשמים את העונשים שלהלן: 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 5.1.2023.

אני גוזרת על הנאשמת קנס סמלי בסך 10 ₪.

המערער מס' 2 הורשע בהוצאת 19 חשבוניות מס בלי שהיה זכאי לעשות כן, ופעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו. המערער מס' 1 נדון ל – 5 חודשי מאסר בפועל, 3 חודשי מאסר על תנאי על עבירה שהיא פשע לפי חוק מס ערך מוסף או פקודת מס הכנסה, וקנס בסך 10,000 ₪.

באשר למערער 2, נטען כי הרשעתו תביא לפגיעה בו ויש להמנע ממנה על מנת שיוכל להוציא רישיון נהיגה למונית ובדרך זו לפרנס את משפחתו ולהשתלב בחברה כאדם נורמאטיבי.

ב"כ המשיבה הפניתה לכך ששולם על ידי המערער 1 כ – 120,000 ₪ מתוך הסך הכולל של כ - 232,000 ₪.

...

דיון דין הערעור להידחות.

לפיכך, בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

"...המנוח היה בן אדם בעל חסדים ואדם מאוד בעל מידות טובות וכמה שגדולתו היתה, הוא היה איש עניו ואיש איש אמת ושאוהב אנשים ואז כשהגעתי לשם ראיתי הרבה אנשים גם מסתובבים שמה נהגים, נהגי מוניות, כל מיני אנשים שיעבדו איתו, עזרו לו ב... בעבודות שלו ...במהלך עשור עבדנו ביחד עם תמונות של קדישמן, שבעצם מה שהיה שמה מערכת איך שהיא היתה מיתנהלת אצלו, פשוט היה צריך סכומים של כסף כל חודש... הוא היה כל הזמן צריך כספים..." לוסיאן קריאף (בעל גלריה), עמ' 320 ש' 15-5.

גם כאן יובאו דוגמאות לדברים כפי שנאמרו על ידי העדים עצמם: "...אני לא עבדתי באופן ישיר עם קדישמן גם בגלל הנאמנות וגם לגבי הבעיה אחרת, בעיה חשבונאית בעצם, כי לא יכולנו לעבוד איתו כי הוא רצה פשוט חבילות של כסף ואני בתור עסק הייתי צריך הייתי צריך חשבוניות ואז דרך קובי היה לנו הוא היה מספק לי חשבוניות..." (לוסיאן קריאף, עמ' 320 ש' 28-25).

Ofek Fine Art שהוציאה חשבונית וכדין עשינו עיסקה כדין הכל, אבל מה שהיה קורה פשוט הצ'קים האלה הגיעו לאנשים כמו איציק, כמו עוד כמה אנשים.

...

מן האמור לעיל ומכלול החומר שהובא לפני באתי לכלל מסקנה כי לא הוכח חוזה אכיף המחייב את יורשי המנוח לתת לתובע 30 תמונות גדולות, אף לא כנגד השלמת רכיבים אחרים באותה התקשרות נטענת.

" גם אם התובע ראה עצמו מקורב לקדישמן יותר מאשר היה מבחינתו של המנוח, סבורני כי טיעון לפיו "הקשר שנוצר במשך השנים בין התובע לבין קדישמן הוא קשר עסקי כיתר הקשרים העסקיים שניהל המנוח עם סוחרי האמנות סביבו" (סיכומי הנתבעים, סע' ט.39), חוטא לראיות שהובאו.

התביעה נדחית.

על פי הטענה, במקרה שבפנינו עדה הנחתה את ורדה לפתוח כרטיס ספק לנהג מונית בשם בוריס שטריקמן, אשר היה אמור לבצע הסעות ללקוחות חברת לב אל לב (להלן: "שטריקמן").

מחדל זה פועל לחובת מי שנימנע מהבאת עד רלבאנטי, ויש בו כדי לתמוך בגירסת הצד היריב (ראה יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1888-1889; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, (14.11.90)).

כמו כן אין בעדותה כל הסבר מדוע לא הציגה את המסמכים עת נדרשה לכך על ידי התובעת ורואה החשבון מטעמה עוד בשנת 2013, טרם ניתק הקשר בינה לבין מיכל לב. כל שנותר הם רשימות החיובים שהעבירה רונית לורדה, חשבוניות הפרפורמה שהוציאה ורדה בהסתמך על רשימות אלה (נספח א' - ג' לתצהירה של ורדה), שלוש החשבוניות מאת שטריקמן שרונית העבירה לורדה באמצעות הדוא"ל ביום 7.2.2012 (נספח ג' לתצהירו של מר חזקיהו) וכן החשבונית בה עסקינן שהוצאה על ידי הנתבעת.

...

סבורני כי בכל הקשור לעדותה של רונית רב הנסתר על הגלוי.

אני סבורה כי נזקה של התובעת נעוץ בחלקו בעובדה שורדה לא פעלה בהתאם לשיטת העבודה הנהוגה אצל התובעת: ורדה הוציאה חשבונות פרפורמה מבלי לקבל מבעוד מועד חשבוניות לתשלום מהספק, והיא אף לא טרחה לבקש כל אסמכתא לביצוע אותן הסעות.

סוף דבר התביעה נדחית.