הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית בסך של 2,558,250 ₪ אשר הוגשה על ידי המשיבה (חברה בע"מ) כנגד המבקשת וכנגד הנתבעת 1 בטענה כי הסכם המיזם המשותף בין המשיבה לבין הנתבעת 1 הופר (להלן: "ההסכם") והגורם להפרה הנו היתקשרות החלופית שנערכה בין המבקשת לבין הנתבעת 1.
המשיבה תמכה תשובתה בתדפיס רשם החברות; דו"ח כספי מבוקר של החברה לשנת 2019; שמאות הנכס בבעלותה; אישור יתרות בחשבון בנק על שמה.
המסגרת הנורמאטיבית
המסגרת הנורמאטיבית לענייננו נטועה בסעיף 353א לחוק החברות אשר קובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."
תכלית הסעיף למנוע מחברות להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת בכדי לחמוק מתשלום הוצאות נתבעים בהליך.
...
הנטל לשכנע בדבר חלותו של החריג מוטל על כתפי הטוען זאת היינו - החברה (היא המשיבה) ובעניינו סבורני כי המשיבה השכילה להוכיח חריג זה כך שהתבססה היטב טענתה בדבר איתנותה כלכלית;
ראשית כפי שהוצהר ולא נסתר המדובר בחברה וותיקה בתחומה אשר התאגדה לפני למעלה מ-30 שנה (וראו תדפיס רשם החברות אשר צורף לתשובתה של המשיבה כנספח 1).
ניתוח הנתונים לעיל מוליך למסקנה אשר פורטה כבר לעיל כי בפנינו מקרה החריג לכלל הנ"ל המצדיק פטור מהפקדת ערובה.
הבקשה נדחית.