אי הוכחת תביעה כספית כנגד בנק

הוכח כי המערער הגיש תביעה כספית כנגד היחיד בתא"ק 43490-01-20 בחודש ינואר 2020.

בנוסף, היחיד לא עידכן את הנאמן בדבר קבלת תביעה כספית מאת הבנק.

נוכח האמור, לטעמי לא הוכח כי המערער ידע על ניהול הליכי חידלות פרעון בעיניין היחיד לפני שפנה להוציא לפועל את פסק הדין בתא"ק 43490-01-20.

...

המערער המשיך להתנהל באותה תביעה עד שבסופו של דבר, ניתן שם פסק דין בהיעדר הגנה מצד היחיד.

לאור מכלול השיקולים דלעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה על הארכת המועד להגשת תביעת החוב של המערער עד למועד הגשתה בפועל.

בהתאמה, אני מורה לנאמן לבחון את תביעת החוב של המערער ולהכריע בה תוך 30 יום מהיום.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית בסך של 2,558,250 ₪ אשר הוגשה על ידי המשיבה (חברה בע"מ) כנגד המבקשת וכנגד הנתבעת 1 בטענה כי הסכם המיזם המשותף בין המשיבה לבין הנתבעת 1 הופר (להלן: "ההסכם") והגורם להפרה הנו היתקשרות החלופית שנערכה בין המבקשת לבין הנתבעת 1.

המשיבה תמכה תשובתה בתדפיס רשם החברות; דו"ח כספי מבוקר של החברה לשנת 2019; שמאות הנכס בבעלותה; אישור יתרות בחשבון בנק על שמה.

המסגרת הנורמאטיבית המסגרת הנורמאטיבית לענייננו נטועה בסעיף 353א לחוק החברות אשר קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." תכלית הסעיף למנוע מחברות להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת בכדי לחמוק מתשלום הוצאות נתבעים בהליך.

...

הנטל לשכנע בדבר חלותו של החריג מוטל על כתפי הטוען זאת היינו - החברה (היא המשיבה) ובעניינו סבורני כי המשיבה השכילה להוכיח חריג זה כך שהתבססה היטב טענתה בדבר איתנותה כלכלית; ראשית כפי שהוצהר ולא נסתר המדובר בחברה וותיקה בתחומה אשר התאגדה לפני למעלה מ-30 שנה (וראו תדפיס רשם החברות אשר צורף לתשובתה של המשיבה כנספח 1).

ניתוח הנתונים לעיל מוליך למסקנה אשר פורטה כבר לעיל כי בפנינו מקרה החריג לכלל הנ"ל המצדיק פטור מהפקדת ערובה.

הבקשה נדחית.

נטען כי בעיניין זה מיתקיים מעשה בית דין והשתק פלוגתא ועילה ועל כן אין לתובעים רשות להגיש תביעה כספית כנגד הבנק באותה עילה שכבר נדונה והוכרעה בבית משפט לעינייני מישפחה.

מהאמור לעיל עולה כי התובעים לא הוכיחו שהבנק הפר את חובת הזהירות כלפיהם בכך שכיבד את הוראת המנוח להעביר את הכסף שהיה בחשבונו המשותף עם בנו בכורו שלום לחשבונו הפרטי של הבן.

...

מסקנה של חיוב הבנק וחזרה לשלום מובילה לתוצאה המנוגדת למושכלות יסוד של השתק, בה היה צורך לבחון בשנית טענות התובעים כנגד שלום' בגין אותו אירוע שכבר נדון והסתיים בפני בית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר המנוח ובנו הבכור ניהלו חשבון משותף, והועברו כספים מהחשבון לחשבון הבן.

יתרה מכך, התובעים מיצו תביעתם עת תבעו את אחיהם בהליך הקודם ומנועים מלתבוע את יתרת הסעדים בהליך זה. על כן, התביעה נדחית.

לפניי תביעה כספית נגד ערבה לשלם לבנק התובע סך של 100,000 ₪ בהיותה ערבה להלוואה שנטלה אחותה.

ראו לעניין זה את ע"א 1756-11 עו"ד קרול חבה נגד בנק הפועלים (8.4.2013) בעניינינו, הנתבעת לא העלתה בתצהירה כל טענה ביחס לנזק שניגרם לה בשל אי קבלת מכתבי התראה, לא פירטה את הצעדים שהייתה יכולה לנקוט לו קיבלה את ההודעות במועד, לא הוכיחה כי הייתה יכולה לגרום ללווה להסדיר את חובה.

...

טענות הצדדים התובע טוען כי מסמכי הערבות מחייבים את הערבה וטענתה כי לא ידעה או לא הבינה על מה חתמה דינה להידחות.

לעניין טענת השיהוי, אין ממש בטענה והיא נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית הנקובה בסעיף 13.1.1 לכתב התביעה מיום הגשת התביעה ועד היום.

בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי תשלם הנתבעת בנוסף גם שכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי בסך כולל של 11,700 ₪.

ביום 6.9.2017 הגישו המבקשים תביעה כספית נגד הבנקים, ובמסגרתה טענו כי יש לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הפרתן של חובות גילוי כלפיהם – ביחס לבנק לאומי נטען כי הופרה חובת הגילוי בכל הנוגע למחיקת האם מהחשבון וביחס לבנק הפועלים נטען כי הופרה חובת הגילוי באשר להעברת הכספים לחשבון החדש על שם הסב והדודה.

בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע, לאחר שמיעת ראיות, כי המבקשים לא הוכיחו שניגרם להם כל נזק בשל התנהלותם של הבנקים.

...

בסיכומו של דבר, קבע בית משפט השלום כי המבקשים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין התנהלות הבנקים לבין הנזקים הנטענים על-ידם, ולפיכך לא נדרש לטענות שהעלו המבקשים באשר להתנהלות הבנקים לגופה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות, אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.